חבל חנאן שוכן בחלקה המזרחי של סין, בלבה של הארץ העצומה הזו. עיר הבירה זֶ’נְגז’וּ נמצאת כ-950 ק”מ מערבית לשנחאי וכ-730 ק”מ דרומית לבייג’ין. חנאן משתרעת על-פני 167,000 קמ”ר וחיים בה 95 מיליון תושבים (פי 10 מאשר במדינת ישראל) רובם ככולם דוברי מנדרנית. לו הייתה חנאן מדינה עצמאית, היא הייתה מדורגת כמדינה ה-13 בעולם, מבחינת גודל האוכלוסיה. חנאן אוצרת בתחומיה מוקדי תיירות מופלאים. זהו אחד מהמחוזות המהווים את ערש התרבות הסינית, וככזה מצויים בו אתרי מופת. המפורסמים שבאתרי המחוז הם ‘מנזר שָׁאוֹלִין‘ ו’מערות לוֹנְגמֶן‘, אך לא מעט יעדים נוספים מצדיקים סיור מקיף באזור.

מישורים נרחבים וארץ גבעות מיוערת מכסים את החלקים המזרחיים והמרכזיים של המחוז, בעוד המערב והצפון הרריים. ‘הנהר הצהוב’ חוצה את חנאן ממזרח למערב, כאשר אפיקו חורץ אדמה פוריה, צפונית לשלושת ערי הבירה ההיסטוריות: זֶ’נְגז’וּ, לוֹיַאנְג וקַאיפֶנְג. ימי החורף קרים מאד בחנאן. באזור ההר אף יורד שלג. בקיץ חם וגשום. האביב והסתיו, ובעיקר אפריל ואוקטובר, הם החודשים הנוחים ביותר לטיול.

שלושה שדות תעופה מצויים במחוז. הגדול שבהם הוא נמל התעופה הבינלאומי של ז’נגז’ו ושני האחרים משרתים את הבאים ללויאנג ולנאניאנג. רכבות הקליע הסופר מהירות מחברות את ז’נגז’ו לבייג’ין ולערים גדולות אחרות. תחנת הרכבת של ז’נגז’ו היא מן הגדולות והעמוסות בסין. בין לויאנג, לבין עיר הטרה-קוטה: שיאן, קו רכבת מעולה. משך הנסיעה, כשעתיים בלבד.

ז’נגז’ו מהווה תחנה מרכזית, בהיותה צומת תחבורה בלתי נמנע, אך מן הזווית התיירותית מידת האטרקטיביות שלה מצומצמת למדי. מאידך, אנשי עסקים ואנשי אקדמיה ימצאו בה עניין הולך וגובר בשנים הקרובות. את מרכז העיר מסמלת ‘אנדרטת אֶרְקי’ המצויה מרחק קצר מתחנת הרכבת. האנדרטה, מעין מגדל-שעון סיני, ממוקמת בכיכר ממנה יוצאות חמש השדרות המרכזיות של ז’נגז’ו, וסביב הכיכר מצויים מרבית מרכזי הקניות, בתי העסק ומוקדי הבילוי של העיר. שני מוקדי תיירות בולטים בז’נגז’ו: המוזיאון המחוזי עתיר המוצגים וכן בית האופּרה. האופּרה המקומית היא מן האותנטיות והמשובחות בסין. העיר המודרנית משופעת במתחמי עסקים והיי-טק, המתוכננים באופן מעורר השתאות. בין שלל גורדי השחקים משובצים גנים ופארקים לרווחת הציבור. ‘פּארק רֶנְמין’, הוא הפּארק הגדול והמרשים של העיר, ובו ניתן לחזות בפעילויות אופייניות, כגון טאי-צ’ ומשחקי כדור מקומיים לצד שמורת ציפורים קטנה ועמוד לקפיצת בַּנְגִ’י. בעיר ז’נגז’ו מערכת מעולה של רכבות תחתיות, המונה תשעה קווים.

קַאיפֶנְג שוכנת מזרחית לז’נגז’ו, מרחק של כשעה וחצי נסיעה. לעיר היסטוריה מפוארת מימי שושלת סוֹנג ועד לימי התהילה של שושלת מִינג, בעיקר בין המאות ה-11 וה-14, עת שימשה כבירת הקיסרות. קאיפנג ידעה אסונות טבע והתמודדה עם פולשים מונגולים. הצפות הרסניות של הנהר הצהוב הפילו חללים רבים מתושבי המקום לאורך מאות שנים. הקהילה היהודית הקדומה ביותר בסין, חיה ושגשגה בקאיפנג עד אמצע המאה ה-19. כל מוסדות הציבור ובהם בית הכנסת המפורסם נהרסו עד היסוד ולא נותרו מהם אלא שלטים בודדים לאזכור המקום בהם עמדו. קרית-מוצקין היא עיר תאומה לקאיפנג. כיום קאיפנג היא עיר חביבה, אך בעלת חשיבות משנית. ‘פּגודת הברזל‘ הינה אתר בולט בעיר. מלבד הפּגודה ניתן ליהנות כאן מגנים יפים במיוחד. בסוף אוקטובר מתנהל בקאיפנג פסטיבל פרחים הנמשך חודש שלם. רחובות העיר מעוטרים בשפע של חרציות מכל הצבעים.

מקאיפנג מומלץ לערוך גיחה בת יום אחד לכיוון השמורה שבהרי טאיהנג בצפון חבל חנאן, בואכה גבול המחוזות חבּיי ושאנשי. מלבד קניון טאיהנג ופסגת הר לינלו כדאי לשים-לב באזור זה לעיירה קסומה בשם גוּאוֹלִיאַנְג. עד לא מכבר הייתה גואליאנג מנותקת משאר העולם, עד שבדרך מופלאה הצליחו תושביה העקשנים לחצוב מנהרה בהרים ולדאוג לכך שייסלל כביש אל הישוב.

כעשרים ק”מ צפונית לז’נגז’ו הוקם פארק לגדתו הדרומית של הנהר הצהוב. פארק זה משווק באינטנסביות על-ידי שלטונות המחוז, אך מלבד מספר פסלים המהללים דמויות מיתולוגיות, העניין בו מצומצם מאד עבור תיירים מערביים. מז’נגז’ו ומערבה, בסמוך לישוב דֶנְגפֶנְג, על מורדות הרי סונג, מתנשאים בהוד מספר מבנים בודהיסטים, מהמפורסמים ביבשת אסיה, ובהם בולט מנזר שאולין רב התהילה. כאן נולד הזן-בודהיזם הסיני. עוד מבנים קדומים בטווח נסיעה קצר: ‘אקדמיית סונג יאנג’ ו’מקדש ז’ונג יואה’.

מנזר שאולין נחשף בפני אנשי המערב באמצעות סרטי קונג-פו, שצולמו בהשראת הנזירים הלוחמים של שאולין. במציאות, מתנקזים לכאן מאות ילדים ונערים מכל רחבי סין כדי להקדיש את חייהם ללימוד הבודיהזם ולאימון באמנויות הלחימה. למרות הפיכתו של המנזר ליעד תיירותי עמוס, מצליחים מנהלי המוסד לשמר את המסורת הקפדנית של שאולין באדיקות מוחלטת. הנזירים הצעירים חיים במשטר סגפני ומנהלים אורח חיים כנהוג במקום מזה מאות שנים, עוד מהימים בהם היה המנזר מבודד לחלוטין. במרחק של מאות מטרים מערבה מן המבנים המרכזיים של שאולין, מצוי “יער הפגודות”. ניתן לראות כאן לעתים מזומנות כיצד הנזירים כתומי הגלימה מתאמנים בקונג-פו. בסמוך ליער הפגודות תחנת היציאה של הרכבל העולה להרי סונג המקודשים. ניתן לחילופין, לטפס באמצעות מדריגות אבן ואף לערוך טרק קצר בן שמונה ק”מ המוביל בין פסגות ההרים.

לויאנג היא העיר המעניינת ביותר בחבל חנאן. לעיר רצף היסטורי בן למעלה משלושת אלפים שנה. העושר הקדמוני של לויאנג מוצג לראווה במוזיאון המקומי. חלקה העתיק של העיר, מעבר לחומה המאסיבית, משמר צביון אותנטי. בערבים מתנהל בעיר העתיקה שוק אוכל, כיאה לעיר שטרם נטמעה בתרבות האוניברסלית. לויאנג היא עיר פרח האדמונית, שנחשב בסין לפרח לאומי. המבקרים כאן בחודש אפריל יוכלו ליהנות מפסטיבל צבעוני ומפריחה נהדרת של פרחי אדמוניות. צפונית ללויאנג שוכן המקדש הבודהיסטי העתיק ביותר בסין: ‘מקדש הסוס הלבן‘, אך האתר בהא הידיעה באזור, ואף בחבל חנאן כולו, משתרע לאורך מאות מטרים לגדתו של נהר ה-Yi, יובל של הנהר הצהוב. מדובר ב’מערות לונגמן’, אתר מורשת של אונסקו. רבבות פסלי בודהה מגולפים באבן גיר רכה, ביד אמן, פזורים בתוך אלפי מערות וגומחות.

כאמור, מערב חבל חנאן מתאפיין בתוואי נוף הררי. ראויות לציון מספר שמורות טבע יפהפיות: ‘פּארק גַנְשַן’, עטור יערות המשתרעים על מורדות ההרים, דרומית לעיר סַנְמֶנְצ’יָה. אחת האטרקציות המלהיבות בפארק הינה ‘עמק הפרפרים’. יערות נוספים מצויים ב’פארק שנלינגז’יי’ שהנגישות אליו קשה. להרפתקנים שכבר יגיעו לנקודה מרוחקת זו, מומלץ לבקר במעיינות החמים של הר Jiulong. הלאה ודרומה, שני מוקדי טבע מרתקים: ‘הר שירן’ ו’שמורת בּאוטיאנמן’.

העיר נַאנְיַאנְג משרתת את הבאים לשמורות שהוזכרו כאן לעיל והיא משמשת כעיר המרכזית בכל אזור דרום מערב חנאן. עיר נוספת בעלת חשיבות יחסית גדולה בדרום החבל, שוכנת בחלקו המזרחי. זוהי שיניאנג. בצפון הרחוק שתי ערים חשובות: אניאנג הקדומה ופויאנג.

המטבח של חנאן ידוע בזכות שימוש נדיב בשמן. כך ה-Hui Mian מרק איטריות וכבש טבול בכמות שמן לא מבוטלת. מנה זו מופיעה כמעט בכל תפריט מקומי. גם ה-Men Bing היא מנה פופולארית ברחבי חבל חנאן; זהו מעין פנקייק שבתוכו בשר מבושל.