בורדו

יש לו גוף מלא, צבע ארגמן עז ומעורפל, צמיגות גבוהה וניחוח אלון. יין אלגנטי והרמוני של מֵדוֹֹק, מאזור בורדו. אחד מתוך סוגים רבים ומגוונים של היינות המשובחים בעולם, המופקים ביקבים הרבים של מחוז ז’ירונד, וידועים כיינות בורדו המהוללים. שמות של זני-ענבים כמו קברנה-סוביניון ומרלו, מזוהים יותר מכל עם בורדו – ומושגי-יסוד, הידועים היום לכל חובבי היין, נולדו כאן בין הכרמים והארמונות, שלמשמע שמותיהם בלבד נמזגת ארומה קטיפתית מיושנת…שַׁטוֹ מַרְגוֹ, סנט-אמיליון, פּוֹמֵרוֹל, שַׁטוֹ לפיט.

העיר בורדו, בירת חבל נובל אקיטן, אשר בדרום-מערב צרפת,  שוכנת על שתי גדותיו של נהר הגארון, מעט לפני שהוא נשפך אל מפרץ ז’ירונד הצר והארוך. המפרץ עצמו, מתחבר כעבור כ-100 ק”מ אל האוקיינוס האטלנטי. זוהי העיר השמינית בגודלה בצרפת עם 220,000 תושבים. בורדו היא עיר תאומה לאשדוד.

שדה-התעופה מריניאק, נמצא מערבה לבורדו. עלות נסיעה העירה במונית (בערך חצי-שעה) כ-20 יורו. העיר מחוברת ברכבת ה-TGV המהירה לפריז, בנסיעה הנמשכת כשלוש שעות וחצי בלבד.

בתוך העיר עצמה, כדאי להשתמש במערכת התחבורה העירונית TBM, לה רשת נרחבת של קווי אוטובוס, שלושה קווי רכבת חשמלית, שתי מעבורות המאפשרות חציה של הנהר מגדה לגדה, וכן מספר רב של תחנות לשימוש באופניים. את תחנות האופניים ניתן לזהות באמצעות שלט מאיר עיניים העומד בסמוך אליהן: V3 Le Velo. מחיר כרטיס לנסיעה בכל אחד מאמצעי התחבורה של המערכת הינו 1.70 €. לשוהים כאן מספר ימים, ניתן לקנות עשרה כרטיסים במחיר של 13.70 €.  

אפשר להתחיל את הסיור בבורדו ב-Place Meynard שם מתבלטת ביופיה כנסיית סן-מישל עם מגדל הפעמון שלה. צריח הכנסייה מתנשא לגובה של 114 מ’ והוא השני בגובהו בכל צרפת. להבדיל מהפעמון של הכנסייה, קיים גם “הפעמון השמן”, ברובע הציורי סנט-אלוי. ‘הפעמון השמן’ שהוא אחד מסמליה המוכרים של בורדו, מתנדנד מתחת לצריחים המחודדים של בית-העירייה הישן.

דקות הליכה ספורות מאתר זה מצוי מוזיאון אקיטן. המוזיאון שנחשב לאחד המוזיאונים המרשימים של המחוז, פתוח בכל יום משעה 11:00 ועד שעה 18:00, למעט בימי ב’, בהם הוא סגור. קתדרלת סנט-אנדרה הגדולה שוכנת בצמוד לבניין העירייה שבעבר שיכן את הארכיבישוף המקומי. בניין העירייה ידוע גם בכינוי ‘ארמון רוהן‘. מכאן הולכים דרך כיכר Camille Julian לכיוון הנהר, עד כיכר הארמון, שם מצוי שער קאיהו, ממנו נהגו להכנס העירה לפני למעלה מ-500 שנה. מכאן צפונה דרך ‘רי דה אַרְז’נטייה’, עם עצירה קצרה להתרשמות מול בית מספר  14, עד כיכר סנט פּייר. בכיכר נמצאת כנסיה חביבה ובימי חמישי מתקיים פה יום-שוק. חמש דקות נוספות של הליכה מתונה ומגיעים אל כיכר הפרלמנט. בימיו של לואי ה-15 עוצבו הבניינים המקיפים את הרחבה הפנימית עם המעברים המקורים בקומת הקרקע. במרכז הרחבה מזרקת מים יפה בסגנון ניאו-רנסנס. בעבר שימשה הכיכר כשוק עירוני ואילו כיום אפשר ליהנות בה באחת מן המסעדות המקומיות. הרחוב המוביל מכאן לכיכר הבורסה גדוש בחזיתות מרשימות של בתים, עם שערי כניסה מסוגננים ועם מעקי-מרפסות מוזהבים. הכיכר עצמה היא גולת הכותרת של ארכיטקטורה מן המאה ה-18 בעיר בורדו.

לא הרחק מהכיכר נמצא התיאטרון הגדול, אחד המבנים הבנויים לתלפיות… התיאטרון תוכנן על-ידי הארכיטקט המוביל ויקטור לואיס, בתקופת המהפכה הצרפתית, והאכסדרה שלו המעוטרת בשנים-עשר עמודים בסגנון קורינתי, ראויה לציון מיוחד. בשכנות מכובדת, בתוך בניין יפהפה, מצוי קודש הקודשים של הבורדולזים, הוא ‘בית היין‘. באתר זה מתכנסת מועצת מגדלי-היין של בורדו, וכאן גם סניף של לשכת התיירות. צפונה מהתיאטרון משתרעת על שטח נרחב הטיילת של קווינקונס. בקצה הטיילת מתנוססים שני עמודי רוסטרל, המזכירים את העמוד המפואר בכיכר ונדום של פריז.

הגן הציבורי הסמוך הוא אחד הפארקים האורבניים הוותיקים והיפים בצרפת. מהגנים אפשר לצעוד בשדרות ז’ורז’ קלמונסו עד כיכר גמבטה. ליד הכיכר שוכן המוזיאון לאמנויות יפות, המציג יצירות נהדרות מן המאות ה-17 ועד ה-20, וזוהי בעצם חזרה אל אזור בית העירייה וקתדרלת סנט-אנדרה.

בית-הכנסת הגדול והמרשים של בורדו נחנך בשנת 1882. המקום משמש מרכז רוחני עבור תושבי העיר היהודים, מאז ועד עתה. במהלך מלחמת העולם השניה הגרמנים השתמשו בבית-הכנסת כנקודה בה ריכזו את היהודים לפני ששלחו אותם מזרחה.

מבין המסעדות המשובחות של בורדו ראויות לתשומת-לב מיוחדת: Le Chapon Fin, ברחוב מונטסקייה. המסעדה הקלאסית של ז’ון רָמֶט, ליד הנהר. ‘לָה טָאוּפִּינָה‘ המצויינת ו- Le Clos d’Augusta היוקרתית. מעט פחות שיקי: הביסטרו העממי והנעים ליד התיאטרון.

ועכשיו לעיקר: בטווח קצר מבורדו מצויים אינספור ארמונות המוקפים בכרמים ובמרתפיהם יקבים. בחלק מארמונות אלו ניתן לסייר ומובן מאליו שזו הזדמנות מעולה לגלגל יין-בורדו בחלל הפה, לנשום אותו, לטעום אותו, לירוק אותו ולקנות אותו.

מסלולי הסיור המומלצים בחבל ז’ירונד מקיפים בדרך-כלל נסיעה בין אזורי גידול הגפנים – ובהתאם למידת העניין ואנינות-הטעם, כך גם משך השהות במקום. ‘נתיב היין’ של החובבים יכלול דגימות אחדות ממספר יקבים מובילים, במהלך יום טיול אחד, ואילו קפדנים שבקפדנים המדקדקים בכל תת-זן של ענב יוכלו לזגזג בין חביות-יין עשויות עץ-אלון, במשך שבוע שלם.

החשוב שבין האזורים הוא מֵדוֹֹק. כאן כדאי לבקר בכל מקרה. אזור המֵדוֹֹק פרוש על-פני 80 ק”מ לאורך הגדה המערבית של מפרץ ז’ירונד, והוא כולל את שטו-מרגו, מולי-אן-מדוק, פּויאק  Pauillac עם מוזיאון היין שלה, וסנט-אסטפ, שהיא גם אחת העיירות הנעימות בסביבה.

באזור המזרחי שבין נהרות הגארון והדורדון – Entre-deux-Mers, יינות פשוטים ולא מתוחכמים, אך לעומת זאת הנופים פסטורליים ורומנטיים, ובין הכפרים והכרמים ממוקמים מספר מנזרים וטירות שתיירים מפוכחים יוכלו להתרשם מהם.

אזור מעניין נוסף הוא בְּלָאייֶה, ששוכן מהעבר השני של המפרץ, מול חבל מדוק. אזור גְרַב, דרומית לבורדו, נחשב פחות יוקרתי והוא מוכר בזכות ‘הארמון של בְּרֶד‘, שם חי הסופר מונטסקייה.

לעומת גרב, חבל לִיבּוּרְנֶה, מיועד לאליטיסטים והוא משתווה באטרקטיביות שלו למדוק. העיר המרכזית ליבורן עם רובע עתיק מרתק והכרמים והארמונות של ליבורנה, יפים במיוחד. מעל הכל יש כאן שתי עיירות נפלאות שעל-שמן רשומים שניים מהיינות החשובים ביותר: סנט-אמיליון ו-פּומרול.