מקסיקו סיטי

מקסיקו-סיטי היא אחת הערים המאוכלסות בעולם ואחת מערי-הבירה הגבוהות על הגלובוס שלנו (2,200 מ’ מעל פני-הים). בעיות קשות הנובעות משאיבת יתר של מי בארות, גורמות לבירה המכסיקנית לשקוע בקצב של כ-20 ס”מ בכל שנה. העיר שוכנת בחלקה הדרומי של מקסיקו, בקו רוחב 19°, צפונית לקו המשווה. מקסיקו-סיטי, מלבד היותה עיר הבירה והמרכז הכלכלי והתרבותי של המדינה, מהווה גם חלק מתוך אזור פדרלי, בלתי-תלוי ובעל מעמד ייחודי.

מקסיקו מורגלת בדרמות: רעידות אדמה, מפגעים תברואתיים, ובעיקר התמודדות עם כנופיות של פושעים אלימים. באפריל 2009 התגלו לראשונה נגיפים של שפעת החזירים בבני-אדם. מספר אזרחים מקסיקנים נדבקו במחלה. עניין זה עורר בהלה עצומה באותה שנה ותנועת התיירות למקסיקו נפגעה באורח חמור. אבל מגפת הקורונה היא שפגעה במקסיקו באופן קטלני והרסני. מקסיקו, ביחד עם טורקיה, הן שתי המדינות עם ההשקעה הנמוכה ביותר במערכת הבריאות, מבין מדינות ה-OECD. זו גם המדינה השניה בעולם (אחרי ארה”ב) הסובלת מהשמנת יתר של האוכלוסיה.

שדה-התעופה הבינלאומי של מקסיקו נמצא 15 ק”מ מזרחית ממרכז העיר. התקופה הנוחה לביקור במקום היא בין החודשים אוקטובר ועד אפריל, אז כמעט ולא יורד כאן גשם. ביולי ואוגוסט מזג-האוויר חם וגשום ובנוסף, מקסיקנים רבים נמצאים בחופשה. בדצמבר וינואר, מציפים נופשים אמריקאים את אתרי התיירות וכך יוצא שאוקטובר ומארס-אפריל הם החודשים המועדפים עבור מטיילים, אם כי יש לקחת בחשבון שבימי האביב, זיהום-האוויר גרוע אף יותר מאשר בשאר ימות השנה. המטבע המקומי נקרא פּזו מקסיקני. הקידומת הטלפונית של מקסיקו היא 52 ושל העיר מקסיקו-סיטי היא 55.

העיר שהוקמה באמצע המאה ה-16 על חורבות ישוב אצטקי קדום, שימשה עבור הכובשים הספרדים, כמרכז שלטוני ממעלה ראשונה. מקסיקו-סיטי שוכנת בעמק, לצלם של שני הרי געש והיא בנויה בצורה אליפטית על-פני למעלה מ-60 ק”מ, כאשר חלק משטח העיר יושב על אדמות ביצה. למעשה, עיר הבירה של מקסיקו, גדולה עד כדי-כך, שהיא בעצם אגד של מספר ערים ומהווה גוש אורבני אימתני. ההתמצאות בכרך אינסופי שכזה, נדמית תחילה כבלתי-אפשרית, אבל עד מהרה מסתבר לתייר, שמוקדי העניין מרוכזים, באזורים מצומצמים יחסית.

התנועה בתוך העיר היא מקור להרבה “כאבי-ראש” עבור המבקרים הזרים. מחד, אי-אפשר כמעט להקיף את כל האתרים המעניינים בהליכה רגלית ומאידך סיפורי-האימה והמוניטין הגרועים שיצאו לנהגי המוניות המקומיים, גם אם מוגזמים במעט, יש להם בסיס עובדתי. למרות הצפיפות והדוחק, בעיקר בשעות-השיא, הרכבת התחתית, היא ככל-הנראה הפתרון המתאים להתניידות במרכז העיר. 

כיכר זוֹקָאלוֹ מציינת את המרכז ההיסטורי של מקסיקו-סיטי. הכיכר נבנתה על שרידי העיר האצטקית המפוארת טנוצ’טיטלן והכובשים הספרדים אף השתמשו באבנים מתוך חורבות אותה עיר, כדי לרצף ולהקים את המבנים סביב זוקאלו. כיום, הכיכר רחבת-הידיים והמתחם המקיף אותה, משמשים כאתר ביקור ראשון, כמעט עבור כל תייר המגיע לכאן.

בחלקה המזרחי של כיכר זוקאלו שוכן ‘משכן הנשיאים‘ ובו ממוקמים חלק ממוסדות השלטון. בקומה השניה של המשכן, ניתן לחזות בציורי הקיר הנהדרים של האומן הנודע דייגו ריברה שטרח, ביחד עם צוות עוזרים, במשך 16 שנה וצייר בצבעים עזים את תולדות ההתיישבות במקסיקו, לאורך עשרות מטרים.

צפונית לכיכר, ממוקמת קתדרלת מֶטְרוֹפּולִיטָנָה. זוהי הקתדרלה העתיקה ביותר באמריקה הלטינית, שבנייתה נפסקה והתחילה מחדש בתקופות שונות ובשל-כך היא בנויה מגיבוב של סגנונות. חזית הבארוק של הקתדרלה היא מן היפות ביבשת. צמוד למטרופוליטנה, המקדש-הגדול ‘טֶמְפּלו מָאיוֹר‘ והמוזיאון שלו. מדובר באתר אצטקי שנחשף מחדש לפני כארבעים שנה, בעת חפירות להנחת קו טלפון. המקדש, שהיה בנוי בצורה של פירמידה, היווה מוקד עלייה-לרגל למאמינים האצטקים, אשר סגדו לאלת הירח ולפולחן המוות. בינתיים הצליחו החופרים לשחזר בשקדנות ראויה לציון, חלק ניכר מהשרידים ולהעביר אוסף מוצגים עשיר אל המוזיאון. באותה הזדמנות, כאשר מסיירים בקתדרלה ובמקדש, כדאי לסור גם אל כנסיית סַנְטָה תֵרֵזָה הסמוכה ואל המבנים הקולוניאלים מן המאה ה-18:  הידועים גם בכינוי: ‘בתי השמש והירח’.

דרומית לזוקאלו אפשר להתרשם מהמבנה של בית-המשפט העליון ושני בלוקים נוספים דרומה, לא הרחק משדרות ה-20 בנובמבר, מצוי המוזיאון העירוני.

המשכן לאמנויות יפות, מהמבנים המרשימים של מקסיקו-סיטי, מצופה בשיש איטלקי ובתוכו הוא בנוי בסגנון הארט-דקו. במשכן מוצגות תערוכות אמנות מתחלפות והוא משמש במה למופעי תיאטרון ובלט וכן מושמעים בו הקונצרטים של מיטב התזמורות בעולם. המבנה נמצא בשכנות ל’פּארק אַלְמֵדָה’ .

גם הסופרלטיבים הנלהבים ביותר אינם מוגזמים כאשר מצמידים אותם למוזיאון האנתרופולוגיה של מקסיקו-סיטי. זהו המקום המציג באופן המוחשי והמרשים ביותר את תולדות הציביליזציות של מרכז אמריקה. המוזיאון משתרע על-פני 23 אולמות ואי-אפשר כמובן להקיף את כולו בביקור אחד בודד. המקום סגור בימי ב’. המוזיאון שוכן לצלו של גורד השחקים הגבוה ביותר במקסיקו: Torre Mayor.

בתוך ‘פּארק צָ’אפּוּלְטֵפֶּק’ נמצאת גם טירה עם אותו שם,  ובה המוזיאון הלאומי להיסטוריה. מהגבעה עליה בנויה הטירה קיימת תצפית יפה על העיר. בין הטירה לבין מוזיאון האנתרופולוגיה משתרע אחד משני האגמים המלאכותיים של הפּארק. המוזיאון לאמנות מודרנית מצוי גם הוא במרחק הליכה קצר מן האגם.

הציירת פרידה קאלו היא מן הדמויות המקסיקניות, המסקרנות ביותר. במהלך חייה הסוערים נודעה בעיקר בזכות בן-זוגה, האומן דייגו ריברה. רק לאחר מותה החלו עבודותיה הנפלאות לזכות בכבוד הראוי להן וסרט ביוגרפי משנת 2002, בכיכובה של סלמה הייק, העצים את דמותה ועורר עניין מחודש באמנית. הבית בו נולדה וחיה משמש כ’מוזיאון פרידה קאלו‘. בשכונה זו ‘קויוקאן’, אפשר לבקר גם במעונו של המהפכן הגולה, ליאון טרוצקי. טרוצקי, יריבו הגדול של סטלין, הגיע למקסיקו-סיטי לאחר דרך-תלאות ומאבקים ובסופו-של-דבר נרצח על-ידי מתנקש קומוניסט, מטעמו של סטלין, בבית מגוריו. את הביקור בשני המוזיאונים האחרונים, רצוי לשלב עם ‘שוק השבת‘. 

בחלקה הדרומי של העיר, בקומפלקס אדיר מימדים, נמצאת קרית האוניברסיטה ולידה הכפר האולימפי. חלק מהמבנים המשתייכים לאוניברסיטה הם בעלי עניין ארכיטקטוני, אבל דווקא הגנים הבוטניים הם שמצדיקים גיחה למקום. הלאה מכאן, בפרוורים המרוחקים, ליד אגם ולאורך תעלות, כדאי במיוחד לבקר באתר ‘סוצ’ימילקו’. אמנם השייט בספינות הפך בשנים האחרונות לתיירותי מדי וממוסחר באופן מחריד, אלא שזו הדרך היעילה לחזות בגנים היפהפיים של ס’וצ’ומילקו.

אם-כי הכנסיה של ‘גוּאָדָלוּפּ‘ ממוקמת דווקא באזור הצפוני של מקסיקו-סיטי, במרחק רב משאר האתרים המעניינים והיא מחייבת גיחה מיוחדת, תהיה זו החמצה גדולה עבור מטיילים שלא יגיעו למרכז דתי זה שחשיבותו העצומה לנוצרים המקומיים, אינה ניתנת כמעט לתיאור. ארבעה-עשר מיליון איש פוקדים את הכנסיה מדי שנה.

רובע הבילויים הפופולארי ביותר של העיר Zona Rosa, שוכן מערבית למרכז ההיסטורי. למעשה, זהו האזור הפעיל ביותר מבחינת הזרים. כאן מרוכזים בתי-מלון רבים, מסעדות, פאבים ומוקדי בילוי נוספים.

 

ניתן לשתף את המאמר