פִירֶנצֶה

בתולדות פִירֶנצֶה, עיר עם עבר גדוש וסוער, המאה ה-15 היא קרוב לוודאי התקופה המשמעותית ביותר. באותם ימים שלטו בעיר בני משפחת מדיצ’י האגדיים. הם הפכו את פִירֶנצֶה למרכז תרבותי ואינטלקטואלי, ראשון במעלה בכל אירופה. פִירֶנצֶה היא העיר המשמרת את הילת ימי הרנסנס באופן האותנטי וגם הרומנטי ביותר.

בהשראתם של שליטיה, אבל בעקר בזכות בניה, הולידה פִירֶנצֶה מספר פנטסטי של פילוסופים ואמנים ידועי-שם: המשורר דאנטה והקומדיה האלוהית שלו. הסופר בוקאצ’יו עם סיפורי דקמרון. הצייר סנדרו בוטיצ’לי, המדינאי הדגול ניקולו מקיאוולי. ליאונרדו דה-וינצ’י ומיכאלאנג’לו, שחלק מעבודותיהם המופלאות מוצגות בעיר פירנצה. ואין כמובן לשכוח את גלילאו, שנולד אמנם בפיזה, יריבתה ההיסטורית של פִירֶנצֶה, אבל חזר לכור מחצבתה של משפחתו, כבר בהיותו בן 8, וכן רבים וטובים נוספים.

פִירֶנצֶה כל-כך יפה, שהכל רוצים לבקר בה. בחודשים יולי ואוגוסט מציפים נחילי-תיירים את רחובות העיר. אם רק ניתן, עדיף להגיע לכאן בימי הסתיו או בימי האביב. כל-כך יפה, שחלק מהמבקרים כאן נרעשים ומבולבלים מהשפע התרבותי של העיר, עד שפִירֶנצֶה זכתה להיות בחברה המכובדת של מעט הישובים, שיש סינדרום על-שמם (גם ירושלים היא כזו…), כאן זהו סינדרום סטנדהל .

כיום פִירֶנצֶה היא בירת חבל טוסקנה והיא מונה למעלה מ- 350,000 תושבים. נהר הארנו מפצל את העיר לשניים. את הנהר חוצה הפּוֹנטו-וֶקיוֹ, הגשר העתיק והיפה ביותר בפירנצה. הגשר מהווה נקודת ציון חשובה למטיילים בעיר. פונטו וקיו הפך תיירותי להחריד והוא גדוש חנויות תכשיטים. החלק של פִירֶנצֶה המשתרע דרומית לנהר הארנו, טומן בחובו קסם רב. זהו החלק הפחות עמוס והפחות מוכר של העיר. בדרך, בין הגשר לבין פיאצלה די פורטה רומנה, שוכן ארמון פִּיטִי. בתוך המבנה המרהיב ממוקמים מספר מוזיאונים חשובים, ובהם בולטת הגלריה הפלטינית המציגה יצירות מופת מתקופת הרנסנס. צמודים לארמון הגנים המופלאים: גני בּובּולי. על שטח של 320,000 מ”ר משתרעים הגנים המעוצבים שתוכננו ע”י הארכיטקט ניקולו פריצ’ולי באמצע המאה ה-16, ואשר היוו השראה למתכנני הגנים היפים ביותר באירופה, ובכלל זה גני ורסאי.

ברחבה שמול הארמון ממוקמות מספר מסעדות חינניות. ניתן להמשיך בהליכה לאורך ויה רומנה, עד שער הכניסה העתיק לפירנצה – פורטה רומנה. מעבר לשער נמתחות מספר שדרות יפהפיות. לאורך שדרת ניקולו מקיאוולי פזורות זו לצד זו וילות מהודרות, שאחדות מהן הפכו למלונות בוטיק. מלונות אלו מקנים לאורחים בהם אווירה פסטורלית ורומנטית. לפחות שניים מהם יתאימו למי שרוצה ללון במרחק סביר ממוקדי העניין, ובכל-זאת להתרחק מההמולה והצפיפות. המלון הראשון הוא וילה קלאסיק והשני הוא וילה קרלוטה. וילה קרלוטה מספקת גם חניה חינם בחצר האחורית שלה, ללקוחות המטיילים עם רכב שכור.

בחלק הדרומי אפשר גם לצעוד בדרך מונטה-אלה-קרוצ’י היפה, שנבנתה על-ידי הארכיטקט ג’וספה פוגי במחצית השניה של המאה ה-19, בעת הקצרה בה פירנצה הייתה בירתה של איטליה כולה. במעלה הדרך מגיעים לפיאצלה מיכאלאנג’לו ולכנסיית סן-מיניאטו. זוהי נקודת-תצפית הטובה ביותר על פִירֶנצֶה. בפיאצלה מיכאלאנג’לו מתקיים שוק אוכל וניתן למצוא במקום גם דוכנים רבים למימכר מזכרות. הבאים עם רכב צריכים לקחת בחשבון שהחניון (ללא תשלום) מלא לעיתים תכופות, עד אפס מקום.

מן העבר השני של הנהר, פזורים חלק מהמבנים והאתרים המפורסמים ביותר באיטליה. מעל הכל, קתדרלת הדואומו. הקתדרלה מן המאה ה-15 שולטת בקו הרקיע של פִירֶנצֶה ומתבלטת בזכות הכיפה המרהיבה שלה. הכיפה אדירת המימדים נחשבת עד היום לפלא אדריכלי יוצא מהכלל. קתדרלת הדואומו היא אחת הדוגמאות הבולטות והמוצלחות לארכיטקטורה של תקופת הרנסנס. בצמוד לדואומו ממוקם מגדל-הפעמונים – הקַמפּניל, וגם לו, ממש כמו לקתדרלה, אותם לוחות שיש מרשימים המצפים את חזיתו. גם אל מעלה מגדל הקמפניל, המתנשא לגובה של 84 מ’, ניתן לטפס כדי לערוך תצפית. אמנם הטיפוס במדריגות מגדל הפעמונים קל במעט מן הטיפוס אל מעלה כיפת הדואומו, אבל אם צריך לבחור באחד מן השניים, אין ספק שהבחירה בדואומו מוצלחת יותר, בין היתר בזכות ההצצה מקרוב על עבודת הפרסקו המרשימה שמכסה את חלקה הפנימי של הכיפה. בצמוד לקתדרלה נמצא גם מוזיאון האופרה.

הבזיליקה של סנטה-מריה-נובלה נמצאת בסמוך לתחנת הרכבת ולא הרחק משם נמצאת גם הפיאצה היפה עם הבזיליקה של סאן לורנצו, הכנסייה שהייתה חביבה במיוחד על בני משפחת מדיצ’י.

מבין הכנסיות הרבות של פִירֶנצֶה ראויות לציון גם הכנסיה הפרנציסקנית מסוף המאה ה-13: סנטה קרוצ’ה, בה קבורים חלק מהסלבריטיס שהוזכרו כאן למעלה. לא פחות חשובה היא הפיאצה המלבנית שהכנסייה שוכנת באחת מצלעותיה. הבתים המקיפים את הפיאצה הם בחלקם יצירות ארכיטקטוניות מרשימות. כנסיית אוגניסנטי שנהרסה בהצפות של 1966 ושוחזרה, בנויה בסגנון הבארוק הפיורנטיני. במקטע הצפון-מזרחי של פּיאצַה סַנטִיסִימַה, מצויה כנסיית הבשורה המשופעת בספורים ואגדות שנקשרו בה. ולבסוף הכנסייה הגותית שנבנתה בשנת 1337: אוֹרסַנמִיקֶל. בכנסיה זו מאוכסנים מספר פסלים, בעלי מוטיבים דתיים, שערכם האמנותי לא יסולא בפז.

אתר בעל חשיבות עצומה הוא ארמון האופיצ’י – Uffizi והמוזיאון שלו, אחד המוזיאונים החשובים והעשירים בעולם. הארמון נמצא במרחק הליכה קצר מהפונטו וקיו. המקום פתוח בכל יום משעה 08:15 בבוקר ועד 18:30 וסגור בימי ב’. שפע המוצגים ואיכותם כמו גם ההמתנה הממושכת בתור, בכניסה לאופיצ’י, מחייבים הקצאה של מספר שעות ארוכות לסיור במקום. עד כדי כך ההמתנה ארוכה, שמספר חברות מספקות כרטיסים דיגיטליים באינטרנט, אותם ניתן לשמור על הטלפון הנייד (אין צורך להדפיס). 

אחרי שחוזים ביצירות המופלאות של האופיצ’י, כולל הציור המפורסם של בוטיצ’לי: “הולדתה של ונוס” – נותר עוד שיא אמנותי אחד המלהיב את מרבית התיירים וזהו כמובן פסלו המושלם של דוד למיכאלאנג’לו, שנמצא בגלריית האקדמיה. מחיר כניסה למבוגר 8,00 € והמחיר לילד 4,00 €.

למעט הפיאצה דל דואמו ופיאצה סנטה קרוצ’ה, העיר מבורכת בפיאצות מרתקות, כשהבולטת והחשובה שבהן היא הפּיאצה דֶלָה סיניוריה. פיאצה דה לה רפובליקה, השוכנת בסמיכות לקתדרלת הדואומו מוקפת מבנים עתיקים, ובערב היא מלאה בקהל רב של תיירים. מעט מערבית לכיכר הרפובליקה שוכן הפאלאצו סטרוצי, מבנה רנסנסי נוסף, המשמש אכסניה לתערוכות מרתקות. למי שכבר הגיע עד הפאלאצו סטרוצי, כדאי ללכת חמש דקות נוספות מערבה, ולשקול ביקור במוזיאון מרינו מריני.

לא נותר הרבה משרידי הגטו היהודי אשר ישב לפנים, במקום בו מצויה כיום כיכר הרפובליקה. מאידך, בית-הכנסת העירוני, שהוקם בשנות ה-80 של המאה ה-19, עומד על תלו. המבנה המפואר מאכסן גם מוזיאון יהודי מעניין. בצמוד לבית-הכנסת קיימת מסעדה כשרה.

פִירֶנצֶה היא גם עיר של שווקים: שוק סן-לורנצו , שוק הפשפשים בפּיאצה די קיאוֹמפִּי, שוק דִי סנט אמברוג’יו  והשוק בפארק קשין. וישנם כמובן כנסיות ומנזרים, רחובות וסמטאות, בתי-קפה ומסעדות, מוזיאונים נוספים ועוד ועוד פּיאצות ופסלים ומזרקות… ולכן המסקנה תהיה תמיד, בסוף כל ביקור, בין אם הוא נמשך יום אחד או שבוע שלם, שחייבים לשוב לפִירֶנצֶה בהזדמנות הראשונה…