קוֹסְטָה רִיקָה

ההשוואה המתבקשת בין קוסטה-ריקה לבין מדינת ישראל נובעת מסיבות ברורות: מדינה קטנה יחסית, עם מסורת של שלטון דמוקרטי. קוסטה-ריקה היא מדינה מודרנית שתושביה נהנים מרווחה ומחופש, ועל-כן היא שונה בתכלית השינוי משכנותיה הקרובות והרחוקות במרכז-אמריקה. שטחה של המדינה 51,000 קמ”ר והיא שוכנת בין הים הקריבי לבין האוקיינוס השקט, סביב קו הרוחב 10°, צפונה לקו-המשווה. ממזרח היא גובלת בפָּנָמָה, ומצפון בניקרגואה. קוסטה-ריקה נהנית מאקלים טרופּי טיפוסי, עם עונה גשומה מחודש יוני ועד חודש נובמבר, ועם עונה יבשה מדצמבר ועד מאי.

הנוסעים לקוסטה-ריקה יגלו ארץ עם טבע עשיר ומגוון, עם צמחיה פראית ועם עולם-חי עתיר בזנים של חיות וציפורים. גם נופיה וחופיה של הארץ מלאי קסם, אבל מי שמצפה לגלות במהלך הטיול מורשת תרבותית יוצאת-דופן או אתרים בעלי חשיבות ארכיטקטונית, עלול להתאכזב ומוטב לו אם  יחנה בדרכו לכאן במקסיקו או בגואטמלה, שם ימצא את מבוקשו.

קוסטה-ריקה משמשת כיעד אידאלי למשפחות עם ילדים. מלבד הרי הגעש, השמורות והיערות, זו מדינה המציעה מיגוון עצום של פעילויות המותאמות לילדים: הליכה על גשרים תלויים, קנופּי, רכיבה על סוסים, לימוד גלישת גלים, רפטינג בקטעי נהר עם זרימה מתונה, צפיה בתנינים ובצבי ים, סנפּלינג ועוד.

שדה-התעופה הבינלאומי של סן-חוסה, נמצא בסמוך לעיר אלחואלה, במרחק 20 ק”מ מעיר הבירה. הקידומת הטלפונית של קוסטה-ריקה היא 506. המטבע המקומי נקרא קולון. תרמילאים, המטיילים במרחבי מרכז אמריקה, בתקציב נמוך יחסית, יכולים להגיע לקוסטה-ריקה ולצאת ממנה, באמצעות חברת האוטובוסים המשובחת Tica. לחברה קווים מצויינים להונדורס ואל-סלוודור, דרך ניקרגואה.

העיר סן-חוסה ממוקמת בלבה של המדינה. זוהי עיר חביבה, נעימה באופן יחסי לבירות אחרות באמריקה הלטינית, משופעת במסעדות מצויינות ובחנויות שופעות כל-טוב, אבל מעבר לכך ולמספר מוזיאונים חשובים ואולי למעט בניינים יפים – Nada !

הרחוב הראשי של העיר ‘אוונידה סנטרל’ הוא למעשה מדרחוב מרוצף וסביבו מרוכזים עיקר מוקדי הבילוי והעניין של העיר. בחלקו המזרחי של הרחוב מצויה כיכר התרבות, ובה שוכן מוזיאון הזהב המחזיק אוסף יוצא מהכלל עם 1600 פריטים של עבודות זהב, מהתקופה בה חיו בקוסטה-ריקה תושביה המקוריים, לפני בואם של הספרדים. התיאטרון הלאומי, שמבנהו הקולוניאלי הוא מן המרשימים בעיר, נמצא דרומה לכיכר. מוזיאון נוסף שלא כדאי להחמיץ, הוא המוזיאון לאמנות מודרנית ולעיצוב שנמצא בסמוך ל’פארק אספּניה’. המוזיאון פתוח בכל יום מהשעה 09:30 ועד 16:30 והוא סגור בימי ב’.

אנשי עסקים שמגיעים לסן-חוסה לרגל עבודתם ואינם פנויים לנסיעה אל השמורות המופלאות שבמרחבי הארץ, יוכלו לטעום מעט מיפי הטבע המקומי ב’גני לָה-פָּז‘, הממוקמים כששה ק”מ מן העיר ובהם מספר מפלים, צמחיה טרופית ובעקר מצפה הפרפרים הגדול בתבל. אגב, גם בפרווריה של העיר אלחואלה קיימת חוות פרפרים המצדיקה ביקור.

קוסטה-ריקה מחולקת לשבעה מחוזות אדמיניסטרטיביים. בחלק הצפון מערבי של המדינה, בצמוד לניקרגואה ולחופיו של האוקינוס, נמצא מחוז גואנקסטה. ‘שמורת סַנְטָה רוֹזָה‘ היא מהמקומות האחרונים באמריקה בהם ניתן לחזות ביערות טרופיים יבשים. בתוך השמורה מקננים צבי-ים ומעל מאתיים זנים של ציפורים, ומתגוררים בה עשרות סוגים של יונקים. על-פי הפרסומים הרשמיים, אמורים להיות פה גם יגוארים…

מאז נפתח שדה-תעופה בינלאומי בעיר המחוז לִיבֶּרְיָה, זוכים חופי גואנקסטה להיצף של תיירים אמריקאים. מרבית החופים שלאורך חצי-האי נִיקוֹיָה מתאימים לשהות ממושכת יחסית והשלטונות עומלים על פיתוחם.

במחוז הצפוני מצויים שניים מהאתרים הבלתי נשכחים של קוסטה-ריקה. האחד, הר הגעש אָרֶנָל, שנראה כאילו נלקח מתוך ציור בספר ילדים ומזכיר במבנהו את הר פוג’י ביפן. התפרצות אדירה של לבה שהתרחשה כאן לפני כחמישים שנה, הותירה את לוע ההר רוחש וגועש ומראהו הדרמטי של הארנל מותיר בקרב רואיו זכרון בל ימחה. האתר השני שנמצא דרומה לאגם ארנל הוא ‘שמורת מוֹנְטֶה וֶורְדֶה‘ – שמורה של מה שמכונה ‘יערות עננים’. שמורה קטנה יותר, מאותו סוג, ‘שמורת סנטה אלנה’ צמודה ל’מונטה וורדה’ והיא נחשבת לאחת השמורות המעניינות באזור. בשתי השמורות ניתן לצפות בציפורי הקצאל ארוכות הזנב, שהפכו זה מכבר לסמל מקומי ויש אף המייחסים להן סגולות של קדושה.

על הכביש המוביל בין סן-חוסה לבין ארנל, או ליתר דיוק בין סן-רמון לבין לָה פוֹרְטוּנָה, מצוי מלון Lands in love. המלון מצוי בלב יער עננים יפה והוא משמש מוקד משיכה עבור מטיילים אוהבי טבע. צוות המלון מציע לאורחים מיגוון פעילויות, מטיולים רגליים וטיולים ממונעים ועד רפטינג וקנופי.

מעט צפונה לאלחואלה, שעל-שמה קרוי המחוז הצפוני, כדאי לעצור ליד הר געש נוסף, הר פּוֹאַס, שאת פסגתו מעטר מכתש ענק, רווי נוזלים מבעבעים. בדרך לפסגה, בהליכה מתונה, חולפים על-פני יערות גשם. מן ההר זורם נהר סרפיקי, אחד מנתיבי המים המרהיבים של מרכז אמריקה. הסרפיקי הוא יובל של ריו סן-חואן והמסלול שלו חולף ברובו בתוך מחוז הֵרֶדְיָה. סיורי שייט בסרפיקי יוצאים מהרציף בעיירה המנומנמת פּוארטו ויאֵחוֹ. השייט נמשך בדרך-כלל כשלוש שעות. בתוך תפאורת הג’ונגל ילווה את הנוסעים מבטם הסקרן של קופים התלויים על ענפי העצים. מתוך המים יציצו תנינים, צבי-מים, לוטרות וכלבי-ים. הנהר, בעיקר בחלקו הצפוני, משמש את ההרפתקנים למסעות רפטינג עוצרי-נשימה. עוד במחוז הרדיה: השמורה הביולוגית של ‘לה סלוָוה’. כמובן שיש כאן שפע בלתי נדלה של ציפורים, אבל למי שלא נרתע, השמורה מציגה לראווה גם: נחשים, לטאות, קרפדות, איגואנות, ועוד כיוצא באלה, חיות מחמד נאות למראה.

חופי הים הקריבי, בחלקה המזרחי של המדינה, בתחומי ‘מחוז לימון‘, פחות מפותחים מאלו שנמצאים במערב, אבל הם טומנים בחובם יתר אותנטיות. החופים הקריביים מתאימים לגולשים ולמטיילים שעניינם בשילוב בין נופש לבין סיורי שטח. מחוז לימון, הוא המחוז המגוון והמרתק של קוסטה-ריקה. מלבד החופים, יש פה שמורות כצפוי, הרים נישאים, עיירות קטנות ועיר המחוז עצמה, שגם שמה לימון, לטינית יותר ומלאת חיים בהשוואה לערים אחרות במדינה. במישורי הקריביים בולטים מטעי הבננות ושדות האננס. בלא ספק, זוהי ארץ טרופית יפה.

צפונית לעיר לימון, מומלץ לבקר בשמורת הצבים של ‘טוֹרְטוּגֵרוּ‘. אמנם הנגישות לכאן אינה קלה כלל וכלל, אך המאמץ כדאי. באתר זה ניתן לחזות כיצד בונים צבי הים את קִנֵּיהֶם ומטילים ביצים בחול השחור לחופיו של כפר ציורי. ניתן לראות באזור גם תנינים. בכלל, קוסטה ריקה שורצת תנינים, בעיר לאורך נהר טארקולס. מבין שני הזנים הבולטים של התנינים, יש להיזהר מאד מ”התנין האמריקאי” שעלול להיות אכזרי מאד. זאת הסיבה שבכניסה לשמורות לאורכה ולרוחבה של המדינה מפוזרים שלטים המזהירים מפני שחיה בנהרות ומפני האכלת התנינים: