סיאטל

סיאטל היא העיר הבולטת ביותר בחלקה הצפון מערבי של ארה”ב. היא אמנם איננה אטרקטיבית בהשוואה לונקובר, השכנה הקנדית שמעבר לגבול, אבל סיאטל, בירתה של מדינת וושינגטון, מצדיקה תשומת-לב רבה יותר, מזו שהיא זוכה לה בדרך-כלל. מלבד מספר אתרים מעניינים, וכן מיקום גיאוגרפי מרתק, העיר מעוררת עניין בשל האווירה האופיינית רק לה, ובשל היותה מזוהה עם מספר תופעות ייחודיות.

למרות המיקום הצפוני, בסמוך לקו הרוחב 48°, נהנית סיאטל ממזג-אוויר מתון. כמעט אף-פעם לא יורד כאן שלג, ורק לעתים רחוקות, בלילות חורף, קורה שהטמפרטורות נושקות לנקודת הקיפאון. עם זאת, האוויר האפרורי שעוטף את העיר, משרה על הבאים אליה תחושה סגרירית. האזור כולו מועד לפורענות גיאולוגית, וכמו קליפורניה הדרומית יותר, גם מדינת וושינגטון נמצאת תמיד בכוננות, לקראת רעידת-האדמה הבאה.

שדה-התעופה הבינלאומי (Sea-Tac), משרת את הבאים לעיר, הן מיעדים רבים בתוך ארה”ב, הן מיעדים באירופה ובקנדה. השדה משמש גם כתחנת-מעבר מרכזית עבור הנוסעים לאלסקה. מערכת מסועפת של אוטובוסים וחשמליות מאפשרת תנועה במרחבי סיאטל,  שהמבנה הטופוגרפי שלה, עם שבע גבעות נישאות, אינו מאפשר הליכות רגליות ממושכות מדי. תיירים שזו להם הפעם הראשונה במקום, יעדיפו לנוע באמצעות רכבת ה- Monorail, על הקו הקצר, המוביל אל המרכז העתידני.

הדאונטאון של העיר, בו מרוכזים מרבית מוקדי העניין עבור התייר, וכן הסיאטל-סנטר ושכונת קפיטול, ממוקמים על לשון יבשה, כאשר ממזרח נמצא אגם וושינגטון, וממערב מיצר Puget. סמלה המוכר של סיאטל הוא גורד השחקים ‘מחט החלל‘. המגדל שגובהו 182 מ’, היווה אטרקציה עבור רבבות המבקרים ביריד ‘המאה ה-21‘ שנערך פה בשנת 1962, ולכבודו הוקם המבנה. ממרומי המגדל ניתן לערוך תצפית עוצרת-נשימה, לכיוון הרי אולימפיק ומפרץ אליוט. עמדת התצפית פתוחה לקהל, עד שעה 23:00, ובסופי שבוע עד חצות הלילה.

לא הרחק ממחט החלל, מצוי המוזיאון לתולדות המוזיקה. ועוד מעט הלאה כדאי לבקר בשוק המלהיב ביותר של מדינת וושינגטון. מדובר בשוק Pike Place שמרכז אינספור דוכנים לממכר מזון, ובמיוחד, כיאה לעיר היושבת לשפתו של האוקיינוס, דוכנים המציעים דגים טריים ופירות-ים. דג הסלמון הוא אולי מאכל הים המזוהה ביותר עם סיאטל. כיום, השוק התרחב והתפתח וחלקים ממנו דומים יותר לשוק פשפשים מאשר לשוק מזון. בשוק זה נוסדה רשת בתי-הקפה האמריקאית Starbucks. בתווך, בין ‘מחט החלל’ לבין תיאטרון הילדים, מתבלט המרכז לכבודו של אומן הזכוכית דייל צ’יהולי.

ממש במרכז סיאטל, כיכר פיוניר, המייצגת את לבה וראשיתה של סיאטל, וכן מגדל סמית, הם שני האתרים ההיסטוריים הבולטים של העיר. יעדים נוספים הראויים לציון הם: הספרייה הציבורית, שהמבנה המרכזי שלה, שוכן בשדרה הרביעית, בית האופרה, ומספר מוזיאונים חשובים: המוזיאון לאמנות אסיאתית, מוזיאון התעופה וגלריית האמנות של הנרי. למי שמתכנן סיור מקיף בסיאטל, ובעיקר לאלו המתכוונים לבקר במספר רב של מוזיאונים, מומלץ מאוד לרכוש את ה‘סיאטל סיטי-פּס’, כרטיס הנחות המעניק לא-מעט בונוסים.

קפיטול היל, היא שכונתם של היאפים. כאן שותים קפה כמו באירופה המערבית, אוכלים במסעדות מעודנות, מסתובבים בין גלריות האמנות לבין החנויות האופנתיות, ומקשיבים למוסיקה עכשווית.

המרקם היבשתי המיוחד: איים וחצאי-איים, וגם הרציפים והנמל, הופכים את הים לחלק מהעיר. מספר היאכטות העוגנות באזור לא ייאמן, ועל-כן מלבד ביקור במסעדות הדגים המקומיות, רצוי גם לערוך שייט בנתיבי המים שמקיפים וחוצים את סיאטל, כדי להבין את זיקתה העמוקה אל האוקיינוס.

בדומה לערים אמריקאיות בסדר גודל כזה, גם כאן הספורט הוא חלק מהתרבות, וקבוצות הייצוג מהוות מקור לגאווה לוקל-פטריוטית. קבוצת כדורסל הנשים המקצוענית של סיאטל: ‘סיאטל סטורם’ משתתפת במשחקי ליגת ה-WNBA, כאשר המגרש הביתי שלה ‘קי ארנה’ ממוקם בסיאטל-סנטר. שם המגרש שונה בשנת 2020 ל’קליימט פלדג’ אבל הכל ממשיכים לקרוא למקום ‘קי ארנה’.

סיאטל משמשת כמובן כבסיס יציאה לטיולים באזור. באחד הפרוורים הצפוניים של העיר, מצוי המפעל של בואינג, וניתן בתיאום מראש לערוך סיורים מודרכים. במרכזו של חצי האי אולימפיק, ממערב לסיאטל, שוכן פארק לאומי אולימפיק. הפארק עשיר ביערות-גשם והוא יוצא-דופן ביופיו. מעבר למיצר חואן דה פוקה, מעט צפונה לשמורת אולימפיק, כדאי לשוט אל איי סן-חואן, שהם בעצם המשך ישיר, לאי ונקובר הקנדי.

כ-90 ק”מ, דרום-מזרחית לסיאטל מתבלט Mount Rainier בפסגה המושלגת שלו. הר הגעש הזה הוא בלא-ספק אחד ההרים המרשימים בצפון אמריקה. הר רייניאר מתנשא לגובה של 4,392 מטר מעל פני-הים. הטיפוס אל פסגת ההר דורש מיומנות ויכולת להתמודד עם תנאים טופוגרפיים קשים במיוחד וכן נסיון קודם במעבר קרחונים.

ואי-אפשר כמובן לדבר על סיאטל, מבלי להזכיר את האזרח המפורסם ביותר שלה: ביל גייטס.

לעיר סיאטל יש את הכבוד, להיות עיר תאומה, לבאר-שבע שלנו. אחד הפארקים היפים בעיר, ממנו גם תצפית מרהיבה לכיוון הרי הקסקייד, קרוי: ‘פארק באר-שבע‘.

תחקיר וכתיבה: חגי להב.