סַלְבָדוֹר דה בָּאהִיָה

קסמה הייחודי של סלבדור מתומצת ברובע העתיק הקרוי ‘פֵּלוּרִינְיו’, על-שם עמדת ההצלפות, בה היו מכים עבדים, בימים החשוכים בהם נהגו למכור בני-אדם בשוק המקומי, לבעלי מטעי הסוכר. כאן בעיר העילית, סמטאות צרות מרוצפות אבן, מטפסות במעלה הגבעות בינות לבניינים צבועים בצבעי פסטל. הבניינים אשר מרביתם בנויים בסגנון הבּארוק, שופצו לאחרונה ונצבעו מחדש. בכלל, הרשויות המקומיות עושות מאמץ כדי להסב נחת למבקרים באזור פּלוריניו. חוליות של שוטרים מפטרלות ברחובות, כדי לגונן על התיירים, מפני שודדים. למרגלות הבניינים ובסמוך לכנסיות צצו בשנים האחרונות מסעדות רבות ובתי-קפה נעימים. עד כדי-כך הפך המקום לתיירותי שנשים שחורות, לבושות בבגדים מסורתיים, מציעות עצמן לצילום משותף עם המבקרים; תמורת תשלום כמובן. בעת השהות באזור פּלוריניו, מומלץ לבקר בביתו של מיודענו, ז’ורז’ה אמאדו. הבית משמש כיום כמשכן לזכרו של האיש, שהיטיב לתאר את בּאהיה, בצבעים עזים ובמלים חמות. שתי כיכרות גדולות: ‘פּראסה דַה סֶה’ וכן ‘טריירו דה ז’סוס’, מהוות למעשה את מרכזה של העיר העילית.

סלבדור היא עיר של קתדרלות וכנסיות. נהוג לומר שיש בה 365 כנסיות: כנסיה לכל יום. המרשימה שבין כנסיות אלו היא ככל הנראה ‘סאו פרנסיסקו’, שקירותיה מצופים זהב. אחת מהשתיים: או שבעלי המטעים הרוויחו הון ממכירת הסוכר, או שהזהב היה זול במיוחד באותה תקופה, אחרת אי-אפשר להבין כיצד יכלו להשתמש בכל-כך הרבה זהב, בכנסיה אחת, צנועה למדי. מאחורי הכנסיה נמצא מנזר פורטוגזי עתיק עם אריחים תכולים יפהפיים ועליהם קישוטים. כנסיה פופולארית אחרת היא זו הקרויה ‘סניור דה בונפים‘ עם חזית רוקוקו, מצועצעת כהוגן. גם קתדרלת ‘בּזיליקה‘, הבנויה שיש לבן, היא מן האתרים המצדיקים ביקור קצר.

השוק המפורסם – ‘מרקדו מודלו‘ הסמוך למבוא המעלית, בחלקה התחתי, הפך זה מכבר למרכז מלאכות-יד, תכשיטים ומזכרות לתיירים, אבל יחד עם זאת הוא עדיין שומר על רוח באהיינית שובת-לב. התחנה העליונה של המעלית שוכנת בסמוך לכיכר ‘טומה דה סוזה’, בה ממוקמים בית העיריה וארמון ‘ריו-בּרנקו‘.

העיר ידועה גם במחולותיה, הן אלו של הקפּואירה והן אלו של הקרנבל. תולדות ריקוד הקפּואירה, שורשיהם לפני למעלה מ-400 שנה בתרבות האפריקאית. זוהי פעילות ספורטיבית המשלבת ריקוד קצבי עם אמנות לחימה בסגנון ברזילאי. הקפּואירה מקנה לעוסקים בה כושר גופני וגמישות, וכן יכולת ריכוז מוגברת. למרות שבמקורה שימשה את העבדים ואת העניים בלבד, היא הפכה ברבות השנים לנחלת הכלל ומעגלי צופים העוטפים רקדנים ברחובות סלבדור הפכו למחזה נפרץ. מטיילים אמיצים, המעוניינים לבקר במשכנות העוני הידועות לשמצה, יוכלו לערוך סיור בשכונת Tancredo Neves.

הקרנבל של סלבדור נחשב לאחד האטרקטיביים והאותנטיים ביותר, והוא גם גדול והמוני מזה המתרחש בריו דה-ז’ניירו. במהלך שבוע ימים צועדות כאן למעלה ממאה חמישים להקות ואווירה מחשמלת, לעתים על סף האלימות, שורה בחוצות העיר. תיירים, גם המרוסנים שבהם, ייסחפו על פי רוב אל מערבולות אדם מפזזות. מישהו טרח וחישב שבמהלך הקרנבל צורכים המשתתפים בו, חמישה מליון ליטר של בירה…הקרנבל מתחיל בכל שנה ביום ו’ כלשהו, במהלך חודש פברואר, או בתחילת מארס.

אירוע מלהיב נוסף, החל בשני לפברואר בכל שנה, הוא הפסטיבל המיסטי לאלת האוקיינוס ימאנז’ה , המתרחש ליד חוף ריו ורמליו. הפסטיבל מלווה בירי של זיקוקים ובטקס נפלא בו נכנסים המאמינים למים, ומעניקים תשורות לאלה הנערצת.

האיצטדיון המרשים של סלבדור ‘אָרֵנָה פונטֶה נובֶה’ אירח במהלך המונדיאל של 2014 חלק מהמשחקים והוא משמש כמגרשה הביתי של קבוצת הכדורגל ‘בּאהיה’.

במרחק של 40  דקות שייט במעבורת,  נמצא האי האקזוטי אִיטָאפָּרִיקָה. חופיו הלבנים של האי, עצי הקוקוס והמים הרדודים והצלולים המקיפים אותו, הפכו אותו לאתר נופש מוצלח ורגוע .