נאפּולי

ישראלים ותיקים מכירים היטב את המשפט: “לראות את נאפולי ולמות”. נאפולי, העיר החשובה ביותר של דרום איטליה, שוכנת לחופו של מפרץ נפלא, ולצלו של הר הגעש וזוב. נאפולי היא אחת הערים הקלאסיות של אירופה. העיר עמוסה מורשת מפוארת ואתרי מופת. היא גם אחת הערים התוססות והמאוכלסות ביותר באיטליה. זו עיר שהיא יותר ים-תיכונית מאשר אירופאית, והחן שלה טמון בסמטאות הצרות והמבולגנות, ובבתים המתקלפים, כמו גם בטבע הסובב אותה ובבניינים היפים והקתדרלות הבנויות בסגנון הבארוק והרוקוקו.

העיר, בירת מחוז קמפניה, מונה כיום מעל מיליון תושבים. הקיץ כאן חם ומושפע מרוחות השִירוֹקוֹ הלחות, אשר מגיעות מאפריקה. הסתיו והאביב נוחים בהרבה ומתאימים יותר לטיולים באזור. החורף, אף הוא חמים יחסית ונעים.

שדה-התעופה קַפּוֹדִיצִ’ינוֹ נמצא 15 ק”מ צפונית לעיר. קו 3S של חברת האוטובוסים ANM יוצא מהרציף שליד אולם הנוסעים בכל עשר דקות ומגיע כעבור פחות מחצי שעה עד לפיאצה גריבלדי.

תיירים נועזים יכולים לרכוש כרטיס נסיעה במחיר של 4.50 € (הכרטיס יפה ליום שלם ותוקפו פג בחצות הלילה של יום הרכישה) עבור כל כלי-התחבורה הציבוריים של נאפולי, אלא שאין צורך להתגרות בגורל ולפתות את הכייסים המקומיים, כאשר מרבית האתרים החשובים נמצאים במרכז ההיסטורי של העיר, במרחק הליכה סביר זה מזה. אנחנו מציעים כאן מסלול הליכה הגיוני המקיף את מרבית האתרים החשובים, בטווח שאינו עולה על שלושה ק”מ, אם כי מומלץ לחלק את הביקור באתרים אלו על-פני יומיים לפחות. מסלול זה משתרע רובו ככולו במתחם הקרוי Spaccanapoli. בנוסף, כדאי להקדיש יום נוסף לאטרקציות שנמצאות באזור הנמל.

קתדרלת הדואומו של נאפולי נמצאת בויה-דל-דואומו 147 והיא מוקדשת לפטרון העיר, הקדוש סן ג’נארו (ינואר). הקתדרלה פתוחה לקהל רק בשעות הבוקר. שלוש פעמים בשנה נערך בדואומו טקס דתי רב משתתפים, לכבוד הדם המומס של הפטרון, השמור כאן לפי האמונה (מצמרר משהו) בשני גביעים. הנפוליטנים מאמינים שבזכות התפילות שהם נושאים יימנעו אסונות נוספים, כמו רעידות האדמה שפקדו אותם בעבר. ממש מול הדואומו נמצאת כנסיית הבארוק של ג’ירולמיני, אשר נבנתה בשנת 1586 עבור תלמידיו של סן-פיליפו נרי, והיא מאכסנת גלריה מעניינת של ציורים.  כנסיית סַן-לוֹרֵנצוֹ מַג’וֹרֶה מן המאה ה-13, נמצאת מערבה מהמרכז, בְּוִיָה טריבּונלי 316. לכנסייה מחובר מנזר עם מגדל-פעמון. בסמוך אליה ממוקמת סן-פאולו מג’ורה, אשר נבנתה על שרידיו של מבנה ה”פורום” הרומאי. בהמשך רחוב טריבונלי נמצאת כנסיה נוספת, היא סנטה מריה מג’ורה ולידה קפלת פּוֹנְטַנוֹ.

בקצה הרחוב עמוס הכנסיות הזה מגיעים לפיאצה דנטה דרך פיאצה בּליני, לא לפני שחולפים על-פני כנסיית סן-פיאטרו ועל-פני האקדמיה למוסיקה. בפיאצה דנטה שבמרכזה פסלו של המשורר הדגול, מספר חנויות לספרים ישנים. מכיכר חביבה זו יורדים עד אזור הכנסיות, זו של Gesu Nuovo, שבה עבודות של האמן ג’וספה ריברה, וזו של סנטה-צ’יארה. אחרי הביקור הבלתי נמנע בפלאצו פִילוֹמַרִינו, ששימש כמקום מגוריו של הפילוסוף הנפוליטני בנדטו קרוצ’ה, עולים בחזרה, ברחוב המקביל לויה טריבונלי עד אזור הדואומו. עכשיו מגיעה סדרה של פלאצואים… כשהבולטים שבהם: פלאצו מַצִיאוֹטִי, פלאצו ונציה, שבמקור תיפקד כנציגות של הרפובליקה הונציאנית בימי גדולתה, פלאצו טופרלי, קראפַה דֶלַה סְפּינַה,  ולבסוף פּטרוצ’י, מבנה מרשים במיוחד מן המאה ה-14.

במעלה הרחוב, פוסעים כמאה מטר פנימה, שם נמצאת ֹקַאפֶּלה סַנסֶברו. הקפלה סגורה בימי ג’. ממול שוכנת הקתדרלה הגותית המרשימה של סן-דומניקו. הלאה ממשיכים אל כנסיית סן-אנגלו א-נילו. המנזר הצנוע סן גרגוריו ארמנו מסמל את לבה של העיר ההיסטורית, ועל-שמו קרוי הרחוב בו הוא שוכן. פּלאצו מריאליאנו הוא דוגמא נהדרת לארכיטקטורת רנסנס, והוא בעצם מחזיר את המטיילים בחזרה אל אזור כנסיית סן-לורנצו.

מן התיאור לעיל ניתן להתרשם כאילו זהו סיור סטרילי בין שכיות החמדה הארכיטקטוניות של נאפולי, אבל לא כך פני הדברים בשטח. הכנסיות והמבנים ההיסטוריים של העיר העתיקה, מהווים חלק מתוך המבוך הרעשני והצבעוני של העיר. סמטאות צרות, המחברות את הרחובות הצפופים זה לזה, משמשות בערבוביה לדוכני שוק ולהולכי-רגל, כמו גם לרוכבי הקטנועים הצפצפנים והקורקינטים החשמליים. הפעילות הדתית של הכנסיות אינה מונעת מחיי היומיום של המקומיים להתנהל באווירת חולין אנרגטית במיוחד. מעל הכל – במראה כל-כך אופייני לנאפולי –  מתנפנפים להם הכבסים של האזרחים והאזרחיות.

צפונה לרובע העתיק, כ-500 מ’ מעל פיאצה דנטה, שוכן מוזיאון הארכיאולוגיה. גם אלו שאינם ששים לבקר במוזיאונים יהיו חייבים להודות שהמקום מצדיק ביקור. המוזיאון מציג, בין-היתר, שרידים אותנטיים מחורבות העיר פומפיי. מחיר כניסה למבוגר = 10.00 €. סגור בימי ג’.

את הסיור באזור הסמוך לנמל אפשר להתחיל במסוף שנמצא בנמל עצמו, וממנו לצעוד אל פיאצה מוניסיפּיו הנרחבת. “הטירה החדשה” הצמודה לפיאצה, היא בלא-ספק אחד מאותם מקומות שאין להחמיץ. בכניסה לטירה, שנבנתה בסגנון צרפתי, שער שיש מעוצב ובתוכה שני מוזיאונים חשובים. בהמשך שוכן תיאטרון סן-קרלו והפלאצו ריאל, שנבנה בתחילת המאה ה-17 בכוונה לחקות את ארמונות ורסאיי.

פיאצה טריאסטה-א-טרנטו המרכזית, צמודה לפיאצה דל פּלבִּישִׁיטו, הניאו-קלאסית. מן העבר השני כדאי להיכנס לגלריית אומברטו, מעין שדרה מקורה ומסוגננת של חנויות ובתי-קפה.

לפנות-ערב נוהרים הנפוליטנים אל מדרחוב ויה טולדו, הנמתח צפונה מפיאצה טריאסטה, ועושה רושם שהכל באים לראות ולהיראות, ובכלל זה התיירים שנמשכים אל ההמולה האופיינית לעיר ונהנים ממנה בהזדמנות זו, בהיותה ססגונית ומתומצתת.

על היעדים המופלאים במפרץ נאפולי, הכוללים את פומפיי, הר וזוב, קפרי, סורנטו ועוד, נא להתעדכן בדף-מידע מיוחד אודות חבל קמפניה. אתר נוסף בעיבורי העיר משתייך לנאפולי עצמה, והוא אחד המקומות היפים במפרץ. זהו הפרוור הקטן סנטה לוצ’יה, שממנו תצפית עוצרת נשימה אל המפרץ ואל הר וזוב. על הרציף מול שכונה זו נמצא “ארמון הביצה“. הרובע שבו גרו בעידן קודם דייגים, הוא כיום משאבת-תיירים ומרכז מסעדות.

נאפולי היא העיר המזוהה ביותר עם הפיצה ובעיקר עם הפיצה מרגריטה. המטבח הנפוליטני מבוסס באופן טבעי גם על מאכלי-ים, ואפשר להתענג במסעדות ובטרטוריות המקומיות על מרק דגים אופייני (zuppa di pesce), על צדפות וסרטנים. בכל מקום מגישים ספגטי, שיש הטוענים שמקורו בנאפולי,  וכדאי להזמין ורמיצ’לי אלה-וונגולה. גם חצילים, פרמזן ומוצרלה הם חלק מהמטבח המקומי. והעיקר לא לשכוח את יין הגרקו די טופו, גאוות מחוז קמפניה. הפיצריה הוותיקה: Trianon, ברחוב פיאטרו קולטה, וכן המסעדה המשובחת La Cantinella הן שתיים מהתחנות החשובות, במסלול החוויות הגסטרונומי של נאפולי.

המשוררים בוקצ’יו ופטררקה העבירו מספר שנים מחייהם בנאפולי, האדמירל נלסון עגן בה, צ’ארלס דיקנס כתב עליה, סופיה לורן היא ילידת העיר ושחקן הכדורגל המנוח דייגו ארמנדו מארדונה הסניף פה מאות אלפי דולרים.