ונציָה

ונציה האגדית, בירת מחוז ונטו שבצפון-מזרח איטליה, משתייכת למספר מצומצם של ערים, שכמעט כל אדם בתבל שואף להגיע אליהן. מזה דורות חולמים ילדים על שייט בגונדולה, בתעלות המים הציוריות של ונציה. וכך יוצא שהעיר ממש קורסת תחת נטל רגליהם של התיירים הנוהרים אליה. למרות מאמצים כבירים של ממשלות איטליה להציל את ונציה מפני הצפוי לה, קשה יהיה למנוע בעתיד את שקיעתה של העיר למצולות.

בעונות התיירות מתבצעות טיסות צ’רטר מהארץ היישר לשדה-התעופה של ונציה: מרקו-פולו, אבל במרבית החודשים יתבצעו הטיסות דרך יעדי ביניים כמו רומא ומילאנו. המגיעים לשדה-התעופה יוכלו לחוות את הכניסה לעיר באמצעות שייט בספינה ציבורית. משך ההפלגה מהשדה ועד תחנת סן מרקו, כשעה ורבע. תיירים המטיילים באיטליה באמצעות רכב שכור, יעדיפו להחנות את המכונית באחד מהחניונים ליד פיאצלה רומא – בכניסה לוונציה –  ומשם ישוטו אל תוך העיר. יש לרשום בוויז, או בכל אפליקציית ניווט אחרת: Garage San Marco. אפשר כמובן להגיע לכאן גם בנסיעה ברכבת אל תחנת סנטה לוסיה

מפיאצלה רומא, או מהתחנה הסמוכה, זו של תחנת הרכבת, יש לשוט בספינה ציבורית הקרויה בונציה וַופּוֹרֵטוֹ. תחנת הוופורטו שליד תחנת הרכבת, נקראת Ferrovia. הוופורטו נע באיטיות והוא עלול להיות צפוף ודחוס. ניתן לרכוש ב-25 € כרטיס המאפשר נסיעה חופשית בתחבורה הציבורית, למשך יממה. נסיעה אחת בוופורטו שווה 9.50 €, כך שכרטיס זה הופך למשתלם בתוך שלוש נסיעות. בספר ‘מוות בוונציה’, כותב הסופר תומאס מאן בשבח ההגעה אל העיר דרך הים: “…ובעודו מתבונן, אמר בלבו, כי הבא אל ונציה בדרך היבשה, משול למי שנכנס לארמון בדלת האחורית, וכי אין לבוא אל זו המופלאה שבערים אלא כך, כמוהו עתה – בספינה…”.

עלות הלינה בוונציה היא מן הגבוהות באירופה, שלא לדבר על הצורך בהזמנת חדרים זמן רב מראש. ניתן ללון ערב ההגעה לוונציה, בישובים כמו פדואה מסטרה או טרוויזו, שנמצאים בטווח נסיעה קצר מכאן, ולערוך גיחות מבוקר ועד ערב אל תוך ונציה. מטיילים המבקשים לעצמם חוויה רומנטית, יעדיפו בדרך כלל, ללון בתחומי העיר עצמה. דווקא בשעות הערב המאוחרות, כאשר מטיילי היום עוזבים את מוקדי התיירות, הופכת ונציה למעט פחות עמוסה.

בכל שנה נערכים בוונציה מספר אירועי-תרבות המושכים אליהם רבבות מבקרים. בחודש פברואר נערך פסטיבל המסכות המפורסם והאטרקטיבי. זהו מעין קרנבל המוני, במסורת הקומדיה דל-ארטה הקלאסית. ייתכן שסוד קסמו של האירוע – מלבד השימוש במסכות ובתחפושות – בכך שעיקר העניין בו  אינו במופעים יזומים, אלא דווקא בהמוני המשתתפים עצמם. הפסטיבל הבא יתקיים בין ה-3 ועד ה-13 בפברואר 2024. בחודש אוגוסט נערך כאן פסטיבל הסרטים, בו מחלקים את פרס “אריה הזהב” – ובמהלך הקיץ נערכת גם הביאנלה לתיאטרון ואמנות, שפועלת כבר למעלה ממאה שנה.

בעיה פרוזאית המציקה למטיילים רבים בוונציה נעוצה בעובדה שאין כמעט שירותים ציבוריים בעיר. מערבית לפיאצה סן מרקו ממוקמים שירותים מוסדרים (יורו וחצי) בהם כצפוי תור ארוך ומפותל. מעבר לכך, כאשר מדובר במטיילי היום שאינם לנים בעיר, דרוש כושר איפוק, או לחילופין ניתן להיכנס לאחד מבתי-הקפה או לאחת המסעדות.

האתר המרכזי והמפורסם ביותר של העיר הוא כיכר סן מרקו. המקום הומה בכל שעות היום, כאשר תיירים נרגשים ויונים הומיות מציפים אותו, והוא מהווה את אחת ממטרות הצילום הפופולאריות באירופה. הכיכר יושבת במיקום נמוך ועל-כן היא מועדת להצפות בכל פרק גשם הפוקד את האזור. מתוך הכיכר מתנשא לגובה של מאה מטר מגדל הפעמונים, השייך לבזיליקה המרשימה של סן מרקו. התור אל המעלית של המגדל משתרך בחודשים יולי-אוגוסט עד אין קץ. אבל ההמתנה משתלמת: ממעלה המגדל מתגלה נוף מרהיב של ונציה כולה. בסמוך, שוכנים מספר מבנים היסטוריים מתקופת הפאר של הרפובליקה הוונציאנית ובהם בולט ארמון הדוג’ה.

הליכה צפונה, במבוך הסימטאות, תוביל אל הגשר המפורסם ביותר של ונציה, הוא גשר ריאלטו העתיק. הגשר ניצב מעל התעלה הגדולה, המתפתלת כנחש וחוצה את מרכז ונציה מאזור תחנת הרכבת ועד כיכר סן מרקו. רובע ריאלטו עצמו, שזכה לתיאורים משובבים בספרות העולמית, חדל זה מכבר להיות שוק אותנטי. המקום הפך למרכז מסחרי עם חנויות ודוכני ממכר למזכרות. את התצפית המרהיבה ביותר על התעלה ניתן לערוך מהגזוזטראות של המבנה הגותי: קא-ד’אורו, המשמש כמוזיאון. שני גשרים נוספים הראויים לציון מתוך מאות הגשרים של העיר, הם גשר האקדמיה המוביל אל גלריית האקדמיה המאכסנת יצירות אמנות, וגשר האנחות, המחבר בין הפּלאציו דוּקַלֶה לבין בית הכלא העתיק, שנקרא דווקא “החדש”. גשר האנחות שייך לרובע קסטלו (תחנת הוופרטו סן-זקריה), מרחק דקות ספורות של הליכה מכיכר סן מרקו. כאן, על הטיילת המפורסמת, טיילת סקיאבוני אשר במרכזה פסלו של המלך ויטוריו עמנואלה, נהרות של תיירים מציפים את הרובע והופכים את הביקור במקום להרבה פחות רומנטי מן הצפוי. 

אותם הדברים אמורים גם לגבי שייט בגונדולה. לא עוד קריאה לגונדולייר שרמנטי כפי שניתן לראות בסרטים ישנים, ולא עוד שייט קסום ברשת מסועפת של תעלות עתיקות, כי אם המתנה בתחנה מסודרת ושייט מאורגן, בדרך כלל בשיירה של גונדולות. השייט הקלאסי בגונדולה מיועד לששה נוסעים לכל היותר, ועלותו תנוע בדרך-כלל סביב 80 €, בין אם מדובר בנוסע אחד, או בששה נוסעים. המעוניינים יוכלו לקיים שייט כזה לאור ירח ולקול שירת סרנדות.

ונציה היא העיר בה הוקם הגטו היהודי הראשון, כבר באמצע המאה  ה-16. מאז אותם ימים קיבל המושג “גטו” קונוטציות שליליות במיוחד, אבל בתקופה ההיא, ההפרדה בין היהודים לבין שכניהם הנוצריים, הבטיחה להם חיים עצמאיים ומוגנים. הגטו שוכן ברובע הצפוני קאנארג’ו. במקום מוזיאון עם אוספי יודאיקה מעניינים. בקומת הקרקע של המוזיאון קפטריה כשרה וכן חנות ספרים אשר בה, בין היתר, ספרים בעברית. עוד באותה רחבה שקטה ונעימה: בית-כנסת, מספר חנויות וכן מסעדה כשרה למהדרין של חב”ד, הנושאת את השם Gam Gam.

דרום מזרחית לעיר עצמה, בטווח ראיה מפיאצה סן מרקו, שוכן האי לידו, בו מתרחש פסטיבל הסרטים ובו מצוי הקזינו המקומי. האי צר וארוך (12 ק”מ) ובמרכזו עוברת דרך סלולה. ניתן ומומלץ לערוך סיור בלידו, ברכיבה על אופניים.

לוונציה יצאו מוניטין עולמי גם בזכות אומנות ניפוח הזכוכית. חנויות התיירים המפוזרות ברחבי העיר עמוסות בכלי-זכוכית, אך כדי לצפות באומנות זו במיטבה, רצוי לשוט לאי מורנו. כאן ניתן לבקר במפעלים המייצרים כלי זכוכית לפי הזמנה, וכן בגלריות של אמנים. כדאי לבקר באי גם במוזיאון הזכוכית. בעת הסיור במורנו, שימו-לב לבזיליקה המיוחדת של סנטה מריה-א-דונאטואיים נוספים בהם כדאי לבקר הם בורנו, האי סן ג’יורג’יו עם צריח קמפניל משלו, והאי טורצ’לו Torcello.

ונציה מופיעה באינספור מחזות, ספרים וסרטים, החל מ’הסוחר מוונציה’ של שייקספיר, המשך ב’מוות בוונציה’ של תומאס מאן ועד הסרט: ‘כולם אומרים אני אוהב אותך’ של וודי אלן.

תחקיר וכתיבה: חגי להב.

מרחקי נסיעה מהעיר ונציה

מרחקי נסיעה מהעיר ונציה

יעדים קרובים לונציה

מסטרה – 9 ק”מ

טרוויזו – 41 ק”מ

פדואה – 43 ק”מ

ויצ’נזה – 86 ק”מ

ורונה – 115 ק”מ

בולוניה – 156 ק”מ

יעדים רחוקים מונציה

לובליאנה – 241 ק”מ

פירנצה – 256 ק”מ

מילאנו – 276 ק”מ

גנואה – 397 ק”מ

רומא – 542 ק”מ

נאפולי – 732 ק”מ

ניתן לשתף את המאמר