בית קלקא ופרושניידר

בית קלקא ופרושניידר – רחוב שלום עליכם 18.

ראשיתו של רחוב שלום-עליכם כמעט נוגעת בחוף הים. אחר-כך הוא חוצה את רחוב בן-יהודה לכיוון מזרח, ואז הוא מתעקל צפונה, מצטלב עם רחוב בוגרשוב ומסתיים לבסוף במפגש עם רחוב מנדלי מוכר ספרים. ‘בית קלקא ופרושניידר’ משיק לעיקול, מעט לאחר הצומת של שלום-עליכם ורחוב בן-יהודה.

הבית נבנה בשנת 1935 על מגרש בשכונת תל-נורדוי, שעליו היה בנוי לפנים בית קטן אחר, ששימש בין היתר כגן ילדים. את הבית הקטן הרסו ובמקומו נבנה בית בן שלוש קומות בתכנונו של האדריכל הנודע זאב הלר. הלר הוא מהבולטים שבאדריכלי הסגנון הבינלאומי של ‘העיר הלבנה’ ועל שמו רשומים גם הבית ברחוב שטראוס 3 וגם הבית הגלי בפינת רחוב קינג ג’ורג’, מול ‘דיזנגוף סנטר’. כאן, בבניין ברחוב שלום-עליכם, הלר ניצל את העיקול כדי ליצור חצר פנימית בין שני אגפי הבית. 

שתי משפחות חברו כדי לממש את הפרוייקט: ציפורה ויוסף פרושניידר והשותפים שלהם שרה ויהושע קלקא. משפחת קלקא השקיעה את כספה לאורך הדורות בנכסים ובמגרשים נוספים בתל-אביב. יהושע קלקא היה מעורב גם בבניית בית החולים עין-גדי. אחיו חנוך קלקא היה הבעלים של ‘בית נאמן’ ברחוב פינסקר 19, ואילו נחום, הבן של חנוך, הפך לאיש עסקים וקבלן גדול שאף הקים את ‘בניין קלקא’ בדרך בגין. במקביל לבניית הבית הזה, בנה הלר עבור שני הזוגות בית דומה ברחוב אידלסון 14.

בפברואר 1935 מבקשים בעלי הבית מהמחלקה הטכנית בעירייה לאשר להם סידור חניה: “היות ובקרבת הבניין נמצא ‘בית העם’ והיות ורחובות העיר הולכים ונסתמים על ידי מכוניות עומדות, הננו רוצים לסדר גרז’ בשביל שתי מכוניות. לכן נצרכנו להרים את הגובה של חלק הבניין בחצי קומה.”  בעוד הבית ברחוב אידלסון שימש רק כעסקת נדל”ן ונמכר כעבור שנה בלבד, הרי שהבית ברחוב שלום עליכם נשאר ברשות שתי המשפחות במשך עשרות שנים. בשנות ה-60 ירשו את מחצית הנכס אביבה מתוסובסקי ודרורה גדרון, הבנות של שרה ויהושע קלקא, ואילו את המחצית השניה ירשו חיים פריטל, יגאל פרושניידר ודליה יעיש, ילדיהם של יוסף וצפורה פרושניידר.

היום ‘בית קלקא ופרושניידר’ חוסה לצלו של ‘בית אל-על’, אשר קם על המגרש בו עמד ‘בית העם’. צער רב נגרם לרבים מהתושבים הוותיקים כאשר ‘בית העם’ נהרס בסוף שנות ה-50 לצורך בניית ‘בית אל-על’. לא היה עוד מרכז תרבותי בעיר שריכז אליו הופעות ואירועי אמנות כמו ‘בית העם’. זה היה מקום המפגש העיקרי לשוחרי התרבות. עד כדי-כך היה מוסד מרכזי, שדיירי הבית ברחוב שלום-עליכם 18 הגדירו את מקום מגוריהם ככזה שהוא “ליד בית העם”.

יחסית לשכונות שהיו קיימות באותה תקופה, השכונה בה מדובר: ‘תל-נורדוי’, השתרעה על שטח נרחב, ששימש לפני שנרכש עבור המתיישבים היהודים כאדמות של כרם מטרי. הגבול הצפוני של השכונה היה ברחוב הגליל (רחוב מאפו של ימינו) והגבול הדרומי באזור בית הקברות הישן ברחוב טרומפלדור. אחר-כך נוספו לשכונה מגרשים נוספים. ‘תל-נורדוי’ נקראה על-שם המנהיג הציוני מקס נורדאו, וכך גם השכונה הצמודה אליה ממזרח, שנקראה ‘נורדיה’. שתי שכונות אלו סימלו את הפריצה של תל-אביב לכיוון צפון. העיר התפתחה בשנות ה-30 במרץ רב עד שהגיעה לאפיקו של נחל הירקון.

קיומן של שתי שכונות משמעותיות על שמו של נורדאו הובילה את דיזנגוף להחלטה שיש להעלות את עצמותיו לבית הקברות העירוני. להלן ציטוט דבריו מתוך ישיבת המועצה 25/11/1925. משתתפים בישיבה בין היתר: אחד-העם, בוגרשוב, שמריהו לוין, ביאליק ורבניצקי. היו”ר דיזנגוף: “כיוון שישנן בתל-אביב שתי שכונות: נורדיה ותל נורדוי, הנושאות את שמו של נורדוי, החליט הוועד הפועל להעביר את גווית המנהיג המנוח לתל-אביב. באתי בדברים עם הגב’ נורדוי ועם בתה הגב’ מקסה נורדוי, וקבלתי את הסכמתן. הוועד החליט לשם הוצאת הדבר לפועל, להקציב סך של 800 לירות מצריות.” הערת רשם הפרוטוקול: ההצעה מתקבלת פה אחד, ללא ויכוחים.

המבנה ברחוב שלום-עליכם 18 שומר בשנת 2017 ע”י אדריכל שימור, חגי תמיר.