סָלָמַנְקָה

העיר סלמנקה, הידועה גם בכינוי “עיר הזהב”, שוכנת במחוז קַסְטִילְיָה ולֵאוֹן אשר בצפון מערב ספרד. היא ממוקמת על אם הדרך בין עיר הבירה מדריד לבין העיר הפּורטוגלית פּוֹרְטוֹ. מדובר באחת הערים היפות בספרד. לסלמנקה היסטוריה עשירה ומרתקת והיא נחשבת לפנינה תרבותית וארכיטקטונית, גם בקנה מידה אירופאי. חלקה העתיק של העיר הוכרז על-ידי ארגון אונסקו כאתר מורשת עולמית.

ארבע הן האוניברסיטאות העתיקות ביותר של אירופה: זו של בולוניה, זו של אוקספורד, זו של פריז (הסורבּון), ולבסוף זו של סלמנקה. כיום האוניברסיטה, שציינה 800 שנה לקיומה בשנת 2018, משמשת עדיין כמוסד מרכזי בעיר, אשר מושך אליו אלפי סטודנטים מרחבי העולם.

העיר נוסדה ככל הנראה כבר במאה השביעית לפני הספירה על-ידי עמים קלטים שחיו בסביבה. שמה היה באותם ימים הלמנטיקה. היא נכבשה מאוחר יותר על-ידי חניבעל, מצביא קרתגו, שיורשיו החזיקו במקום כ-250 שנה ברצף. הרומאים באו בעקבות הקרתגים, ואחריהם הגיעו הויזיגותים שפינו את מקומם לשבטי המורים המוסלמים. במאה ה-11 הפכה סלמנקה לעיר קתולית שנשלטה בידי שליטים מקומיים. במאה ה-13 היגרו לעיר מאות יהודית והקימו בה קהילה משגשגת. לשיא תהילתה הגיעה סלמנקה בתקופת הרנסס, אז שימשה כמרכז תרבות ואמנות מוביל בחצי האי האיבּרי כולו.

נהר הטורמס מתפתל בדרומה של העיר, שיושבת על רמה בגובה של 800 מטר מעל-פני הים. החורפים בסלמנקה קפואים, אבל שאר חודשי השנה מתאימים לטיול. כדאי בכל-זאת לקחת בחשבון שביולי ובאוגוסט עלול להיות חם מאד. בכל שנה בחג הפסחא חוגגים בעיר את ה”סמנה סנטה” (השבוע הקדוש) באמצעות תהלוכות ואירועים דתיים שמושכים אליהם תיירים רבים.

סלמנקה נחשבת לעיר קטנה יחסית, מתגוררים בה בסך-הכל כ-160,000 תושבים. קיימות בספרד לבדה 40 ערים גדולות ממנה. העיר משמשת כתחנה חשובה בנתיב העליה לרגל ‘וִיָה דֶה לָה פְּלָטָה‘, המוביל לכנסיה הקדושה בסנטיאגו דה קוֹמפּוסטלָה.

‘פְּלָאזָה מָאיוֹר’ מהווה את מרכז העיר. הכיכר המופלאה מוקפת בניינים המעוצבים בסגנון הבּארוק. למראית עין הכיכר נראית מרובעת, אבל רק כאשר מסתכלים במפה מבינים שהצלע הדרומית של פּלאזה מאיור קצרה מהצלע הצפונית, ולמעשה מדובר בטרפז. בולט במיוחד בית העירייה והפעמון המוצב בחלקו העליון. במרכז הכיכר רחבה יפהפייה המוקפת במעברים מקורים שבחזיתם קשתות אופייניות לארכיטקטורה של המאה ה-18. עם רדת החשיכה מודגש יופיה של הפּלאזה מאיור באמצעות תאורה מתאימה.

צפונית לכיכר נמתחים שניים מהרחובות החשובים של העיר העתיקה: רחוב זָאמוֹרָה שבו בעיקר חנויות לתיירים, ובמקביל אליו רחוב קוֹנְסֵחוֹ  שבו ריכוז של מסעדות מקומיות.

מן העבר השני, דרומית לכיכר, מרוכזים האתרים יוצאֵי הדופן של סלמנקה. ראשית לכל, האוניברסיטה העתיקה. בחזית המבנה מן המאה ה-12 מגולפים באבן חול דמויות של קדושים ומחזות מתוך הברית החדשה. בתוך האוניברסיטה אין להחמיץ את הספריה ההיסטורית, שנחשבת לאחת היפות באירופה.

בסמוך לאוניברסיטה, צמודות זו לזו שתי הקתדרלות של העיר. העתיקה יותר נבנתה במהלך ימֵי הביניים וכאשר הפכה לקטנה מדי מכדי להכיל את המתפללים בה, נבנתה אחותה הגדולה: “הקתדרלה החדשה” שבנייתה הסתיימה בשנת 1733. למרגלות הגבעה עליה ניצבות הקתדרלות כדאי לבקר גם במנזר הדומיניקני ‘סן אסטבן’. מנזר נוסף באותו מתחם: ‘מנזר דה לאס דואניאס’. רבים מגיעים למנזר זה כדי לקנות את העוגיות המפורסמות שמכינות הנזירות המקומיות.

ההליכה מפּלאזה מאיור לכיוון הקתדרלות חולפת על-פני רחובות עתיקים מלאי חן. בניינים בני שלוש או ארבע קומות עם חזיתות בצבע זהבהב הם שהעניקו לעיר את הכינוי שהודבק לה. הרחובות המרוצפים באבנים ישנות, כמו גם בתֵי הקפה השכונתיים והחנויות הקטנות, מעניקים  לאזור זה של סלמנקה אווירה רומנטית נהדרת. בדרך כדאי מאד לעצור לזמן מה, ב’בית הצדפות‘.

אתרים נוספים בעיר הראויים לביקור, לאלו שזמנם בידיהם: מוזיאון לאמנות מודרנית ואר-דקו, הגשר הרומאי החוצה את נהר טורמס, המגדל המתומן אל קלוורו – שריד יחיד למצודה של סלמנקה,  השוק המרכזי בפּלאזה מרקדו וכן ‘בית דוֹנָה מָרִיָה לָה בְּרָאוָוה‘, מבנה גותי מן המאה ה-15.