צ'אנג מאי
העיר צ’אנג מאי שוכנת בצפון תאילנד, במרחק של כ-700 ק”מ מבנגקוק הבירה. מלבד היותה עיר חביבה ורגועה עם מספר אתרים מעניינים, צ’אנגמאי מהווה שער כניסה לארץ הגבעות והג’ונגלים, ועבור מרבית התיירים היא משמשת כבסיס יציאה לטיולים מרתקים באזור הצפון, אל הכפרים ואל בני השבטים החיים בהם.
שדה-התעופה המקומי מחובר בטיסות ישירות הן לבנגקוק והן לאתר הנופש פוקט, וכן למספר יעדים קרובים יותר, בהם צ’אנגראי (‘משולש הזהב‘) ומה-הונג-סון (‘שבט ארוכות הצוואר‘). כמו-כן ניתן לטוס מכאן לעיר הסינית קונמינג, אשר בחבל יונאן. השדה המודרני מצוי במרחק של דקות נסיעה ממרכז העיר.
לצ’אנג מאי היסטוריה ארוכה ועיקר שגשוגה, עד בואם של התיירים בשנים האחרונות, במאות ה-13 וה-14, עת הייתה ממלכה עצמאית תחת שלטונם של בני לָאנָה. כיום העיר מונה 170,000 תושבים, והיא הולכת ומתרחבת הרבה מעבר לחומות העיר העתיקה. צ’אנג מאי יושבת בעמק פורה ממערב לנהר פּינג, מוקפת גבעות והרים המעניקים לה תפאורה מלבבת במיוחד.
החודשים מאי עד ספטמבר חמים מאוד. מטחים עזים של גשמי מונסון פוקדים את האזור בין יולי לאוקטובר. לעומת זאת מנובמבר ועד מארס האקלים נוח ויבש. בכל שנה בחודש נובמבר, נערך בעיר פסטיבל האורות ‘לוֹי קְרָטוְנְג’, ואילו בשבת הראשונה של חודש פברואר מתקיים כאן פסטיבל הפרחים, אירוע מרהיב המצדיק תכנון תאריכי טיול על-פיו.
שוק הלילה מהווה נקודת ציון מרכזית. מרבית בתי-המלון והאכסניות נמצאים בטווח הליכה ממנו, אם כי אין משמעות רבה מדי למיקום רחוק יותר, שכן התנועה בעיר לא מזכירה כלל וכלל את הכאוס הבולמוסי של בנגקוק. מי ששוהה באחד המלונות המשובחים בפרוורים, יגיע במחיר פרוטות, למרכז העיר, עם אחד הטוּקְטוּקִים המקומיים (ריקשת תלת-אופנוע תאילנדית).
בתחומיה של צ’אנג מאי עצמה, מצויים מעט אתרים הראויים לתשומת-לב מיוחדת. גם המקדשים המעניינים יותר, מחווירים בהשוואה לאלו של בנגקוק. אלו שבכל-זאת בולטים הם: ‘ואט פּרָסִינְג’ המפורסם, וכן ‘ואט צ’יאנגמאן’, העתיק במקדשי צ’אנגמאי, שממוקם בחלק הצפוני של המתחם המרכזי, ליד התעלה. מקדש מעניין נוסף: ‘ואט צ’די לואנג’.
בשוליה של צ’אנג מאי ניתן לבקר במה שקרוי “כפרי האומנים“… הגדרה אקזוטית מדי, למרכזי מכירה של מזכרות. מה שהיו פעם מפעלים כפריים המייצרים מלאכות-יד תאילנדיות בצנעה מסורתית, הפכו לחנויות-מפעל, כנהוג במוקדי התיירות הגדולים בכל העולם.
אבל צ’אנג מאי היא כאמור, כן-שיגור לטיולים יפים. נסיעה של כ-15 ק”מ בכביש המתפתל בדרך הררית תוביל אל ‘מנזר דוי סוּטֶפּ‘ שלאורך 300 המדרגות המטפסות אליו, מצויים מעקים בדמות נחש עם ראש של דרקון. בתוך המנזר נמצא צ’די מרשים, שמעליו מטריה זהובה. ברחבה הצמודה למבנה יש עמדת תצפית ממנה נשקף העמק כולו והעיר פרושה בתוכו. בקרבת מקום שוכן ארמון החורף של בני המלוכה שדלתותיו סגורות כמובן בפני פשוטי העם, אבל הגנים המטופחים שסביבו פתוחים לרווחת הציבור. מעט צפונה למקדש דוי-סוטפ, אם כי ההגעה אילה מתבצעת מכביש אחר, ניתן לבקר בחוות הסחלבים השוכנת בסמוך למפלים היפים של עמק Mae Sa.
דרום מערבה לצ’אנג מאי נמצאת ‘שמורת דוֹי-אִינְטָנוֹן‘, ובה פסגתו של ההר הגבוה ביותר בתאילנד, המתנשא לגובה של 2,565 מ’. יערות הגשם של השמורה נחשבים ליפים מסוגם בכל המדינה. כאשר מטיילים אל ההר הגבוה יש לקחת בחשבון שבמרומיו אין זכר לחום המהביל השורה בעיר, ואף עלול להיות כאן קור מקפיא עצמות. ‘דוי אינטנון’ משמשת גם כמוקד משיכה נהדר לצפּרים. ניתן לצפות כאן על נקלה, בצופיות ירוקות-זנב, בדרורים צבעוניים וציפורי-שיר ממשפחת הטימליים, בנקרים למינהם ובטרוגונים.
סיורים רבים ומגוונים מאפשרים גיחה אל הכפרים של בני שבטי ההרים. כפרים אלו פזורים בצפון מערב תאילנד על שטחים נרחבים, בצלו של הגבול הבּורמזי. אנשי השבטים מתבלטים בזכות מלבושיהם הצבעוניים ומתבדלים זה מזה בעיסוקיהם, החל בטווית צמר ובחקלאות בסיסית, המשך במרעה וכלה בפעילות המסורתית של הברחת אופיום… אבל דומה שהכל עשו כאן הסבה מקצועית לתחום התיירות ועיקר פרנסתם של רבים מאנשי השבטים נעוצה בכיסיהם התפוחים של האורחים מאירופה ומישראל. קבוצות השבטים החשובות הן : המונג, ּלָהאו , ּלִיסו, קָארֶן, אָקָה, מֵאוֹ ו-יָאוֹ.
מספר הסיורים ומגוון המסלולים המוצעים לטיולים אל השבטים, כמספר הסוכנויות בצ’אנג מאי המתמחות בנושא. יש הרוכבים על אופנועים אל הכפרים ויש הנוסעים בג’יפים. יש הפוסעים במו רגליהם ויש הרוכבים על פילים. מבין הסוכנויות המארגנות סיורי שטח, הפופולארית ביותר בקרב ישראלים היא ‘טָאנָה‘. ניתן להביע הסתייגות מן הביקור במה-הונג-סון, שם מתגוררות הנשים האומללות, ‘ארוכות הצוואר’, שכבודן נרמס. הישוב פַּאי מהווה נקודה מרכזית עבור התרמילאים היוצאים לטרקים בצפון תאילנד ואף זכה לכך שאחד המסלולים הפופולאריים באזור יקרא על-שמו: ‘סיבוב פאי’.
בצ’אנג מאי מספר פעילויות מהנות האופייניות לעיר. יש כאן מסעדות משובחות ואפשר גם לאכול ארוחה בסגנון קַנְטוֹק, המלווה בריקודים מסורתיים. מכונים רבים ובתי-ספר למסז’ים מציעים את שירותיהם המצוינים. המסז’ המסורתי מקובל בצפון, יותר מאשר במחוזות תאילנד האחרים ועיקר הדגש כאן על רפלקסולוגיה. בשל היותה עיר שדה רגועה, ניתן לערוך בה טיולים נעימים ברכיבה על אופניים.
