מַפְּלֵי הַנִּיאָגָרָה

הכתבה נכתבה בסיועה של סיגלית בּר, יועצת טיולים, לצפון-אמריקה ולאירופה.

הרצועה האדירה של מפלי הניאגרה מפוצלת לשני חלקים עיקריים: האחד מן הצד הקנדי, השני מן הצד האמריקאי. המפלים מהווים אם-כך את הגבול בין מדינת ניו-יורק של ארה”ב, לבין אונטריו, בקנדה.

מפלי הניאגרה נוצרו לפני 12,000 שנים, בתום תקופת הקרח האחרונה, אך מיקומם המקורי היה מרוחק  קילומטרים ספורים, מזה הנוכחי. במשך השנים חלה בְּלָיָה בגדת המפל. היו שנים שקצב התזוזה של הגדה הגיע עד כדי 1.8 מטר בשנה.

השחיקה הגדולה נובעת מסוג הסלע עליו ניתָכים המפלים. אמנם השכבה העליונה עשויה סלעי דולומיט קשיחים, אך תחתיה מצויות שכבות רכות של אבן חול ושל קונכיות. זרימת המים העזה חתכה את שכבת הצדפות ואת אבן החול הרכה, עד שאבן הדולומיט הקשה קרסה בהיעדר תמיכה. סוג זה של תהליך שמר על קירות אנכיים, שעליהם זורמים המפלים.

בצדו האמריקאי של הגבול זורמים רק כעשרה אחוז, מכלל המים במפלים. גובהם 55 מטרים ורוחבם 330 מטרים. בסמוך למופע המפלים המרכזי בחלק האמריקאי, מצוי מפל קטן יותר המכונה ‘הינומת הכלה’המפלים הקנדיים, שנופלים מגובה של 51 מטר, ידועים כ’מפלי הפרסה’ והם מתפרשים לרוחב של 700 מטר כמעט. המסה האדירה של מים הזורמת ב’מפלי הפרסה’, מעניקה להם צבע ירוק.

מקור המים המגיעים למפלי הניאגרה בארבעה מתוך חמשת האגמים הגדולים של צפון ארה”ב. מאזור המפלים המים זורמים במורד ‘נהר ניאגרה’, נשפכים ל’אגם אונטריו’, והלאה לאורך נהר סנט לורנס, ועד לאוקיאנוס האטלנטי. מספר מפעלים הידרואלקטריים מייצרים כשני מיליון קילוואט בצד הקנדי, ושני מפעלים אמריקנים מייצרים 2.4 מיליון קילוואט נוספים, המסוגלים לספק חשמל ל- 24 מיליון נורות, של 100 וואט כל-אחת, במקביל!

המפלים הפכו לאתר תיירות בשנת 1820 וכעבור 50 שנה, גדל מספר המבקרים במקום, פי עשר. מפלי הניאגרה משמשים כבר עשרות רבות של שנים, יעד פופולארי לזוגות החוגגים ‘ירח דבש’. מנהג זה החל להתפתח באמצע המאה ה-19 והתחזק עוד יותר בעקבות הקרנת הסרט ‘ניאגרה’, בכיכובה של מרלין מונרו.

נקודת התצפית הטובה ביותר על המפלים מהצד האמריקאי היא מגדל ‘פּרוֹסְפֶּקְט פּוֹינְט‘. זוהי מעין בליטת סלע, שמעליה מגדל המתנשא לגובה של 85 מטרים, מעל המפלים. מראש המגדל תצפית מרהיבה על כל המפלים, והוא פתוח בכל ימות השנה.

אי העזים‘ נמצא בין שני המפלים. אפשר להגיע אליו ברכבות מיניאטוריות או בהליכה רגלית על גשר. מעליות מוליכות אל ‘מערת הרוחות‘. לפני הכניסה למערה, יקבלו המבקרים כובע ומעיל פלסטיק וכן מגפיים מיוחדות, וייכנסו דרך מנהרות תת קרקעיות אל המפלים (דמי הכניסה כוללים את השימוש בציוד). המנהרות מובילות לאורך כ-200 מטרים אל מישורי התצפית, שם רואים וחשים את עוצמת המפלים, ומבחינים בקשת הצבעים שנוצרת משילוב של מים ואור. מנהרות אחרות מובילות אל צדו האחורי של מסך המים. כשלושה קילומטרים מצפון למפלים נמצא ‘פּארק ווירלפּול’.

מכיוון שהצד הקנדי מרשים ומפותח יותר מאשר הצד האמריקאי, ומכיוון שבתוכניות הטיול מרבית האטרקציות המובטחות הן בצד זה, נרחיב עליו את הדיבור. ניתן לראות את המפלים מכל זווית ומכל כיוון: ממגדלי תצפית, ממערות בתחתית המפל, מסירות, מרכבל, ומראש המפלים.

התצפית על המפלים כאשר הם מוארים בלילה, מהווה חוויה מיוחדת במינה. לראשונה ניסו להאיר את המפלים כבר בשנת 1860, עוד לפני השימוש בחשמל, וזאת לכבוד ביקורו של הנסיך מוויילס. בלילות שישי, בשעה 22:30, מסוף מאי ועד סוף אוגוסט, מתקיים מופע זיקוקים, מעל המפלים.

הסירה המקורית של ‘עלמת הערפל‘ הושקה בשנת 1846. הספינה הייתה מגושמת למדי, אך יכלה להעביר מרכבה וארבעה סוסים. מאוחר יותר החלו להשתמש בסירות כספינות טיול, המתקרבות ככל האפשר למפלים. השייט ב’עלמת הערפל’ נמשך עד היום, ונחשב לאחת האטרקציות הוותיקות ביותר בעולם התיירות של צפון אמריקה. הסירות יוצאות מדי רבע-שעה משני צדי הנהר. הן פועלות החל מה- 4 במאי ועד ה- 24 באוקטובר. שעות הפעילות משתנות בהתאם לעונה. בעלייה לסירה מקבלים מעיל גשם ארוך. הסירה מפליגה לבסיס המפל האמריקאי וכן אל ‘מפל הפרסה’ הקנדי.  רעם המפלים ורסס המים הניתזים על גופם של המטיילים, ממחישים את העוצמה הכבירה של מפלי הניאגרה.

‘תעלת וֵלַנְד’ הוקמה בשנת 1829 על-מנת לחבר את ‘אגם ארי’, ל’אגם אונטריו’, ולאפשר לאוניות, מעבר בשייט. אורך התעלה: 45 ק”מ. במרוצת השנים התעלה עברה שיפורים ושינויים, עד שהגיעה למבנה הסופי שלה, בו שמונה “לוקים” אדירי ממדים,  המעלים ומורידים אוניות בהפרש גבהים כולל של 99 מטרים.

שעון הפרחים ממוקם בחלק הצפוני של הגנים הבוטניים שבמקום. השעון נבנה בשנת 1950 בהשראת שעון הפרחים שבאדינבורו, סקוטלנד, ונחשב לאחד משעוני הפרחים הגדולים בעולם. באביב נשתלות בשעון סיגליות. בסמוך לשעון יש גן עם פרחי לילך הפורח מדי שנה, בסוף חודש מאי.

בצד הקנדי שני מגדלי תצפית: מגדל ‘סְקאיילוֹן‘ ומגדל המשמש כמלון ‘טאואר הוטל‘. ואם לא די בכל אלו, הרי שגם הפוסעים על ‘גשר הקשת‘ יזכו למראות נפלאים. הגשר חוצה את נהר הניאגרה ומפריד בין ארה”ב לבין קנדה. בימי שמש ניתן לראות קשת גדולה דרך הרסס של מי המפלים. גם ממרומי ‘רכבל ווילרפּול נשקף מראה מרהיב של מערבולות המים. 

אטרקציה מעניינת נוספת היא ‘המסע מאחורי המפלים‘. יורדים במעליות החצובות בסלע מרחבת ‘סלע השולחן’, עוברים במנהרות באורך של 46 מטרים אל שתי נקודות תצפית ייחודיות: האחת מאחורי ‘מפלי הפרסה’, ואילו השנייה לצד המפלים. 

הצפייה בסרט IMAX על-גבי מסך תלת מימד ענק, מחוייבת המציאות כאשר מטיילים עם ילדים. חוויה יקרה בהרבה, אך מרשימה במיוחד, היא טיסה במסוק מעל המפלים והנהר.

בנוסף לאטרקציות הרבות הקשורות למפלים, יש בקרבתם מוקדי עניין נוספים, מרכזי קניות ואזורי בילויים. ‘קְליפטון היל‘ הוא אזור תיירותי, ובו מספר מוזיאונים חביבים, וגם מסלולים של מיני גולף.

מזג-אוויר
ניתן לשתף את המאמר