לו היה עלינו לבחור בעיר אחת בלבד, בה ניתן לבקר בהודו כולה, וָרָנָאסִי הייתה קרוב לוודאי, הבחירה המוצלחת ביותר. וָרָנָאסִי (לשעבר בֵּנָרֶס) מתמצתת בקרבה חלק ניכר מן ההוויה ההודית.  הסמטאות הצרות, השווקים המאובקים, הריקשות התזזיתיות,  הפרות הקדושות, וכן חיי הרחוב התוססים, ומעל הכל נהר הגנגס מטהר-הנשמות. מדריגות ארוכות מובילות אל הנהר. ממדריגות אלו יורדים יום-יום אלפי צליינים בני דת ההינדו, לטבול בנהר. רבים באים למות כאן. פיזור האפר של המת במי הגנגס, יביא על-פי האמונה את אותה מוּקְׁשָה נכספת, לנפש היגיעה מן הגלגולים. פעילות ערנית, מטלטלת ומהפנטת, מתנהלת במשך היום לאורך הגדה. התייר הלום החוויות יזדקק לרגעי צפייה ארוכים, כדי לעכל את המחזות.

העיר וָרָנָאסִי היא אחד הישובים הקדומים ביקום, ולה עבר דתי מפואר. קדושתה והאגדות שנקשרו לשמה, הפכו את העיר לאחד מיעדי התיירות החשובים של דרום-מזרח אסיה. ההודים מכנים את וראנסי בשם החיבה: קאשי. העיר שוכנת במדינת אוטאר-פּרדש, שהיא המדינה המאוכלסת ביותר בהודו.

לוָרָנָאסִי שדה-תעופה המקושר, בטיסות על בסיס יומי לדלהי, קג’ורהאו וקטמנדו.  רשת מסועפת של קווי רכבת מחברת את העיר ליעדים שונים בהודו. אוקטובר ונובמבר וכן מארס, הם אולי החודשים המועדפים לביקור במקום. רוחות חמות במיוחד המנשבות באזור, וכן גשמי המונסון, הופכים את החודשים מאי עד אוגוסט לתקופה בלתי נסבלת כמעט. מאידך, בחודשי החורף, בעיקר דצמבר וינואר, קר כאן מאוד, ולא אחת מכסה ערפל סמיך את הנהר. 

למרות היותה מוקד משיכה לתיירים מכל רחבי תבל, ורנאסי סובלת ממחסור בבתי-מלון מדרגה גבוהה. דווקא המלונות המשובחים, שוכנים במתחם המנותק של Cantonment, וכדי להגיע מהם אל הגנגס, יש להשתמש בתחבורה המקומית. התרמילאים יעדיפו ללון באכסניות לאורך הגדה של הנהר, ולעתים גם מטיילים בורגניים יותר, יעדיפו להתפשר מעט ולשהות באכסניות אלו, ובלבד שיוכלו לבלות שעות ארוכות  בסמוך למוקדי הפעילות. 

עם זריחה חלה ההזדככות על-פי האמונה ההינדית, אז יורדים המאמינים במדריגות אל תוך מי נהר-הגנגס, ומתרכזים בפעילות דתית. רצוי לנצל הזדמנות זו כדי לצאת לשייט על הנהר ולהתבונן בעולי-הרגל המתפללים בדביקות. לאורך גדתו המערבית של הנהר עשרות שערי כניסה הנקראים גַאתוֹת, ומהם יורדים אל הנהר. השערים הראויים לציון באופן מיוחד הם דָשַׁשְׁוָומֵדָה, הגאת המרכזי והידוע ביותר, ממנו מומלץ להגיע בפעם הראשונה אל הגדה. השערים של מאן מָאנְדִיר ושל לָאלִיטָה מתאפיינים במקדשים היפים הצמודים אליהם. באָסִי גאת המציין את הנקודה הדרומית ביותר של העיר, אחד מפסלי הלינגם המרשימים של וָרָנָאסִי. הלִינְגַם הוא סמלו הפאלי של האל שִׁיוָוה, והעיר משופעת בפסלים מסוג זה. וכמובן מָאנִיקַרְנִיקָה גַאת, שער השריפות, בו שורפים גופות של נפטרים ומפזרים את האפר על- פני המים, לעיני המשפחות האבלות ולעיני קהל מזדמן. מסוג הטקסים שרצוי לצפות בהם מטווח בטחון מסוים, ועל קיבה ריקה

מלבד נהר הגנגס, יש בעיר מספר אתרים מעניינים נוספים: האוניברסיטה ההינדית של וראנסי הממוקמת בלב פארק נרחב, המקדש של דוּרְגָה מן המאה ה-19, הידוע גם בכינוי “מקדש הקופים”, המקדש של שיווה וכן מסגד אָרוּנְגָזֶבּ. דרומית לאסי גאת שוכן מבצר ראם-נגאר. וכמובן אין להחמיץ את מקדש הזהב  בלב העיר-העתיקה. ההגעה אל המקדש, ובכלל התנועה בעיר העתיקה, כרוכה במעבר בגאליס, אותן סמטות צרות ומעופשות, היוצרות מבוך מרתק בחלק זה של העיר. שמונה ק”מ מוָרָנָאסִי , בדרך אל שדה-התעופה, נמצאת סרנאט – Sarnath. במקום זה לפי האמונה חלה ההארה של בודהה. חורבות המנזרים נותרו כאן מלפני יותר מאלפיים שנה. זהו אתר עלייה לרגל בעל חשיבות עצומה לבודהיסטים.

כמרכז מיסטי ודתי, וָרָנָאסִי היא יעד מצויין לשוחרי הרוחניות. ניתן ללמוד ולעסוק במקום במדיטציה, ביוגה ובפעילויות נוספות. העיר מפורסמת גם בזכות חנויות לבדי משי, לרקמות, ולשמלות הסארי.