אַלְבַּנְיָה

הכתבה נכתבה באדיבותו של מויש מעוז – המדריך הישראלי המוביל ליעדים כמו אלבניה, הרי פמיר ואוזבקיסטן.

במשך שנים ארוכות הצטיירה אלבניה בעיניהם של המטיילים מישראל כארץ נידחת, סגורה ונחשלת. למתבונן מן החוץ נדמתה אלבניה למעין סניף סובייטי מיושן. ויחד עם זאת תמיד שמרה על הילה של מסתורין בין הררי מגור נישאים. ואז, כמעט באחת, נפתחה לרווחה והזמן אשר קפא מלכת, החל לנוע. עדיין הרחק מהמולת המערב, עדיין בסלואו מושן. הארץ המופלאה הזו משתרעת בין חופים נהדרים לבין צוקי בראשית והרים. חומת האלפים האלבניים נחלקת לרכסים משוננים ובינות להם פלגי מים, אגמים נסתרים, כרי מרעה ועמקים פוריים.

יופיה של אלבניה טמון בנופיה, אך גם בעריה העתיקות, במצודות ציוריות ובכפרים נידחים שהגישה אליהם בדרכים רגליות בלבד, או על גבי סוסים. כיום ניתן להגיע לחלק מכפרים אלו באמצעות רכבי שטח. תושביה של אלבניה, תערובת של מוסלמים ונוצרים החיים בהרמוניה, מוסיפים נופך של חן ואותנטיות למקום. האלבנים ידועים בהכנסת אורחים למופת והתיירים המגיעים לכאן יזכו בדרך-כלל באירוח נפלא ולבבי.  

שמה האמיתי של אלבניה בפי האלבנים עצמם: “שקיפריס – ארץ הנשרים” וסמלה, נשר כפול ראשים, האחד מביט צפונה והשני מביט דרומה, אות לאיחוד חלקיה בידי הגיבור הלאומי סקנדרבג. אוכלוסייתה של הארץ מונה כ-3.5 מיליון תושבים.

אלבניה נתונה בתווך בין יוון בדרום, מקדוניה במזרח, קוסובו ומונטנגרו בצפון-מזרח ובצפון, ואילו הים במערב. הארץ הקטנה הזו, אשר שטחה 29,000 קמ”ר, מהווה חוליית מעבר בין רכס הרי האלפים הדינאריים לבין רצועת חוף מקסימה הנושקת לים האדריאטי. שלושה אגמים גדולים מנקדים את אדמות אלבניה: בצפון, בסמוך למונטנגרו, אגם שקודרה, הגדול שבאגמי הבלקן. במזרח, אגם אוחריד, המהווה יעד תיירותי נהדר ומקור מים חשוב הנחלק בין אלבניה לבין מקדוניה השכנה, ודרומית מזרחית לו, אגם פרספה השייך גם ליוון.

תולדותיה של אלבניה רוויות מלחמות וטלטלות. במשך כ-500 שנה, עד תחילת המאה ה-20, היא נשלטה בידי האימפריה העותומנית.  בשנת 1913 זכתה אלבניה בעצמאות. לתקופה קצרה מאד הפכה הארץ למונרכיה בראשותו של המלך זוגו הראשון. היא נכבשה בידי האיטלקים במלחמת העולם השניה ואלו הפכוה לבסיס יציאה ללחימה בזירות הים התיכון. יהודי אלבניה זכו ליחס נאות, מעולם לא היו גילויי אנטישמיות בולטים באלבניה.

אנוור הוג’ה, מי שהיה מבכירי המחתרת האלבנית במהלך מלחמת העולם השניה הוכתר לשליט כל יכול וחסר פשרות, דיקטטור קומוניסטי נוקשה אשר הפך את אלבניה למתחם צבאי מסוגר ומבוצר. בתחילת שנות ה-90 נסחפה גם אלבניה עם הגל הגדול שמוטט את המשטרים הקומוניסטים של אירופה בזה אחר זה. חלפו עוד שנים רבות של חוסר יציבות עד אשר המדינה הגיעה למצב מאוזן יחסית. בשנת 1997 חוותה אלבניה התמוטטות כלכלית יוצאת-דופן. רבים מאזרחיה התפתו להשתתף במשחק הפירמידה ונכנסו לחובות אדירים. מצב זה הוליד כאוס שהוביל את הארץ כולה לסף האבדון.

שדה-התעופה הבינלאומי של אלבניה קרוי על-שמה של אמא תרזה, אשת מופת אלבנית, נזירה חסודה וכלת פרס נובל. השדה שוכן כ-20 ק”מ צפון מערבית למרכז העיר טירנה. המטבע המקומי נקרא Lek .

טירנה, היא עיר הבירה של אלבניה. במושגים מערביים מדובר בעיר קטנה יחסית ולא מפותחת. המרכז המסחרי ממוקם סביב האזור הקרוי Blloku. בעיר מספר מצומצם של מוקדי תיירות בעלי עניין ובהם בולטים: המוזיאון ההיסטורי, מגדל השעון ומסגד אתהם ביי.

במסלולי הטיולים שלנו, בדרך כלל אנחנו יוצאים משדה-התעופה היישר לכיוון שקודרה. בדרכנו לשקודרה נחנה במסעדה חבויה בנוף מיוער ובה נטעם לראשונה ממטעמי המטבח האלבני. לסיום נברך את הברכה המסורתית: “גזואר” – “לחיים” באלבנית.

שקודרה ידועה במצודה המרשימה השולטת על כל השטח מעל נהר הדרין בצפון אלבניה וממנה תצפית מרהיבה אל רכס האלפים הדינאריים, חומת הרים הנראית כבלתי עבירה. נערוך סיור בשוק הנעים והאותנטי של שקודרה והנה אנחנו בדרך לצפון-מזרח לעבר חומת ההרים. נגיע אל מעבר ההרים, שם בגובה 1,700 מ’ בקתת עץ הלקוחה מהאגדות. נצעד במדרון יער בו עצי אלון, אשור ולבנה. הטיול במסלול זה יכול להתבצע רק בחודשי הקיץ, בתקופה בה גם פריחה משגעת במורדות ההר.

לקראת סיום הירידה בואך עמק קפריאה,  נוכל לחזות בתופעת טבע נדירה ומרשימה מאין כמוה: “העין הכחולה” – בריכה טבעית בצבעי תכול-טורקיז, הניזונה ממי הערוץ הנשפך במפלים מרהיבים.

תום היום הראשון מביאנו אל משפחה אלבנית מקסימה בכפר נדרלוסה השוכן בעמק מוקף פסגות וצוקי ענק. למחרת, בשעה מוקדמת, תוגש ארוחת בוקר בנוף הנפלא. לאחריה תחל הליכה לאורך ערוץ הנהר. נטפס בשביל צר עד אשר נגיע למרגלותיו של מפל אדיר. המשך לעבר הכפר הנהדר אשר העניק את שמו לעמק – ת’אטי. בוסתני עצי אגוז ותות יקדמו פנינו. לראשונה נכיר ונבקר במגדל נקמת הדם. נשמע סיפורים מצמררים אודות תופעה אנדמית לאזור זה של אירופה, אשר לא היתה מוכרת מחוץ לאלבניה כל עוד זו הייתה מסוגרת בפני העולם. בנוסף, יש כאן כנסיה מרשימה, כרי דשא ועמק נבלע בינות לצוקים. במילים אחרות: תפאורה מושלמת.

לאחר האירוח בת’אטי נצא לדרך למסע טיפוס, סמוך לגבול מונטנגרו, אל ארץ הרועים והאגמים הנסתרים. הליכה בעמק עצום, קירות מזדקרים וסוגרים עלינו, עליה מתמשכת, וברקע מים מפכפכים וצמחיה אלפינית. נהנה מנוף פראי למרגלות פסגה בשם אראפי – סדקים קרסטיים חורצים צוקי גיר ודולומיט אנכיים. נרד מכאן לכיוון אגם יפהפה לשהייה קצרה במקום בו השקט נצחי… ונשוב ללינה בת’אטי.

עם בוקר יועמסו הפרדות בציוד ואנו נעלה בהדרגה לעבר מעבר וַלְבּוֹנָה. עליה בת שעות אחדות בנוף יער נהדר. לפנינו מראה אלוהי: פסגות מושלגות של הרי אלבניה ומונטנגרו. שהייה , ארוחה וקפה , נמנום קל באויר המשכר וירידה חדה לעבר העמק. בתום הירידה נמצא עצמנו בעמק וַלְבּוֹנָה. נלון בכפר רוגאם.

נקדיש יום נוסף להליכה אל מרומי ההר שמעל עמק וולבונה. מדובר בהליכת יער נדירה ביופיה מאזור הכפר קוקאג’ , ומעל קו היער לגבול מונטנגרו, שם נפגוש רועים הנראים כלקוחים מהאגדות.  לילה נוסף ברוגאם.

לפנות בוקר תתבצע נסיעה המוציאה אותנו  מעמק וולבונה לעבר העיירה המנומנמת ביארם צורי. נערוך שיט בן שלוש שעות על אגם קומאן, אגם ארוך וצר, במעבורת הנראית כאוטובוס צף. שיט חווייתי זה בו עוצר ה”אוטובוס” בתחנות לאורך הדרך, מאפשר לנו לעבור מארץ ההרים לעבר שפלת אלבניה.

נגיע אל העיר המרתקת קרוּיה, היושבת על מדרון תחת צוק כביר וממנה נשקף נוף מרהיב לעבר טירנה הבירה ולעבר חוף הים. בקרויה כדאי לסייר במצודה, במוזיאון סקנדרבג, בסמטאות העתיקות והציוריות, במעונם של סופים מוסלמים וכן בשוק הנהדר.

מקרויה נשוב לטירנה, מרחק 47 ק”מ בלבד. נעלה ברכבל להר דייטי, המתנשא גבוה מעל טירנה. נצעד בשביל הנמתח מהרכבל מעלה בדרך יער יפהפיה עתירת מיני צומח ופטריות אשר חלקן רעילות…לעבר הפסגות מהן נשקף נוף מפעים. אין ספק כי זוהי פינת סיום נפלאה לטיול ייחודי ומרתק בארץ המקפלת בתוכה נופים פראיים, מורשת עבר, אנשים נעימים ולבביים ואוירה יוצאת-דופן.

ניתן כמובן להחליט על סיום אפשרי של הטיול בעיר דוּרֵס, העיר השניה בגודלה באלבניה, היושבת סביב מצודת חוף אילירית עתיקה. דורס שוכנת לחוף הים האדריאטי.

העיר ג’ירוקסטרה, שבדרום אלבניה, היא “עיר יוונית” שבנויה על צלע הר וידועה בזכות רחובות האבן הצרים שלה. העיר העתיקה של ג’ירוקסטרה הוכרזה על-ידי אונסקו כאתר מורשת עולמית. בתי המגורים במתחם זה מזכירים מגדלים מימי הביניים. מבצר מרשים מהמאה ה-14 משקיף על העיר, ובתוכו נמצא מוזיאון לכלי נשק.

באמצע הדרך, בין טירנה לג’ירוקסטרה, כדאי לחנות באחת הערים היפות של אלבניה: בֵּרַאט. גם כאן בנויה לתפארת מצודה עתיקה. 

בסמוך לסרנדה, הדרומית שבערי אלבניה, שוכן אתר מורשת נוסף בשם בוטרינט. ישוב קדום זה ידע עבר מפואר תחת השלטון הרומאי ובעקר בימי ביזנטיון. סרנדה ממוקמת מול האי היווני קורפו.

דרום אלבניה שונה מהצפון. זהו אזור ים תיכוני, הרבה פחות דרמטי מהאזור הצפוני, אם כי מצטיין בנופי קניונים עמוקים נחתרים על-ידי ערוצים ונשפכים לים. כפרים ציוריים ובהם כנסיות יווניות בצד מסגדים, מטעי זיתים, המזכירים את יוון השכנה, חופי ים נפלאים וערים עתיקות בהשפעה ביזנטית ועות’מאנית. ככל שמדרימים ניכרת ההשפעה היוונית והשפעת נוכחות עלי פאשה שליט יואנינה בצפון יוון, אשר תחומי שליטתו הגיעו אף לאלבניה .