דלהי

דלהי היא בירתה של המעצמה ההודית. העיר שוכנת בחלקה הצפוני של המדינה, על “צוואר” הארץ, במרחק נסיעה של שעות אחדות, ממורדות רכס-ההימלאיה. היא מחולקת באופן מובהק לשני חלקים מאוד שונים: דלהי הישנה הפרושה מצפון לכיכר קוֹנָאוּט, והיא כיאה לעיר הודית אמיתית, מלאת חיים, צפופה ורועשת. לעומתה ניו-דלהי, אשר נבנתה על-ידי הבריטים מדרום לכיכר, ייצוגית ומתוכננת,  עם שדרות רחבות ועם מבני השלטון הקולוניאליים.

גם האקלים כאן מעט מתעתע ומפוצל. בזמן שבמרבית חודשי השנה האוויר חם עד לוהט, ובעונת המונסונים ניתכים פה גשמים טרופיים עזים, הנה בימי החורף ובעיקר בדצמבר וינואר, עלול להיות קר, ולעתים אף יהיה צורך בסוודר.

שדה-התעופה הבינלאומי אינדירה גהנדי נמצא במרחק של כ-45 דקות נסיעה ממרכז העיר, אבל בגלל עומסי תנועה כבדים, הזמן עלול להיות כפול בשעות העומס. נוסעים הממשיכים בטיסת-פנים ליעדים אחרים בהודו, או לקטמנדו, צריכים להשתמש בדרך-כלל בטרמינל מספר 3. מהשדה מספר דרכים להגיע העירה ובהן קו המטרו הכתום, המוביל דרך תחנת Dwarka Sector 21, לכל התחנות בתוך העיר. בשנה האחרונה, בעקבות מגפת הקורונה, חלו שיבושים בלתי פוסקים בקו זה ועל-כן כדאי בשלב זה להשתמש בשירותי הסעה חלופיים כגון מונית, או אוטובוס. לאחרונה, התפתח אזור אולטרה מודרני בסמוך לשדה. אזור זה הקרוי Aerocity, מכיל מלבד מרכזי קניות, שהטוב שבהם הוא סנטרַל, ובתי-קפה, גם מספר מלונות מעולים כמו מֶריוט וכמו פּוּלמן.

בעוד מרבית התרמילאים מתרכזים באזור פּהרְגַנְז’הססגוני ובעקר במתחם המֵיין-בָּזָאר, מערבה לתחנת הרכבת של דלהי, ובעוד אנשי-עסקים ואורחים בכנסים הרבים הנערכים בעיר, ילונו במלונות פאר שעלותם מזכירה את המחירים של אירופה, ייאלצו “מטיילי האמצע”, להתפשר בנושא המגורים. דלהי אינה ערוכה למחירי ביניים.

בשנים האחרונות, מתפתח בקצב מסחרר גם אזור ההיי-טק של עיר הבירה, בסמוך לפרוור גוּרְגָאוֹן המרכז את הפעילות הבינלאומית  הענפה של Outsourcing. ובעקבות הפיתוח צצים כאן, גם מרכזי קניות ובתי-מלון חדשים.

בעיר הישנה, בסמוך לגדת נהר היאמונה, נמצאים שניים מהאתרים החשובים של העיר: הראשון הוא המבצר האדום, אשר נבנה על-ידי שה-ג’הן האגדי – ההוא של הטאג’ מהאל מאגרה – והוא מפורסם בעיקר בזכות החדרים המלכותיים שלו שקירותיהם מצופים בשיש. בערבים נערך כאן מופע אורקולי נחמד. בשכנות למבצר שוכן המסגד הגדול ביותר בהודו, הוא מסגד ג’אמה מאג’יד שנבנה במאה ה-17, עם החצר רחבת הידיים שלו והצריחים המתנשאים לגובה של 40 מ’ והוא כמובן האתר השני החשוב של מה שקרוי אולד-דלהי. רחוב השוק – Chandni Chowk, המוביל אל המבצר, הוא אחד הרחובות הפעילים ביותר באסיה. הסוחרים והקונים מנהלים כאן חיי מסחר ערניים ביותר. העיניים נשטפות בתערובת מסחררת של צבעים עזים והתייר שדלהי היא עבורו התחנה הראשונה בטיול, קולט בהרף עין את קסמה של הודו. מתוך הרחוב הראשי יוצאות סמטאות היוצרות בזארים קטנים וציוריים ובהם שוק התכשיטים ושוק התבלינים (Khari Baoli) הנהדר. כלבים משוטטים ברחובות, כמו גם פרות וקופים. את הסיור בשוק התבלינים ניתן לבצע בעזרת רוכבי ריקשות-האופניים הממתינים לתיירים ביציאה מהמסגד.

דרומה מכאן, על הגדה הנגדית של היאמונה, נפתח נפתח כבר בשנת 2006, מרכז אקשרדאם. זהו מתחם מרהיב ביופיו, המרכז בתוכו תצוגות מרתקות בנושאים מגוונים, הנוגעים לתרבות ולהיסטוריה של הודו. אקשרדאם הפך לאתר חובה, עבור כל תייר המגיע לניו-דלהי.

כדי להגיע למוקדי העניין של ניו-דלהי יש לרדת דרומה עם שדרת ג’נפּט עד להצטלבות בה ממוקם המוזיאון הלאומי. באזור זה מצויים גם בניין הפרלמנט וגם “שער הודו” ומעט רחוק יותר אחוזת-הקבר של השליט המוגולי הוּמָיוֹן, שנבנתה לזכרו על-ידי אלמנתו וזכתה להיכלל ברשימת האתרים שהוכרזו על-ידי אונסקו כנכס מורשת. יש ככל הנראה משהו מנוכר ולא אותנטי בסביבה הזו ולכן מרבית המטיילים מעדיפים לחלוף על-פני המבנים והכיכרות האלו בנסיעה, ללא עיכובים מיותרים.

את האתר המרתק של ניו-דלהי אפשר למצוא דווקא בפרוורים המרוחקים שלה. מדובר בקוּטַאבּ-מִינַאר, מגדל הבנוי מאבן חול אדומה, ואשר קודקודו מגיע לגובה של 72 מ’. המגדל מעוטר בפסוקים מהקוראן, ונחשב לאחד המבנים המושלמים מן התקופה הפרסית. בחצר של הקוטאב-מינאר, מספר שרידים של מבנים עתיקים, וכן “עמוד המשאלות” האטרקטיבי. את הסיור לקוטאב-מינאר כדאי לשלב עם ביקור במקדש הלוטוס הבהאי. המקדש בנוי משיש ודולומיט וצורתו כשל פרח הלוטוס הקדוש, כאשר הוא פתוח למחצה.

כיכר קונאוט שהוזכרה כאן למעלה היא נקודת ההתייחסות על-פיה מנווטים בדלהי. זוהי כיכר ענקית הבנויה באופן גיאומטרי, עיגול בתוך עיגול, ומכילה בתוכה חנויות ומרכזי מסחר כמו גם מסעדות ובתי-מלון ומתחתיה מתקיים בזאר מקומי: פָּאלִיקָה בָּזַאר. במרכז הכיכר – שמזכירה מזוויות מסוימות את כיכר המדינה בתל-אביב – גן ציבורי אליו מתנקזים במרבית שעות היום מוכרי-הזוטות, מצחצחי הנעליים, לוכדי התיירים וסתם אזרחים. דרומית לקונאוט נמצא מצפה הכוכבים של גַ’נְטַר מַנְטַר.

מלבד המוזיאון הלאומי, מתהדרת עיר הבירה בלא מעט מוזיאונים מעניינים נוספים ובהם: המוזיאון לזכרה של ראש-הממשלה שנרצחה אינדירה גהנדי, הגלריה לאמנות מודרנית, מוזיאון האומנים של הודו, והמרשים והמפתיע מכולם הוא מוזיאון הרכבות, ליד פארק נהרו, ברובע השגרירויות, מתחרה בכבוד עם מוזיאון הרכבות הגדול בעולם שנמצא בעיר יורק, בחבל יורקשייר, באנגליה.

בחלקה הדרומי של העיר מצוי מתחם: South Extension שבו פעילים מרכזי קניות המיועדים בעיקר לבורגנות ההודית. ימי א’ באזור זה רוויים בפעילות מעוררת עניין.

אחת החנויות המוצלחות ביותר בעיר הבירה, קרויה: Fabindia. אפשר למצוא בחנות בוטיק זו, בדים איכותיים ומלבושים הודיים מסורתיים. זו החנות המועדפת על נשות החברה ההודיות ועל בני הקהיליה הבינלאומית, המתגוררים בעיר. ראו גם חנות מרשת Anokhi.

לדלהי מספר לא מבוטל של מסעדות משובחות והיא מהווה מוקד קולינרי מרתק מאין כמוהו. מסעדות כמו Punjabi By Nature ו-Sahara, אהודות הן על תיירים והן על הודים בעלי-אמצעים. מסעדת קארים, שהולכת ומתרחבת עם השנים, מייצגת את המטבח ההודי הלא-צמחוני, העממי והאותנטי. המסעדה נמצאת בסמוך למסגד ג’אמי מאג’יד. לרשת קוּאָלִיטִי, מספר מסעדות ובהן מסעדת “אסיה וילג'” בה ניתן לאכול מעדני טנדורי מצויינים. רשת פופולארית נוספת שייכת לנִירוּלָה עם המסעדות ובתי-הקפה שמצליחים איכשהו לשלב בין הטעם ההודי לבין הסגנון המערבי.  מסעדה השוכנת במיקום מיוחד היא The Village Bistro הממוקמת במבנה יפהפה בשכונה דרומית נינוחה (Hauz Khas), בסמוך לפארק הצבאים. מגישים פה אוכל צמחוני מעולה. למטבח של דרום הודו נציגות מכובדת בדמות ה Coffee Home ששוכן בסמוך לכיכר קונאוט. ומי שמתגעגע לאוכל ים-תיכוני ימצא אותו במסעדה ששמה במקור: Shalom Restaurant.

דלהי היא גם בסיס יציאה לטיולים באזור צפון הודו, בעמק הגנגס ובחבל רג’אסטן. xhsr, רכבות השָטַבְּדִי המעולות עדיפות במידת האפשר, על-פני כל אמצעי תחבורה אחר. בכל בוקר בשעה 07:20 יוצאת רכבת כזו לכיוון העיר הנפלאה אמריצר ומגיעה אל היעד בשעה 13:05. רכבות דומות יוצאות בבוקר אל עבר “העיר הוורודה” ג’אייפור, ובהמשך לאג’מר, הסמוכה לפושקאר וכן לכיוון בוהפל, עם עצירה באגרה, ומן העבר השני לדרה-דון, וממנה לרישיקש

צעירים המטיילים בהודו, נוסעים לעתים תכופות באוטובוסים במקום ברכבות – וזאת משיקולי חיסכון. הנסיעה הלילית בכבישים המתפתלים במעלה ההר אל יעדים נכספים כמו דהרמסלה, קולו ומנאלי, עלולה להיות מסוכנת, בעיקר בעונת הגשמים. קיימת חלופה מעניינת – ולא מאוד יקרה – לנסיעה זו. ניתן לנסוע ברכבת-לילה, היוצאת מעט לפני חצות מניו-דלהי לעיר הצפונית פטנקוט, ומשם במונית לדהרמסלה.

תיירים אשר זמנם קצוב יוכלו להגיע לאתרים כמו וראנסיכלכותה ואודאייפור בטיסה. הטיסות לעיר לה (Leh) שבחבל לדאק, בעייתיות במיוחד. בשל מיעוט טיסות, גם בתקופת הקיץ בה לדאק פופולארית כל-כך ובשל ביטולים רבים של חלק מטיסות אלו – מפאת מזג-אוויר לקוי – משתבשים לוחות-הזמנים חדשות לבקרים ועל המטיילים למרומי רכס ההימלאייה, לקחת בחשבון נתון זה.

 

ניתן לשתף את המאמר