וִינָה

עברה העכור של וינה מעיב על יופיה.

קרל לוגר, המנהיג האנטישמי ששלט בעיר בשלהי תקופת הקיסרות של פרנץ יוזף, האשים את היהודים בהתדרדרותה הכלכלית של וינה. הוא נחשב לאיש שהשפיע יותר מאחרים, על האדם המאוס בתולדות האנושות: אדולף היטלר. כשצבאותיו של היטלר פלשו לאוסטריה ב-1938 וספחו אותה (אנשלוס) הם באו אל ארץ מורעלת, רוויה בשנאה ליהודים. עיר הבירה וינה אימצה את חוקי הגזע של נירנברג והייתה לזירת פורענות, כשמרבית תושביה הלא-יהודים נלהבים להצטרף לתנועה הבּרבּרית. וינה של אותם ימים, הייתה עיר ללא רחמים.

שדה-התעופה של וינה שוכן בפרווריה המזרחיים. רכבת מהירה מקשרת בתוך רבע שעה, בין השדה לבין מסוף הנמצא ליד מלון הילטון. עלות הנסיעה €8.00. כמו במרבית ערי אירופה גם כאן תחבורה ציבורית יעילה ונוחה, אם-כי התייר המצוי כמעט ולא יזדקק לה, שכן אתריה החשובים של וינה מרוכזים בטווח הליכה, ברובע מספר 1, הרובע העתיק.

לתיירים פעלתנים מומלץ לרכוש את כרטיס ‘וינה פּס‘ שעלותו 98.10€ לאדם והוא תקף במשך 48 שעות. ניתן לרכוש את הכרטיס ל-72 שעות במחיר 125.10€ לאדם. הכרטיס מאפשר נסיעה חופשית בכל אמצעי התחבורה הציבורית, כניסה חופשית או מוזלת למרבית המוזיאונים וכן הנחות מפליגות למופעי תרבות רבים. אחת האטרקציות הכלולות בכרטיס זה היא נסיעה חופשית באוטובוס התיירים, הנע במסלול קלאסי ומאפשר עליה וירידה לפי הצורך,  בתחנות הסמוכות לאתרים. ילדים עד גל 15 משלמים חצי מחיר. ילדים עד גל 6 יכולים להיצמד למבוגר בעל כרטיס, ללא תוספת מחיר.

קתדרלת סן-סטפן שבנייתה החלה במאה ה-12, נחשבת לאתר הארכיטקטוני המוכר ביותר בוינה והיא נמצאת מעט דרומה לתעלת הדנובּה ובסמוך לכיכר המרכזית Stephansplatz. ניתן לטפס במעלה המגדל הדרומי של קתדרלת סן-סטפן ולערוך תצפית על גג הרעפים המרהיב של המבנה ועל הנוף האורבאני הנשקף מכל עבר. לקתדרלה צמוד מוזיאון שבו מרוכזות יצירות אמנות חשובות.

מלבד סן-סטפן, העיר העתיקה מכילה מספר לא מבוטל של כנסיות ומנזרים המצדיקים ביקור, ובהם בולטים: ‘מנזר הצלב-הקדוש‘, הכנסייה הדומיניקנית, הכנסייה הפרנציסקנית, ‘כנסיית הישועים‘ עמוסת הקישוטים המוזהבים, כנסיית סן-פטר הבנויה בסגנון הבּארוק האופייני למרכז אירופה והכנסייה של סן אוגוסטין.

הרובע העתיק מוקף בשדרה טבעתית נרחבת: ‘רינג-שְׁטרָאסֶה’. הרינג נבנה בסוף המאה ה-19 והוא מייצג את תחילת העידן המודרני. אמנם הוקמו כאן גם מבני-ציבור ראוותניים כמו בית-העירייה, הבורסה, התיאטרון והאופרה, אבל מרבית הבניינים שלצדי הרינג, יועדו למגוריהם של הבורגנים, בני המעמד הבינוני ותכנונם היה פונקציונאלי.

המוסיקה הקלאסית מהווה נדבך חשוב בתולדות וינה. מלחינים בעלי שיעור קומה חיו ויצרו בה ושמות כמו מוצארט, היידן, מאהלר, שובּרט, בּטהובן ובּרהמס הם חלק מעברה העשיר של הבירה האוסטרית. בית האופרה הוינאי מציג בכל שנה 50 מופעי אופרה ו-20 מופעי בלט. תיירים המסיירים כאן בחודשי הקיץ ייאלצו להסתפק בביקור במבנה, מכיוון שאלו הם ימי פגרה. גם ימיה של שושלת האבּסבּורג האגדית נשקפים במלוא תפארתם ב‘ארמון הוֹפְבּוּרג’ המרהיב. במקורו היה זה מבצר מימי-הביניים ואחר-כך שימש כמשכנם של קיסרי בית האבּסבּורג. האגף החדיש ביותר בקומפלקס אדיר הממדים, הוא גם המרשים ביותר והוא נקרא: ‘הארמון החדש’. כיום מאכלס הארמון מספר מוזיאונים, שהבולט שבהם הוא ‘מוזיאון סיסי‘. כאן גם מצוי בית הנשיא. אוהבי סוסים ורכיבה יוכלו להתרשם מ’משכן ליפיצנר’ שבתחומי הארמון.

המוזיאון החשוב ביותר בוינה, מוזיאון האמנויות, יכול להתגאות באוסף בלתי נדלה של ציורים אירופאיים קלאסיים. יש במוסד זה מספר אגפים ואין דרך לסקור את כל המוצגים בסיור אחד. מלבד הציורים ניתן להתרשם במוזיאון גם מעבודות פיסול ומפריטים השייכים לתרבויות עתיקות כמו אלו של מצרים ושל יוון.

גם בכיכר אלבּרטינה, בה ממוקמת לשכת התיירות, ניתן ליהנות מגלריה ‘דִי אַלְבֶּרְטִינָה’ עתירה באוספים של גדולי האמנים. באותה כיכר מצויה גם האנדרטה לזכר קורבנות הנאצים.

מוזיאונים למכביר, פרושים גם באזור שבו היו פעם האורוות של ארמון הופבּורג וצפונה לכיוון העיר העתיקה, במתחם הקרוי ‘רובע המוזיאונים‘. במוזיאון ליאופּולד מוצגות אלפי יצירות של אמנים אוסטריים מהעת המודרנית, עם דגש על ציורים של אגון שילה. המוזיאון לאמנות מודרנית MUMOK, אף הוא נמצא במתחם זה. אולם התערוכות ‘קוּנְסטהוֹל’, הוא אולי המפתיע והמעניין מבין המוזיאונים. כאן ניתן גם להתרשם מעבודות צילום ומתערוכות איכותיות המתחלפות מעת לעת. הורים המטיילים עם יורשיהם ישמחו לגלות פה את מוזיאון הילדים.

וינה מתגאה בשני ארמונות נוספים בנוסף לארמון הופבּורג. האחד, ‘ארמון בֶּלְוֵודֶר‘ עם עבודות האמנות שבתוכו, השני: ‘ארמון שֶנְבּוֹרְן‘, מהיפים שבאתרי אוסטריה ומיצירות הפאר של סגנון הבּארוק. אין פלא אם-כך שהוכרז על-ידי אונסקו כאתר מורשת עולמית. הארמון ששימש כנווה קיץ לבני שושלת האבּסבורג, מוקף גנים נהדרים והוא נמצא מרחק 6 ק”מ מערבית למרכז העיר.

נהר הדנובּה שחשיבותו ההיסטורית כבירה, הן כנתיב תחבורה מחד והן כמפגע טבע מאידך, ושסמליותו בעיני תושבי העיר רבה, כמעט ואינו מוחשי עבור התיירים ושלא כמו בבודפשט, אחותה של וינה, שם חוצה הדנובּה את העיר בגאון, כאן הנהר זורם מחוץ למרכז העניינים. יחד עם זאת, המעוניינים יוכלו לערוך שייט על הנהר ואם יחפצו בכך ואם לאו, יהיה זה כמובן לצלילי ‘הדנובּה הכחולה‘ הבלתי נמנעת, אשר נכתבה בדירה וינאית, על-ידי יוהאן שטראוס. מעבר לתעלת הדנובּה, על אי שנוצר בין הסתעפויותיו של הנהר נמצא ‘פּארק הפְּרָאטֶר‘ עם גלגל הענק המפורסם.

עם מורשת כה מפותלת וטעונה, קיימות בוינה מספר תחנות המשיקות להיסטוריה של היהודים באירופה. יש כאן בית קברות עתיק ומספר בתי-כנסת, הבולט בהם הוא בית הכנסת הגדול ‘שְׁטַאדטֶמְפֶּל‘. המוזיאון היהודי מציג תערוכות מרתקות ועורך פעילויות מעניינות שמטרתן לשמר את זיכרון העבר. צייד הנאצים המנוח שמעון ויזנטל פעל מוינה. בוינה נולדו מספר יהודים ידועי שם ובהם מאהלר, פרנץ קפקא ושנברג. הרצל, חי בעיר מימי בחרותו, וכאן נזרעו במוחו הקודח ניצני הרעיונות הציוניים, שהבשילו מאוחר יותר בעת שהותו בפריז, ואשר הביאו את כולנו עד הלום. זיגמונד פרויד, גם הוא יהודי איש וינה, נאלץ לברוח מביתו מאימת הנאצים. הבית בו חלם ופענח חלומות של אחרים הפך ל’מוזיאון פרויד‘ המקום פתוח בכל יום משעה 9 בבוקר ועד 5 אחה”צ. 

מוסיקה לנשמה ושניצלים לחך. השניצל הוינאי שהפך זה מכבר לפריט קבוע בתפריט של כל משפחה ישראלית, מוגש באינספור מסעדות בעיר. גם מנות כמו גולש ופלפל ממולא עם פּפּריקה, שמקורן בבּודפשט, הפכו לחלק מהמטבח האוסטרי. אבל העונג הקולינרי העילאי, טמון גם במנות האחרונות האופייניות לוינה. מעל הכל עוגת הזאכר המפורסמת. מי שמתעקש יוכל להזמין פרוסה של עוגת זאכר ב’מלון זאכר‘ עצמו ולחוש את משק כנפי ההיסטוריה, אבל למעשה העוגה טעימה באותה מידה גם בקונדיטוריות אחרות. הפָּלָצִ’ינְקָה, שהיא הגירסה האוסטרית של הבּלינצ’ס, ושטרודל התפוחים, הם קינוחים אופיניים לעיר . כל המתוק הזה מלווה בדרך-כלל בכוס קפה, כי הרי וינה היא בירת הקפה של אירופה. שימו-לב לבית-הקפה הקלאסי והמשובח: Cafe Landtmann.