קַמְבּוֹדְיָה

תפארת העבר של ממלכת החְמֶר, שבימיה הוקמו המקדשים של אַנְגקוֹר, והזוועות שחוללו בשנות השבעים, אנשי מחתרת החמר רוּז’, שנקראה על-שם אותה ממלכה, הם שהותירו את רישומם על קמבּודיה, לטוב ולרע.

מאז ימי שלטונו של המנהיג המופרע פּול פּוֹט, הסטאלין של אסיה,  עברה הארץ מלחמות וטלטלות נוספות ורק בשנים האחרונות, בחסות הקהילה הבינלאומית, מצליחים  תושביה המותשים של קמבּודיה, לנהל את חייהם בשלווה יחסית. דווקא את מגפת הקורונה, קמבּודיה צלחה עם מעט מאד נפגעים, באופן יחסי.

זו השלווה שמאפשרת לתיירים לשוב ולטייל במדינה היפה, הגובלת עם תאילנדוייטנאם ולאוס. עדיין זרועים מוקשים בצדי הדרכים ועדיין התשתיות, במחוזות הפחות מוכרים, אינן מתאימות כדי לארח תיירים, אבל אט אט הופכת קמבּודיה ליעד מבוקש, הן עבור מטיילי התרמיל והן עבור התיירים הממוסדים יותר.

קמבּודיה משתרעת על-פני למעלה מ-180,000 קמ”ר. היא מוקפת כאמור, בארצות גדולות ממנה, עם רצועת חוף מפותלת, הנושקת למפרץ סיאם.  נהר המקונג חוצה את המדינה מדרום לצפון. הנהר ביחד עם הטוֹנְלֶה סַאפּ  (האגם הגדול) מהווה מקור חיים לאוכלוסיה, וכך גם יערות הגשם העשירים. תעשיית התיירות מפרנסת בשנים האחרונות, הרבה מאוד קמבּודים. המטבע המקומי נקרא רייל, אך השימוש בדולרים אמריקאים וביורו אירופאיים, כה נפוץ, עד כי כמעט ואין צורך להחליף כסף. את אשרת הכניסה לקמבודיה ניתן להנפיק בתחנות הגבול, בתמורה ל-30 $ ולשתי תמונות דרכון.

פְּנוֹם-פֶּן, הבירה המתאוששת של קמבּודיה, מעוררת רגשות מעורבים. יש בה את החן האסיאתי הקדום, שנמוג זה מכבר מן הערים המודרניות של תאילנד ושל וייטנאם, והיא משמרת קסם רומנטי מימי הקולוניאליזם הצרפתי. אבל מאידך, העיר טרם קמה מהריסותיה, גורמים מפוקפקים מערערים את ביטחונם של התושבים, בעיקר בשעות הערב המאוחרות ובעיקר בשכונות המצוקה, ואם לא די בכך, פּנום-פּן חושפת בהתרסה, בפני המבקרים בה, את המאורעות האכזריים שהיא חוותה בתקופתו של אותו פּול פּוט.

שדה-התעופה הבינלאומי של פּנום-פּּן נמצא כעשרה ק”מ ממרכז העיר. השדה מחובר בטיסות סדירות, בתדירות גבוהה, לבנגקוק, סינגפור וסייגון ובתדירות נמוכה יותר להאנוי. בנוסף מתבצעות מכאן טיסות יומיומיות לעיר הקמבּודית סִיאֶם-רִיפּ.

מבין האתרים הבולטים של העיר: קומפלקס ‘ארמון המלך‘, אשר נבנה באמצע המאה ה-19 ובו מצויה גם ‘פגודת הכסף’ המרהיבה וכן המוזיאון הלאומי, הממוקם ממש מצפון לארמון. מחוץ לעיר נמצאים אתרי הנצחה לנרצחים ובהם בולט בית הכלא האימתני ‘טוּאוֹל סְלֶנְג, בו עונו למוות אלפים וגם ‘שדות הקטל‘ אשר שימשו מוקד לפעילות רצחנית של שלוחי החמר-רוז’. בדרום העיר, בדרך אל שדות הקטל, כדאי לעצור ב’שוק הרוסי‘.

כ-40 ק”מ צפון מערבה לפנום-פן שוכנים שרידי הבירה העתיקה אוּדוֹנְג. כאן במעלה הגבעה נמצאים מספר מקדשים, שמהם ניבטת תצפית מרשימה על העמק.

חופיה של קמבודיה אינם מפותחים כמו אלו של שכנותיה, אבל בכך טמון קסמם. עיר הנמל סִיהָנוּקְוִויל מרכזת סביבה את אתרי הנופש של המדינה. מספר חופים מעטרים את חצי-האי שהעיר נמצאת בסמוך אליו ובהם רצועות חול לבנות ואקזוטיות. בעתיד הקרוב, ייהפך האזור כולו, למוקד עליה-לרגל עבור הנופשים המערביים. קיימים כאן בעיקר “גסט האוזים” לצעירים וכן מלונות צנועים. מספר מלונות יכולים להתחרות ברמתם עם המלונות הטובים של אתרי הנופש בתאילנד. המלון היקר ביותר באזור נראה כאילו נתלש מלאס-וגאס: Xihu Resort. למלון נוסף סוֹקָה בִּיץ’ ריזורט דירוג של ארבעה כוכבים. אלא שמלון הבוטיק: אִינְדֵפֶּנְדֶנְס, הוא המלון הייחודי של סיהנוקוויל. אפשר להגיע לכאן בנסיעה במונית מפּנום-פן הבירה, או מהעיר השוכנת לחופי מפרץ סיאם: Koh Kong. בשני המקרים, משך הנסיעה כארבע שעות.

מחוזותיה המזרחיים של קמבודיה מאכלסים את העניים שבכפריים. מזרחית למקונג, בואכה הגבול הוייטנאמי, הארץ דלה ועלובה. את העליה צפונה לכיוון סיאם-ריפ ולכיוון הגבול עם תאילנד, ניתן לבצע בשייט במעלה זרם הנהר. השייט מורכב למעשה משני מקטעים: מעיר הגבול צ’או-דוֹק ועד פּנום-פּן, ואחר-כך מפּנום-פּן לסיאם-ריפּ. קיימת גם אפשרות מרתקת לבצע נסיעה קרקעית, תחילה לעיר צְ’לוֹנְג, אחר-כך לקְרָטִי הנהדרת, ומשם לסיאם-ריפּ. צ’לונג היא עיר היסטורית קטנה עם עבר קולוניאלי והיא שוכנת לגדתו של נהר המקונג. הישוב קרטי (לעיתים קרובות נכתב קראצ’ה) נמצא 40 ק”מ צפונית לצ’לונג.  כדאי לשוטט בישוב כדי לצפות בבתים היפים מהתקופה הצרפתית. אחר-כך אפשר לשוט בסירת מנוע על נהר המקונג רחב הידיים, לעצור באחד האיים שבלב הנהר ולטייל אל הכפרים המקומיים. האטרקציה בה’ הידיעה של קרטי: להקות של דולפינים החיים באזור.

במחוז הצפוני Preah Vihear, ממש בסמוך לגבול התאילנדי, מצוי מקדש מן המאה ה-11, המהווה מוקד מריבה בין שתי המדינות. בית המשפט הבינלאומי בהאג קבע את עמדתו בסכסוך והעניק את המקדש, שאף הוכרז כאתר מורשת של אונסקו, לקמבּודיה. מטיילים הממשיכים מקמבודיה לכיוון לאוס, יוכלו לסייר אל הג’ונגלים העמוסים והבתוליים של גבעות רָטָנָקִירִי, בצפון מזרח המדינה.

קמבּודיה, יותר מכל ארץ אחרת מתקיימת בזכות מי-המקונג. הטונלה-סאפּ הוא אגם רדוד בלב המדינה, המהווה חלק ממערכת של תעלות המבוססות על זרימת מים מאזור גבוה לאזור נמוך ובעיקר על הגאות של עונת המונסונים. שיטה פשוטה זו ממתיקה את מי הנהר ומאפשרת שימוש במים לאורך כל השנה וכן משפרת לאין שיעור את היבול החקלאי ואת איכות הדגה, הן בקמבודיה עצמה והן בדלתא של וייטנאם. לגדותיו של האגם, חיים אלפי אנשים במעין ספינות שהפכו לבתים, ועל-כן מקומות מגורים אלו זכו לכינוי: “הכפרים הצפים”.

חשיבותם של מקדשי אנגקור להיסטוריה המקומית, ערכם הדתי והאמנותי ויופיים המרהיב הפכו אותם לאחד מאתרי המופת של מזרח אסיה, וליעד האטרקטיבי ביותר בקמבּודיה. מעל 100 מקדשים, ארמונות ומבנים אחרים, משתרעים על-פני עשרות קילומטרים רבועים, מוקפים צמחיה עבותה ותעלות מים. העיר אנגקור, בירתם של מלכי החמר, שגשגה בין המאות ה-9 וה-13, אז נבנו המונומנטים שלה, ואחר-כך דעכה ונעלמה. במשך מאות שנים נחשבה העיר האבודה, לאגדה דמיונית ורק במאה ה-19 נחשפה מחדש על-ידי חוקר צרפתי. הסתבר שאוצרותיה של אנגקור עולים על כל דמיון.

יש צורך ביומיים מלאים כדי לבקר במקדשים המרכזיים של אנגקור והמהדרין, יוכלו לשוטט יום נוסף, באתרים שחשיבותם משנית. מי שיעדיף להסתפק במועט ולהתרכז במיטב בלבד, כדאי לו לבקר במתחם אנגקור-ואט ובעיר אנגקור-טום, בה בולט המקדש הנהדר: בָּאיוֹן. דמותו המסתורית והמופלאה של הבּודהה המפוסל בחזית המקדש, הפכה זה מכבר, לאחד מסמליו של אנגקור. שמותיהם של חלק מהמקדשים שאין להחמיץ, הם: בָּקוֹנְג, בַּנְטֵאי סְרֵי, בָּאפוּן, פְּרֶה-קו, פְּרֶה-קַהאן, טָה-פרום וטָה-קֵאוֹ.

הישוב סיאם-ריפּ נמצא בסמוך למקדשים והוא משרת את הבאים למקום. מלבד שדה-תעופה, יש כאן בתי-מלון ומסעדות שבחודשים נובמבר עד פברואר כורעים תחת נטל המבקרים.

 

ניתן לשתף את המאמר