טוקיו

נכתב בסיועה של סיגל יזרעאלי.

טוקיו מצטרפת לבירות מיתולוגיות אחרות בעולם. היא אולי המסקרנת והמסתורית ביותר, קשה לפענוח, עטויה שכבות על גבי שכבות של מיתוסים. המטייל בטוקיו ינוע ברחובותיה של עיר, בה מתקיימים בד בבד סממניה המודרניים של המאה ה-21 ופעימות הלב המתונות של יפן הקדומה. נשים עדינות בקימונו מסורתי, שדוגמתו תואמת להפליא את עונת השנה בה הוא נלבש, או מתאבקי סומו אדירי מימדים, חיים בהרמוניה לצדם של בני נוער המצויידים במיטב אביזרי הטכנולוגיה והאופנה.

יופייה של טוקיו מתגלה בקרן רחוב, כאשר מתרחקים לרגע מהמוקדים הסואנים, מהשדרות העמוסות שלטי ניאון וממרכזי הקניות. אז נגלות לעין הסמטאות הצרות והנקיות, עם בתי-עץ צפופים ולהם חלונות מוגפים, מכוסים בתריסי במבוק.

אולימפיאדת טוקיו 2020 נדחתה בעקבות מגפת הקורונה, ולמרות שהיא מתוכננת בשלב זה ליולי 2021, היא עלולה להתבטל באופן סופי.

טוקיו, או בשמה הקודם אדו, היא בירתה של יפן מאז המאה ה-17, כשהשוגון טוקוגאווה אייאסו, קבע בה את משכנו וייסד בה שושלת שוגונים שהתקיימה למעלה מ-260 שנה והצטיינה בעוצמה וביציבות.

כיום, העיר בנויה הריסות על גבי הריסות. בשנת 1923 פקדה רעידת אדמה חזקה את האי הוֹנְשוּ והיא אשר החריבה חלקים נרחבים מטוקיו. כמו-כן המקום הופצץ על ידי האמריקאים בסוף מלחמת העולם השנייה. מאחר ובתיה היו בנויים מעץ ומנייר, רוב העיר עלתה באש. למרות זאת, נותרו בטוקיו מקומות שלא נפגעו והם עומדים על תילם מאות שנים.

רעידת האדמה שהתרחשה בשנת 2011, וגל הצונאמי שבא בעקבותיה – באזור סנדאי – גררו תאונה גרעינית בכור של פוּקוֹשִימָה. תאונה זו העמידה את יפן כולה על סף שואה גרעינית נוספת, אשר עוררה מחדש את הטרואמה האיומה, ממנה סובלים היפנים בעקבות הטלת פצצות האטום על הירושימה ועל נגסקי בסיום מלחמת העולם השניה. ולמרות זאת, טוקיו נחשבת כיום לעיר בטוחה והשהות בה אינה מסוכנת. עשר שנים לאחר האסון נמדדות בטוקיו רמות קרינה מקובלות.

שדה התעופה המרכזי ‘נָרִיטָה’ נמצא מזרחית לטוקיו, מרחק של כ-65 ק”מ. ההגעה אל העיר קלה ונוחה ויכולה להתבצע ברכבת נריטה אקספרס או ב-Keisei Line. משך הנסיעה בין שעה לשעה וחצי. הרוצים להימנע מהחלפת רכבות ומסחיבה של החפצים, יכולים לנסוע בשירות אוטובוסים אשר מחירו 3100 ¥. האוטובוס עוצר במספר בתי-מלון וכן בכניסה המערבית של תחנת הרכבת שינג’וקו. השדה הבינלאומי המישני נקרא ‘הָנֵדָה’ והוא ממוקם קרוב יותר למרכז העיר.

מלבד מספר מצומצם של קווים פרטיים, נעות הרכבות בטוקיו בשלוש מערכות שונות של תחבורה ציבורית, המשתלבות זו בזו: JR / המטרו / Toei . בכניסה לכל תחנת רכבת יופיע שלט ובו: שם התחנה ביפנית ובאנגלית, שם הקו, וכן האות המייצגת את הקו ומספר התחנה, מוקפים בעיגול הצבוע בצבע הייחודי של אותו קו. ולבסוף, בתחתית השלט: מספרי הרציפים ויעדי נסיעה מרכזיים. הודות לתחבורה הציבורית היעילה, קל לתייר לנוע בתוך העיר. כמעט כל אתרי התיירות ומקומות העניין ממוקמים לצדו של קו רכבת מעגלי, הקרוי ‘יָאמָנוֹטֶה’.

בכל תחנה מוצבים במקום בולט מכשירים למכירת כרטיסים. מצד ימין למעלה בוחרים את השפה הרצויה: English . מצד שמאל בוחרים את מספר הנוסעים. ליד המסך מופיעות שמות כל התחנות עם המחיר שיש לשלם כדי להגיע אליהן. בוחרים בחלק המרכזי את הסכום הרלוונטי (בתוך העיר עצמה המחיר נע בדרך-כלל – לפי המרחק – בין 140 עד 270 ין). מכניסים שטר או מטבעות והכרטיסים יוצאים + העודף. קיימים בטוקיו שני כרטיסים נטענים: פַּסְמוֹ ו-סוויקָה. ניתן להוריד את האפליקציות שלהם לטלפונים החכמים וכך לטעון אותם, או פשוט לקנות אותם בדוכנים המוצבים בתחנות הרכבת המרכזיות.

הנוסעים בעונת האביב (מארס -אפריל) יוכלו ליהנות ממזג-אוויר נוח ומפריחת הדובדבן (בדרך כלל בסוף חודש מארס), תקופה בה טוקיו כולה שרויה תחת מעטה ורוד-רך, ותושביה מבלים בפיקניקים תחת כל עץ-דובדבן רענן.

לנוסעים בקיץ (יוני-אוגוסט) צפוי אקלים חם ולח מאוד. בתחילת הקיץ יורדים גשמי-קיץ אשר יוצרים את ה- “ירוק החדש”, הכינוי היפני לטבע המוריק בעקבות גשמים אלו, ירוק עז וחי. חודשים ספטמבר ואוקטובר מתאפיינים בטמפרטורות נוחות יחסית, אך בלא מעט ימים גשומים . הסתיו מלווה בשלכת נפלאה: עלים אדומים, כתומים, צהובים כאש, במיוחד של עצי המייפל משונני העלים, ומזג-אוויר נעים. בחורף (דצמבר- פברואר) קר ולפעמים מושלג, אך בדרך-כלל יבש מגשמים.

בטוקיו מגוון עצום של מסעדות מערביות כמו גם סניפים של כל רשתות-המזון המהירות. פתרון נוח זול וטעים, מהוות חנויות הנוחות הפתוחות 24 שעות ביממה ומכונות כאן ‘קוֹנְבִינִי’. חנויות אלו מציעות אוכל מוכן וטרי, במנות אישיות. מומלץ במיוחד: מנות סושי וסשימי אישיות וכן מרק ה’אוֹדֶן’ המהביל, המצוי בסיר ליד הקופות, כמו גם ה’אַן מַן’, אותן לחמניות בצק-אורז חמימות. רשת חנויות הנוחות הבולטת מכולן היא ‘סֵבֶן-אילֵבֶן’, שבה בדרך כלל גם מכשירי ATM ומכונות קפה אוטומטיות.

כיאה לעיר במעמדה, מציעה טוקיו קשת רחבה של אפשרויות לינה, החל מבתי-מלון מפוארים כדוגמת ‘קוֹנַרְד’ בגינזה, ‘ניוּ אוֹטָנִי’‘פּארק הייאט’ בשינג’וקו, או Four Seasons. ולמי שממש יכול להתפרע כדאי לנסות את מלון Aman. מאידך קיימות אכסניות מרכזיות, נוחות ונקיות, אך עם חדרים פצפונים בדרך-כלל. אופציה מצויינת למי שרוצה ללון בדרגות הביניים היא רשת מלונות Citadine אשר לה שני מלונות נעימים ברובע שינג’וקו. החדרים אמנם קטנים אך מיקום המלונות מרכזי והמחירים סבירים (יחסית ליפן).

טוקיו מחולקת לרבעים אשר כל אחד מהם בעל אופי שונה, לפיכך כדאי לבחור את מקום הלינה לפי ההעדפה אישית. מבין האתרים המעניינים של טוקיו, מתבלטים מקדשים בודהיסטיים ושינטואיסטיים, שכונות מסורתיות, פארקים רחבי ידיים, מוזיאונים, שווקים ומרכזי קניות מסוגננים. להלן פירוט של חלק מהאתרים המרכזיים:

שינג’וקו – ‘הטיימס-סקוואר’ של טוקיו, מרכז בילויים הומה עם מסכי וידאו ענקיים, שלטים מוארים, מסעדות, בתי קראוקה, מרכזי פאצ’ינקו (מכונות המזל) ואקשיין ללא הפסקה. תחנת הרכבת של שינג’וקו היא ההומה ביותר בעולם, מדי יום עוברים בה כשני מליון נוסעים. התחנה מוקפת בתי כלבו ומרכזי קניות רבים. בולטים בהם: ‘אודאקיו’, Isetan, ‘בּיק-קָמֵרָה’, ‘לוּמִינֶה’, המרכז של Keio וחנות הדגל של מותג המעילים היפני ‘יוניקלו’. מן היציאה המערבית של שינג’וקו קיים מעבר מקורה למלונות כמו הילטון והייאט ריג’נסי. הצד התוסס, כולל מיתחם קבוקיצ’ו ו’מסעדת הרובוטים’ המפורסמת, שוכנים ממזרח לתחנה.

Shinjuku Gyoen – הפארק שייך לרובע שינג’וקו כמובן והוא אחת הריאות הירוקות היפהפיות של טוקיו, פארק רחב ידיים מכיל בתוכו גנים יפניים, גשרים ציוריים, אגמים, מדשאות, צמחיה מיוחדת, יפה במיוחד בסתיו בשל צבעי השלכת. שילוב בלתי אפשרי של שקט ושלווה המוקף גורדי שחקים.. הפארק נסגר מדי יום בשעה 16:30.

המוזיאון של קוּסָמָה – יאיוי קוסמה היא אחת האמניות היפניות הבולטות של המאה ה-21. העבודות המרתקות והמופלאות שלה מושכות אליהן מעריצים מכל העולם. המוזיאון שלה נמצא אמנם שלושה ק”מ צפונית-מזרחית לתחנת הרכבת של שינג’וקו אבל הוא עדיין שייך לרובע זה. יש לשים-לב לשעות הפתיחה של המוזיאון ולקחת בחשבון שבתאריכים מסויימים כמעט לא ניתן להשיג כרטיסים. כדאי להיערך מראש.

שכונת Harajuku – שכונה מיוחדת במינה, דרומית לשינג’וקו. בימי א’ מתכנסים צעירים לבושים תחפושות, שרים ומנגנים ברחוב. האווירה תוססת ומוחצנת ומהווה ניגוד לתדמית היפנית המאופקת. סמוך לשם, מצוי רחוב טָקֵשִׁיטָה, מדרחוב קניות. כדאי לבקר בחנות ה”מאה ין” המפורסמת, ברחוב זה.

מקדש Meiji Jingu – המקדש המפורסם ביותר בטוקיו, מוקדש לקיסר מייג’י ש”פתח” את יפן למערב באמצע המאה ה-19. המקדש שוכן בתוך הפארק הנהדר של יויוגי, בסמוך להרג’וקו. למתחם המקדש נכנסים דרך שער-עץ ענק. אזרחים יפנים באים לקבל כאן ברכות שונות בהתאם לאירועי החיים: הולדת בן / בת, חתונה, יום הולדת וכו’. מטיילים שיגיעו לכאן בשבת, עשויים לצפות בפמליית חתונה יפנית מסורתית, הנעה לפי כללי הטקס של דת השינטו.

שדרת אומוטה-סנדו – השדרה נושקת לפארק יויוגי בהמשך לשכונת הרג’וקו. יפן ה”שיקית”, העשירה, המסוגננת, מתגלה במלוא הדרה ב”שדרת המעצבים” אומוטה-סנדו. כאן נמצאות חנויות של המעצבים הגדולים בעולם. בולט במיוחד בית האופנה ‘פּראדָה’, אשר עיצובו הארכיטקטוני יוצא-דופן. בין שו-אואמורה, איסה מיאקה, לואי ויטון ואחרים, אפשר למצוא גם את ‘אוריינטל בזאר‘- בה אפשר לקנות מתנות ומזכרות מכל רחבי יפן, החל מקימונו ויוקטה, הדפסי קליגרפיה וציורים יפניים, בדים, מניפות, ועד כלי קרמיקה, ספרים ועוד, במחירים סבירים בהחלט. החנות סגורה בימי ה’. 

שִׁיבּוּיָה – רובע צעיר ברוחו, תערובת של מסעדות, בתי קפה, חנויות ואיזקיות (פאב יפני ייחודי ואישי באופיו). ‘נערות שיבויה’ נודעות במגפי הפלטפורמה הגבוהות ובחצאיות המיני, בעורן השזוף ובשילובי הצבעים והסגנונות הנועזים שבבגדיהן. סמוך לתחנת הרכבת של שיבויה, ממוקם מבנה שהפך לאייקון של העיר: Shibuya 109, וכך גם מעברי החציה האלכסוניים הנמצאים ממש בקירבת התחנה והם מטרה פוטוגנית לצלמי כל העולם. מומלץ להזמין מאצ’ה פרפוצ’ינו (מילקשייק גלידת תה-ירוק – משובח!), באחד מבתי הקפה של הרובע. בסמוך לאחת מהיציאות של תחנת הרכבת שיבויה ממוקם פסלו של הכלב האצ’יקו. סיפורו הנוגע ללב של הכלב הפך אותו ביפן לסמל של נאמנות עילאית. פסלו של הכלב האצ’יקו משמש אתר עליה לרגל לאוהבי הכלבים. כדאי לבלות גם במתחם Daikanyama שהופך להיות אחד המקומות האופנתיים של טוקיו, עם שפע של חנויות בוטיק קטנות ועם אווירה יאפית יוצאת-דופן.

אָסָקוּסָה – איזור בטוקיו ששימש בעבר מרכז תרבותי של העיר אדו. כאן מצוי המקדש המרכזי לאלת הרחמים הבודהיסטית קאנון – מקדש סנסו-ג’י. הרחוב המוביל למקדש הוא רחוב קניות מעניין, בסגנון מסורתי הנקרא Nakamise Dori. באזור זה מתקיים בכל שנה בסוף השבוע השלישי של חודש מאי, אחד הפסטיבלים החשובים והמרשימים של טוקיו – Sanja Matsuri.

אואנו – רובע בצפון-מזרח טוקיו. כאן נמצא פארק אואנו ובו מוזיאונים רבים, כשהמומלצים שבהם: מוזיאון ההיסטוריה , המוזיאון הלאומימוזיאון המטרופוליטן לאמנות. המוזיאונים סגורים בימי שני. בסמוך לתחנת הרכבת שוכן שוק מקומי הקרוי ‘ֹאָמֵיוֹקו. מדובר במעין מבוך של רחובות קטנים שמצטלבים ובהם שפע של דוכני דגים טריים, פטריות, אצות, מוצרים מיובשים או מוחמצים והרבה ממתקים יפנים, לצד חנויות בגדים ונעליים.המעוניינים בחוויה יוצאת מהכלל יצעדו כרבע שעה צפונית לתחנה אל בית הקברות של Yanaka. זו תהיה הזדמנות לחזות בזווית אחרת של התרבות היפנית.

Kappabashi Dori – זהו רחוב מיוחד במינו המתמחה בכל הקשור לבישול ומסעדנות. אפשר למצוא פה כלי-מטבח, כמו גם קרמיקה יפנית, מוצרים מבמבוק, דוגמיות פלסטיק של המאכלים (כאלו המוצגים בחלון הראווה של המסעדות…) ועוד.

מרונואוצ’י ותחנת טוקיו – תחנת הרכבת של טוקיו בנויה מלבנים אדומות והיא מהווה את אחד האייקונים של מרכז העיר. היא נושקת לרובע המסחרי מרונואוצ’י. בסמוך לכאן, ממש במרחק הליכה קצר, ממוקם ארמונו של קיסר יפן וסביבו הגנים המפורסמים. מעט דרומית לתחנה ממוקם הפורום של טוקיו. זהו מרכז תערוכות הבנוי כקומפלקס ארכיטקטוני יוצא מהכלל. במרכז שבעה אולמות וכן חלל תצוגה, לובי, מסעדה, חנויות ומתקנים אחרים.

גינזָה – רובע היוקרה המסוגנן של טוקיו. כאן אפשר, בין-היתר, לצפות בהצגת קאבוקי בתיאטרון. ההצגות נמשכות מספר שעות אך ניתן לרכוש כרטיס למערכה אחת. רצוי לבקש כרטיס לקומה הרביעית. מספר בניינים מתבלטים בגינזה: בניין סוני, בניין Wako, וכן בניין ‘גינזה פּלייס’. מבין מרכזי הקניות יש לשים-לב במיוחד למרכז Kitte ולמתחם החנויות המרהיב שנפתח במאי 2017: Ginza6. בין לבה התוסס של גִינְזָה לבין ארמון הקיסר חבויים שני אתרים מסקרנים: פארק הִיבִּיָה הנעים וכן סמטת יָקִיטוֹרִי השוכנת מתחת לפסי הרכבת של קו ‘יָאמָנוֹטֶה’. המקום מומלץ מאד לאלו הנמשכים לחוויה הגסטרונומית של יפן.

השוק הקמונעי Tsukiji – בעבר זה היה שוק הדגים הסיטונאי של טוקיו, השוכן במרחק הליכה מרובע גינזה. כיום טסוקיג’י מהווה רק שוק קמנועי והסיור בין הדוכנים למימכר דגים והחנויות הקטנות בשעות הבוקר הינו חוויה מהנה כשלעצמה. סגור בימי ראשון.  לקראת אולימפיאדת טוקיו 2020, הועבר השוק הסיטונאי למשכנו החדש: שוק טויוסו. השוק נמצא שני ק”מ מזרחית למקומו המקורי והוא מתאפיין בניקיון מופתי ובהיעדר ריח של דגים! לכאן מגיעים מדי בוקר בעלי המסעדות מכל רחבי טוקיו לקנות דגים. מעניינת במיוחד המכירה הפומבית של דגי הטונה הענקיים המתבצעת בסביבות 05:00 בבוקר, אלא שמספר המבקרים במקום מוגבל ועל-כן הכניסה לשוק כרוכה בעמידה בתור משעה מוקדמת במיוחד.

אקיהברה – רובע מודרני וצפוף, המצוי מערבית לתחנת הרכבת אקיהברה וצפונית לערוץ נהר קנדה. רובע אקיהברה גדוש בחנויות של מוצרי אלקטרוניקה וחשמל. בחלק ניכר מבתי העסק הגדולים של האזור, כמו לדוגמא Akky, אפשר לקנות מוצרים פטורים ממס. ממש בסמוך לתחנת הרכבת שוכן הקומפלקס של אקיהברה UDX ובו בין היתר לשכת מודיעין בה מדברים אנגלית ומחלקים מפות, וכן מספר מסעדות טובות מאד. חנויות החשמל הגדולות והמוארות ביותר ממוקמות לאורך שדרת Chuo , ואילו החנויות הקטנות והמיוחדות, נמצאות בסימטאות וברחובות הצרים של אקיהברה.

אוֹדַאיְבָּה – אי מלאכותי במפרץ טוקיו, המשמש כאזור בילויים. המקום מתעורר לחיים בעיקר בערבים ובסופי שבוע. בסמוך למלון הילטון ולמרכז הקניות הבולט של אודאיבה: אקווה סיטי, משתרעת טיילת תלויה, לצלו של חיקוי של פסל החירות, והיא מושכת אליה זוגות רומנטיים לקראת שעת השקיעה. ההגעה לאי מתבצעת באמצעות רכבת ללא נהג, החוצה את המפרץ על-פני ‘גשר הקשת בענן‘. העליה על הרכבת בתחנת Shimbashi . רצוי כמובן להתמקם בקרון המוביל כדי ליהנות מנוף נפלא הנשקף מהחלון החזיתי של הקרון.

שני מוקדי עניין נוספים בטוקיו מהווים האזורים: רופונגי ואיקבוקורו. טוקיו מהווה גם בסיס-יציאה לעבר אתרי-מופת כדוגמת: קָמָקוּרָה, הָאקוֹנֶה, אזור ‘חמשת האגמים’, ניקו, ועוד…

מרחקי נסיעה מהעיר טוקיו

יעדים קרובים לטוקיו

יוקוהמה – 30 ק”מ

צִ’יבָּה – 78 ק”מ

האקונה – 88 ק”מ

מָאֵבָּשִׁי – 108 ק”מ

התחנה החמישית’ לפוג’י – 127 ק”מ’

ניקו – 149 ק”מ

יעדים רחוקים מטוקיו

נאגויה – 374 ק”מ

קיוטו – 449 ק”מ

קנזאווה – 473 ק”מ

אוֹסָקָה – 498 ק”מ

הירושימה – 808 ק”מ

סאפּורו – 830 ק”מ

ניתן לשתף את המאמר