סַנְט פֵּטֶרְסְבּוּרג, עירו של הצאר פּטר הגדול יושבת לשפת הים הבּלטי, לשפכו של נהר נייבָה אשר זרועותיו והתעלות הרבות היוצאות ממנו, מפצלות את העיר למספר חלקים. מלכתחילה ייעד פּטר את סנט פּטרסבּורג להיות נמל יציאה לכיוון אירופה ולשמש כגשר בין התרבות האירופאית הפתוחה והליברלית לבין רוסיה המנותקת. מאוחר יותר הפכה העיר לבירתה של רוסיה, תואר אותו נשאה למעלה ממאתיים שנה.

אמנם סנט פּטרסבּורג צעירה יחסית, אבל היא בעלת עבר תרבותי עשיר, וההיסטוריה הקצרה שלה רצופה תככים ומהפיכות. פה יצר פיודור דוסטוייבסקי את מיטב הנובלות של העת החדשה, ופה התרחשו גם אירועים מרתקים בימים בהם לנין ניסה לשנות את העולם. העיר הייתה נתונה למצור נוראי בן כמעט 900 יום, במהלך מלחמת העולם השנייה, ומאות אלפים מתושביה מצאו בו את מותם.

השמות השונים שהודבקו לעיר, עלולים לבלבל מעט. במקור, בהשפעת השפה הגרמנית, נקרא המקום סַנְקְט פּטרבּורג, עד שבתחילת המאה העשרים, בעקבות גל לאומני, הוסב השם על-פי השפה הרוסית לפטּרוֹגְרַד, ומאוחר יותר כחלק מפולחן האישיות הבּולשביקי, הייתה פּטרוגרד ללנינגרד. לאחר התמוטטות המשטר הקומוניסטי הוחלט להשיב לעיר את שמה המקורי וכיום היא ידועה בעיקר כסנט פּטרסבּורג, או בקיצור: פּטרבּורג.

מרבית התיירים נוהרים לכאן בקיץ ובמיוחד בעת הקצרה שבין תחילת יוני ועד מחצית יולי, תקופה הנודעת בכינוי: “לילות לבנים”, ובה יממות ארוכות, מופזות באור צפוני בלתי נגמר וערבים רומנטיים להפליא. גם לחורף האפלולי, חן ויופי ייחודיים, אם-כי הביקור במקום בעונה זו, מיועד רק למי שאינם רגישים לאוויר קפוא.

סנט פּטרסבּורג נמצאת 707 ק”מ צפון מערבה מעיר הבירה מוסקבה. שדה-התעופה המקומי נקרא ‘פּוּלְקוֹבוֹ‘ והוא שוכן דרומית למרכז העיר, מרחק של כחצי שעת נסיעה. בדרך-כלל מזהירים את הזרים שזה להם הביקור הראשון ברוסיה, מפני שני דברים: אין לשתות מים מהברז ואין להתעסק עם נהגי המוניות בשדות-התעופה הבינלאומיים. גם מטיילים עצמאיים ימנעו מעצמם עגמת נפש, אם יזמינו הסעה מהשדה למלון בטרם צאתם מהארץ. אפשר להגיע לכאן מהארצות השכנות, גם באמצעות רכבות. מהלסינקי למשל, אפשר לצאת לסנט פטרסבורג בבוקר, עם רכבת אקספרס מספר 35 ולהגיע אל היעד, כעבור פחות מ-6 שעות. השייט בספינות וברחפות הוא כמובן אמצעי תחבורה נוסף, פופולארי ונוח, המאפשר הגעה לנמל המקומי, הן מאסטוניה והן מפינלנד.

מרבית האתרים המעניינים מצויים בטווח הליכה סביר מהרחוב הראשי, ‘נִייבְסְקִי פְּרוֹסְפֶּקְט‘, ומן המרכז ההיסטורי. אבל כאשר מתרחקים מן המרכז כדאי לנוע ממקום למקום בעזרת התחבורה הציבורית: המטרו והחשמליות. למטרו חמישה קווים שונים ועוד קו שצבעו יהיה חם אשר ייפתח חלקית במהלך שנת 2022. בכל מקרה מומלץ לנסוע לאורך קו מספר 1 (הקו האדום), ולו כדי להתרשם מהתחנות שנבנו כאן במהלך שנות ה-50 והן מתאפיינות בסגנון סובייטי ייחודי. הבולטת שבין תחנות אלו היא ‘תחנת נַרְבַַסְקָאיָה‘.

‘מצודת פּטר ופאבֶל‘, שנבנתה על-מנת למנוע פלישה של הצבא השבדי, מסמלת את ימי בראשית של סנט פּטרסבּורג והיא גם האתר בו מתחילים בדרך-כלל את הסיורים העירוניים. במרכז המצודה ממוקמת קתדרלה יוצאת דופן וממנה מתבלט צריח מוזהב ומחודד. הקתדרלה שימשה מקום קבורה עבור חלק נכבד מן הצארים של רוסיה.

בגדה שנמצאת מול האי, עליו יושבת המצודה, שוכן ארמון הקיץ שנבנה עבור פּטר הגדול. הארמון נבנה בסגנון הבּארוק האיטלקי וסביבו גנים יפים שתוכננו להיראות כמו הגנים מהם התפעל פּטר, במהלך מסעותיו בארצות אירופה המערבית. דרומית לגנים שוכן אחד משני המוזיאונים החשובים של העיר: המוזיאון הרוסי. מיטב היצירות של האמנים הרוסים מן המאות האחרונות, מוצגים במוזיאון זה. עיקר העבודות נמצאות במבנה המרכזי של ‘ארמון מיכאלובסקי‘ ו’באגף בֵּנוּאָה’. לא מעט תערוכות מעניינות מצדיקות גיחה גם למבנים של ארמון השיש ושל ‘ארמון סטרוגנוב’. המוזיאון הרוסי סגור בימי ג’. 

המוזיאון השני, הוא ההֶרְמִיטַאז’, שאוצרותיו האמנותיים מרוכזים בתוך שישה מבנים המהווים חלק מקומפּלקס ארמון החורף המפואר, אשר שימש מעון לצארים הרוסיים. ההרמיטאז’ נחשב למוזיאון החשוב ברוסיה ולאחד המוזיאונים המרשימים בעולם. בשונה מהמוזיאון הרוסי, כאן ניתן לחזות במוצגים מגוונים מתרבויות וארצות שונות. כמות הפריטים במוזיאון בלתי נתפסת ואין דרך להקיף את כולו בביקור אחד בודד. המוזיאון סגור בימי ב’. בשאר הימים הוא פתוח עד השעה 18:00, ובימי ו’ הוא פתוח עד השעה 21:00. מחיר כניסה למבוגר 700 רובל רוסי. צמוד למוזיאון, קיים גם ‘מלון הרמיטאז’‘, שהלינה בו, לכל הפחות מאפשרת לאורחים, להיות ממש בקירבת המוזיאון.

‘ארמון החורף‘ נמצא בצפונה של כיכר הארמון, ואילו במערבה שוכן בניין האדמירלות. מכאן יוצאים מספר עורקי תנועה ראשיים, אבל הבולט שבהם הוא ‘נִייבְסְקִי פְּרוֹסְפֶּקְט‘ שהוזכר כאן למעלה. מדובר בשדרה הנמתחת על-פני חמישה ק”מ ובה שפע של חנויות, בתי-קפה ומסעדות עם פעילות שכמעט ואינה פוסקת לעולם. כיום אין עוד כרכרות רתומות לסוסים, עם רוזנות ואצילים שלובי זרוע, הפוסעים בשדרה המושלגת, כפי שהיטיבו לתאר זאת גוגול ודוסטוייבסקי, אבל עדיין ‘נייבסקי פרוספקט’ מושכת אליה אלפי בליינים, קניינים וסקרנים. מלבד היותה שדרה נהדרת כשלעצמה, מקיפים אותה עשרות בניינים מרהיבים והסיור מבניין האדמירלות ועד הקצה השני בו נמצא ‘מנזר אלכסנדר נייבסקי’, עשוי למלא יום טיול שלם. בכל מקרה אין להחמיץ את ‘קתדרלת קזן‘ ואת ‘תיאטרון פושקין’.

הקתדרלה הענקית לכבוד יצחק הקדוש: Isaakevsky Sobor, ממוקמת דרום מערבית לבניין האדמירלות. מידותיו המרשימות של המבנה מן המאה ה-19, אשר כיפתו מתנשאת מעל גובה של 100 מ’, מאפשרות לו לאכלס מעל 14,000 מתפללים בו-זמנית. מול כיכר הארמון, מעבר לנהר, נמצא האי וסילייבסקי ובו בולט בניין הבורסה. האי מחובר ליבשה באמצעות שני גשרים מרכזיים: ‘גשר שמידט’ ו’גשר הארמון’ ומצויים בו מספר מוזיאונים ומבנים בעלי עניין.

סנט פּטרסבּורג היא כאמור עיר גדושה בהשראה והיא יכולה להתחרות עם פּריז ועם דבּלין על תואר העיר שהעניקה לעולם את מספר הסופרים המהוללים, הרב ביותר. ראשון לכל הוא כמובן, פיודור – הגאון – דוסטוייבסקי. מעריציו יוכלו ללכת בעקבות רַסְקולניקוב והאחים קָרָמָזוב, לבקר במוזיאון לזכרו ואף להצטרף לסיור רגלי בעקבות חייו וסיפוריו, ברחובות העיר. בכלל, מוצעים כאן בעיקר בקיץ בימי “הלילות הלבנים” לא מעט סיורים רגליים וסיורי אופניים, לפי נושאים.

לניקולאי גוגול יש את הסיפורים הפטּרבורגיים שלו. פושקין התבגר בעיר ובילה בה את שנותיו האחרונות, עד שמת בעקבות דו-קרב יריות עם קצין צרפתי. פּושקין אף זכה שעיר קטנה ויפה, בעיבורי סנט פּטרסבּורג, תיקרא על שמו. איבן טורגנייב למד באוניברסיטה המקומית במשך שלוש שנים. ולדימיר נבּוקוב (היוצר של לוליטה) נולד בעיר וחי בה עד שהיגר לארה”ב. ‘מוזיאון אנה אחמטובה‘ לכבודה של המשוררת הנערצת, נמצא במרכז העיר והוא בוודאי אתר חשוב עבור חובבי השירה. וגם מוזיקאים נודעים חיו ויצרו כאן ובהם בולטים: שוסטקוביץ’, צ’ייקובסקי וסטרווינסקי.

‘אצטדיון קְרֶסְטוֹבְסקִי‘ בעיר, אירח שבעה משחקים במהלך המונדיאל של שנת 2018, ובהם את משחק חצי-הגמר בו גברה צרפת על בלגיה, בתוצאה 0:1.