עיר קסומה נבנתה בין יערות גשם סבוכים, במורד גבעות הפרא של מזרח ברזיל. הגבעות, ועליהן רבבות בתים, גולשות אל רצועת חוף לבנה. ריו-דה-ז’ניירו היא עיר ייחודית. עיר של מוזיקה ושל כדורגל, של חופי-ים מרהיבים ושל קצב מלהיב. כך שרה יהודית רביץ: “בוא נברח ליום או יומיים, בוא ניקח מטוס לברזיל, בוא לריו, נשכח הכל בינתיים, בוא נשמח עם כל הברזילאים…”

ריו – עם למעלה מעשרה מיליון תושבים, הידועים בכינוי החיבה: ‘קאריוקה’, שוכנת לחופי האוקיינוס האטלנטי בחצי הדרומי של כּדור-הארץ ולפיכך עונות השנה שלה הפוכות מאלו שלנו, עם קיץ חם מאוד בין החודשים נובמבר ועד מארס. העיר חצויה לשניים על-ידי הפארק הלאומי טִיז’וּקָה. החלק הדרומי עשיר, ואילו בחלק הצפוני נמצאות שכונות העוני (הפוולאס) הידועות לשמצה. פאוולה רוקינהה, היא שכונת העוני הגדולה ביותר בדרום אמריקה.

אם לא די בטרדות הנובעות ממוקדי הפשע הקיימים בריו, הרי שבעשור האחרון ספג האזור העוטף את העיר אסונות טבע כבירים, כשהבולט שבהם אירע בינואר 2011, עת מאות אזרחים איבדו את חייהם בעקבות שיטפונות אדירים ומפולות בוץ. גם התשתית העירונית מעוררת דאגה. בתחילת שנת 2012 קרסו שני גורדי שחקים במרכז ההיסטורי של העיר. בינואר 2016 הודיעו הרשויות בברזיל על התפרצותה של ‘קדחת זיקה‘. וכמובן מגפת הקורונה שהכתה בעולם כולו, אבל בברזיל היא הכתה באופן קטלני במיוחד. 

שדה-התעופה הבינלאומי נמצא מרחק של כ-40 דקות נסיעה ממרכז העיר. בתוך העיר, רצוי ככל הניתן לנוע באמצעות רכבת המטרו, לה שלושה קווים. קו מספר אחד, מוביל מהמרכז עד לחוף קוֹפָּהקָבּנָה. קו מספר 2 (הירוק) פחות רלוונטי לתיירים. על קו מספר 3 דילגו משום מה. קו מספר 4 מוביל מבּארָה דה טיז’וקה ועד אִיפָּנֵמָה.

מבין אתרי התיירות הרבים של ריו, בולטים במיוחד: הקורקובדו; הר הנישא לגובה 720 מטר, כאילו היה חטוטרת של העיר, ועל פסגתו מוצב פסלו הענק של ישו הניבט מכל עבר. ניתן להגיע בסמוך אל הפסגה בנסיעה על כביש, אך הדרך המקובלת להגיע לכאן היא באמצעות רכבת ההרים הקטנה וההיסטורית, שמתחנתה הסופית יש לטפס כ-220 מדרגות נוספות. גם ‘הר לחם הסוכר’, אחיו הנמוך של הקורקובדו, ממנו נשקף נוף דרמטי ועוצר נשימה של חופי בּוטָפוגו ופְלָמֶנְגוֹ, נחשב לאתר חובה עבור כל מי שמגיע לפה. הרכבל שמוביל אל ההר, הוא כשלעצמו אטרקציה מבוקשת. מטיילים המעוניינים בחוויה ספורטיבית מרעננת, יוכלו לטפס רגלית אל ‘פַּאוֹ דה אַסוּכּר’. משך טיול רגלי כזה, כשמונה שעות.

הרחוב הראשי במרכז העיר הוא ‘אוונידה ריו בּרנקו’. בקצה הצפוני של הרחוב, באזור הנמל, ממוקמת הכיכר הנרחבת והפתוחה אל הים ‘מָאוּהַ‘. בכיכר, במבנה ניאו קלאסי עם חזית מרשימה, שוכן מוזיאון האמנות. כאשר עוזבים את המוזיאון ויורדים במורד הרחוב, מרחק של כ-20 דקות הליכה, מגיעים לאזור בו מרוכזים מספר אתרים מעניינים, ובהם פארק ציבורי, הספריה הלאומית, ובעיקר הקתדרלה המודרנית עם מבנה יוצא דופן. גם למוזיאון ההיסטוריה חשיבות מסויימת.

בכל פינת רחוב בריו, מצויים קיוסקים המציעים מגוון של מיצי פירות. המיצים הטריים והקרים, הם נדבך בלתי נפרד מן החוויה המוענקת לכל תייר המגיע לברזיל. כדאי לנסות מיצים אלו באחד הסניפים של Bibi Sucos או של ‘הורטי פְרוּטִי’.

פארק טיז’וקה החוצה כאמור את העיר, הוא למעשה פיסה של ג’ונגל עם צמחיה טרופית ומהווה את ‘הריאה הירוקה’ האורבנית, הרחבה בתבל. בפארק אקליפטוסים ועצי ז’קרנדה, ובו זנים מגוונים של ציפורים ושל פרפרים, וכן מפלי מים ונקודות תצפית שמהן נשקף נוף נהדר. מדרונותיו של פארק טיז’וקה נושקים לחופים המפורסמים. בנוסף למוזיאון האמנות ולמוזיאון ההיסטוריה, ראוי לביקור גם המוזיאון לאמנות נאיבית. אפשר לשלב הביקור במוזיאון זה עם הסיור לקורקובדו. 

חוף קופהקבנה, המשתרע על-פני למעלה מארבעה קילומטר, נחשב לחוף הים המפורסם והאטרקטיבי בברזיל, ואולי אף בעולם כולו. את רצועת החוף לִבְנַת החול תוחמת הטיילת האינסופית ולצדה אוונידה אטלנטיקָה, החוסה לצל הדקלים והשקדיות. צמוד לחוף קופהקבנה, צפונית אליו ודרומית לחצי האי שעליו ממוקם ‘הר לחם הסוכר’, משתרע חוף Leme: יפה כמו אחיו הגדול, אך פחות המוני ממנו. חופים נוספים הראויים לתשומת לב מיוחדת: ‘איפּנמה’ ו’לבּלון’, המצויים מעבר לצוק של פארק ‘גארוטה דה איפּנמה’ (הנערה מאיפנמה). שני אלו האחרונים, מאכלסים נופשים מהשכונות היוקרתיות יותר. בשנים האחרונות מאבד חוף קופהקבנה מעט מתהילתו ונראה שזו עוברת אל איפּנמה.

צפונית לשכונת איפּנמה, שוכנת לגונת רודריגו דה פרייטס. למעשה, מדובר בלגונה שמימיה המלוחים זורמים לכאן מן האוקינוס. סביב האגם מתנהלת פעילות ענפה של תושבי המקום. פעילות זו מתאימה במיוחד למשפחות עם ילדים. בצמוד לאגם, שוכן הגן הבוטני הנפלא.

אתר מעט חריג, אך בעל חשיבות עצומה לפולקלור ולתרבות המקומית הוא אצטדיון ה‘מָרָקנָה’, היכל הכדורגל אדיר המימדים, השוכן בחלקה הצפוני של העיר. האצטדיון מסוגל להכיל מעל 150,000 צופים, והוא בדרך כּלל מתמלא במשחקיה של נבחרת ברזיל, או במשחקי הדרבי רבי התהילה, בין פלמנגו לבין פלומיננזה, הידועים בכינוי: FLA FLU. ביקור במרקנה, גם למי שאינו מנוי על אוהדי הכדורגל, יחקק בזיכרון לנצח.

המרתון של ריו נערך בכל שנה (כשאין קורונה כמובן), באמצע חודש יולי. מסלול המרתון חולף על-פני החופים ולצלם של ‘הר לחם הסוכר’ ו’הקורקובדו’. תושבי ריו ידועים בזיקתם לספורט, ומלבד אהדתם למשחק הכדורגל ולמשחק כדורעף החופים שהוא פופולארי כאן באופן מעורר השתאות, גם הספורט המוטורי ובעיקר מרוצי הפורמולה זוכים לאהדה עצומה. איירטון סנה, נהג המרוצים האגדי, שנהרג באחת התחרויות, נחשב פה לאליל, שני בחשיבותו רק לכדורגלן פלה (שניהם אגב, ילידי סאו-פאולו…). משחקי המונדיאל של 2014 נערכו בברזיל ואיצטדיון המרקנה היווה כמובן את אחת הזירות המרכזיות במשחקים אלו. ריו אירחה גם את המשחקים האולימפיים 2016.

ניתן לערוך סיורים לחלק מהשכונות המרוחקות באמצעות מעבורות. יעד מועדף לשייט מסוג זה הוא הפרוור היוקרתי: ניטרוי, הממוקם מעבר למפרץ גואנברה. בניטרוי מצוי גם מוזיאון מעניין לאמנות עכשווית. בין ריו לניטרוי מחבר אחד הגשרים המאסיביים בעולם, הנמתח לאורך של מעל 13 ק”מ.

הקרנבל הוא בלי-ספק האירוע המדובר והמרכזי ביותר הקשור לריו דה ז’ניירו. הקרנבל מתחיל בכל שנה ביום ו’ כלשהו, במהלך חודש פברואר, או בתחילת מארס. מי ששוקל להיות שותף לחוויה ובעקר למי שרוצה לחזות ב’מצעד המנצחות’, כדאי לו לקחת בחשבון שכמוהו ירצו להשתתף באירוע, למעלה משלוש-מאות אלף תיירים נוספים…ולכן רצוי להזמין כרטיסים לקרנבל וכן מקומות לינה במלונות העיר, שבועות רבים מבעוד מועד.