בּוּאֵנוֹס אַיירֶס

בּואנוס איירס שוכנת בחצי הכדור הדרומי בקו רוחב 34.36°, לגדתו של נהר ריו דל פּלטָה, בחלקה הצפון-מזרחי של ארגנטינה, בסמוך למישורי הפַּמְפָּס. תרגום שם העיר: ‘אוויר טוב’ מרמז על האקלים המתון יחסית, השורר כאן במרבית ימות השנה. דצמבר וינואר הם החודשים החמים, ואילו  כמויות הגשמים המשמעותיות יורדות דווקא בעונות המעבר: אפריל עד יוני וספטמבר עד נובמבר. המטבע המקומי הוא הפּזו הארגנטינאי, אבל במרבית מוקדי התיירות ובחנויות השונות, ניתן לשלם גם בשטרות של דולרים אמריקאיים. 

העיר המודרנית, שזכתה לכינוי המחמיא: ‘פריז של דרום-אמריקה’, ממשיכה להיות פעילה כתמיד, עד שעות הלילה המאוחרות, אבל החן והתחכום שאפיינו אותה בעבר, עומעמו במעט.

ההלם ועגמת הנפש שהציפו את תושבי בואנוס-איירס, בתום משחק ההפסד (3:4) של נבחרת ארגנטינה בהנהגתו של ליאו מסי, לנבחרת צרפת, בשמינית גמר המונדיאל ברוסיה, מעידים לא רק על זיקתם של הארגנטינאים למשחק הכדורגל, אלא גם על כמיהתם לרגעים של שמחה וגאווה, שאינם מנת-חלקם בשנים אלו. מאז המפולת הכלכלית של שנת 2002 וההתקוממות האלימה שבאה בעקבותיה, מנסים אזרחי העיר, ובעיקר בני מעמד הביניים, להתאושש מהמשבר העמוק אליו נקלעו. רבים אבדו את נכסיהם ואת מקורות ההכנסה שלהם, ובּואנוס איירס של העשור האחרון מוכה בעוני ובאבטלה. רק לאחר המשבר העולמי של השנים האחרונות החלה התאוששות יחסית, אבל אז באה מגפת הקורונה אשר הכתה בארגנטינה באופן אכזרי במיוחד.

שדה-התעופה הבינלאומי Ezeiza, נמצא 35 ק”מ דרום-מערבית למרכז העיר. מוניות משרתות את הנוסעים, משני המסופים של השדה, בכל שעות היממה, וכך גם האוטובוסים הציבוריים. אוטובוס מספר 86 נוסע מפּלאזה דה מאיו, ישירות לשדה-התעופה. בּואנוס איירס מחוברת בקווי אוטובוס בינעירוניים, ליעדים רבים במרחבי המדינה וכן למעברי הגבול עם בּרזיל ועם פּרגוואי. אפשר להגיע לכאן גם בשייט ממונטווידאו, בירת אורוגוואי.

בתוך העיר עצמה כדאי לנוע במוניות הצהובות-שחורות, שעלותן זולה יחסית בהשוואה לערים גדולות אחרות בעולם, או ברכבת התחתית. תרמילאים יעדיפו להשתמש באחד ממאה קווי האוטובוס (Colectivos) הפרושים לאורכה ולרוחבה של בּואנוס.

הפּלאזה דה-מאיו במתחם ‘‘מיקרוֹסֶנְטרו, מייצגת את המרכז הקולוניאלי של העיר. באותו אזור, בהצטלבות השדרות קוריינטס והתשיעי ביולי, נמצא גם האובּליסק שהוא אחד הסמלים המוכרים והמצולמים של העיר. האובּליסק נחנך בשנת 1936 לציון ארבע-מאות שנה להקמתה של בּואנוס-איירס. עוד באותו אזור: בית האופרה ‘תיאטרו קולון’ אדיר הממדים, בית הנשיא ‘הבית הוורוד’, הקתדרלה הניאו קלאסית שבה קבור סן-מרטין, אחד הגיבורים של דרום-אמריקה כולה, ובית-הקפה המיתולוגי: ‘קפה טורטיני’. אזור המרכז נחצה על-ידי רחוב פלורידה, מן הרחובות התוססים והעמוסים בחנויות ובבתי-אוכל, שבזכותם ידועה בּואנוס, כיעד מועדף על בליינים.

שכונת ‘לָה בּוֹקָה‘ ממוקמת בפאתיו הדרום מזרחיים של הכרך. מלבד האיצטדיון של קבוצת בּוקה ג’וניורס, שהפך אתר תיירות, נוהרים המבקרים בשכונה, לרחוב הפופולארי ‘קמיניטו‘. בתים צבעוניים בנויים בחן רב לאורך הרחוב, ויש בו דוכנים וחנויות שמציעות מזכרות, כיאה לרובע שמוכר את האותנטיות שלו, באופן המקובל במקומות מסוג זה.

במרחק הליכה מן המרכז ההיסטורי, מצויה שכונת היוקרה הוותיקה ‘רֵקוֹלֵטָה‘. המסעדות והמועדונים הפזורים באזור זה מיועדים בדרך-כלל לתיירים אמידים, או לתושבים שהמשבר הכלכלי לא פגע בהם. בבית הקברות הישן של רקולטה נערכים סיורים מודרכים, המובילים בין-היתר אל קברה של אוויטה פרון האגדית.

צפונית לרקולטה, פרוש הפּארק היפהפה של פּלרמו ובו גם גן בוטני. רובע פּלרמו משמש אתר בילוי לבני העיר הצעירים והוא מתבסס כמרכז האופנתי והעכשווי של בּואנוס-איירס. את חלקו הישן של הרובע, חוצה אחת השדרות המפורסמות בארגנטינה כולה: ‘אוונידה סַנְטָה פֶה’.

מבין המוזיאונים הבולטים בעיר, לא כדאי להחמיץ את ‘מוזיאון אוויטה פּרון‘ ברחוב Lafinur, אשר בשכונת פּלרמו, את המוזיאון לאמנויות יפות, וכן את המוזיאון לאמנות של אמריקה הלטינית, ומוזיאון הילדים בשדרות קוריינטס.

אם בשעות היום בּואנוס-איירס היא חיקוי חיוור של עיר אירופאית, הרי שבלילה היא שבה להיות הבירה הלטינית הזוהרת, עיר הבילויים של דרום אמריקה. למעשה, אופייה וייחודה של הבירה הארגנטינאית באים לידי ביטוי רק לאחר רדת החשיכה, ובעיקר בשעות הלילה המאוחרות. רשימת המסעדות המקומיות אינסופית. השילוב של מהגרים מאיטליה ומספרד, עם בני קהילות אחרות, ושפע הבקר שמגדלים הגאוצ’וס, מספקים מטבח עסיסי. יש כאן פּיצריות, מסעדות בשר, בתי-קפה וגלידריות, בכמות מעוררת השתאות. אם לציין מספר מסעדות בולטות על-קצה-המזלג, הרי שבמלון ‘אַלְוואָר פָּאלַאס’ מצויות שתיים מהמסעדות המשובחות של הבירה הארגנטינאית. ‘קָבַּנְיָה לַס לִילַס‘ היא מסעדת בשר אותנטית ומצויינת בפּוארטו מדרו. ‘ארג’נטין אקספיריאנס‘ המעולה היא בוודאי אחד ממקומות הבילוי המוצלחים… לאוהבי בשר בלבד. כדאי לשים-לב למקומות הבאים: ‘בֵּלָה איטליה‘ האיטלקית, ‘קָבַּרְנֶט‘ הצמחונית והאלגנטית, וכן ‘דה רוסה‘ העממית והמשובחת עם הפיצות המצויינות שלה. שלוש המסעדות האחרונות ממוקמות בשכונת פּלרמו.

‘פּורְטֶנְיוֹ’ (כינוי לתושב בּואנוס) טיפוסי, לא יצא לארוחת ערב במסעדה, לפני השעה תשע בערב. הארוחה עצמה תמשך זמן רב ותהיה מורכבת בדרך-כלל, ממספר מנות, עם סטייק אסאדו או נקניקיות צ’וריסו כמנה עיקרית. מלבד פּיצות, שיש הטוענים שאיכותן עולה על זו של הפּיצות באיטליה עצמה, ובשר הבקר הבלתי נמנע, ארוחה ארגנטינאית תסתיים גם במנות אחרונות רוויות בקלוריות, ודי אם נציין את ריבת החלב המפורסמת: דולצ’ה דה לצ’ה מתקתקה. מצד הנוזלים, כדאי להזמין יין אדום איכותי ומעניין, אם-כי דווקא משקה ה’מָטֶה’ מעין תה מריר, הנלגם באטיות, מתאים יותר לאווירה הכללית.

בלילה, מומלץ גם לחזות בהופעת טנגו. המוסיקה וריקוד הטנגו, שורשיהם הן באנדלוסיה הספרדית והן בהוואנה הקובּנית, אבל הם התפתחו בפרברים של בּואנוס-איירס בסוף המאה ה-19, והפכו עד מהרה לאחד מסמליה של העיר. מועדונים רבים מציעים מופעי טנגו, ובהם: ‘מָארִיפּוזיטָה‘ שנמצא ברובע העתיק סן-טלמו, ‘סָאבּוֹר א טנגו‘, שמציע לסעוד ארוחת-ערב דשנה תוך כדי צפייה במופע ריקודים, ו’אל קווארנדי‘ המעט מצועצע. בכל שנה, החל ב-27 לחודש פברואר, מתקיים בעיר פסטיבל טנגו בינלאומי.

בּואנוס-איירס אינה רק עירם של הפּרוניסטים ושל הגנרלים המרושעים מן החונטה הצבאית, או של האמהות מכיכר מאי, היא גם עירם של אנשי רוח כמו הסופר הנפלא חורחה לואיס בּורחס ושל ארנסטו סבּטו.