גאורגיה

גאורגיה מחברת בין יבשת אסיה לבין יבשת אירופה. היא שוכנת בתווך בין הים השחור לבין הים הכספי, לצלה של רוסיה המאיימת ובשכנות עם טורקיה. זו מדינה שבה מסורות עתיקות יומין משתלבות באופן הרמוני עם החיים המודרניים. גאורגיה ידועה בנופיה המרהיבים, בהיסטוריה עשירה ובהכנסת האורחים של תושביה.

בנובמבר 2003 הודח המנהיג הוותיק, אדוארד שוורנדזה, מכס הנשיאות, במה שכונה “מהפכת הוורדים”, בשל אופיין הלא-אלים של פעולות המחאה האזרחיות. פעולות אלו הביאו בסופו-של-דבר לעלייתו לשלטון של מיכאיל סקשווילי. סקשווילי זה, במה שהסתבר בדיעבד כטעות קריטית, הוביל את ארצו באוגוסט 2008 למאבק צבאי מול רוסיה הנחושה, בניסיון שווא לספח את אוסטיה הדרומית לגאורגיה. אירוע טראומטי זה הותיר את המדינה חבולה ומדממת. מאז, עושה רושם שהגאורגים חיים ברגיעה יחסית. ולמרות כל האמור לעיל, גאורגיה היא ארץ הררית נפלאה הנושקת לחופי הים השחור. תושבי המדינה מכניסי-אורחים למופת והמטבח המקומי עשיר.  החל משנת 2018 סַלומֶה זורַאבִּישווילי היא נשיאת המדינה.

 השפה הגרוזינית היא שפה עשירה וייחודית, אחת מן השפות העתיקות בעולם שנמצאות עדיין בשימוש. כידוע, מרבית שמות המשפחה הגרוזינים זוכים לסיומת שווילי, שפירושה המילולי הוא “ילד”, כלומר הבן-של, או במלים אחרות: את שם המשפחה יעקבשווילי ניתן לעברת לבן-יעקב.

עיר הבירה טבּילִיסִי השוכנת בחלק המזרחי של המדינה, יושבת בסמוך לנהר מטקוָורי, או כפי שהוא ידוע יותר בשמו הטורקי: נהר קורה. אומרים על העיר הזאת שהיא כבר ראתה הכל: נוודים וסוחרים, לוחמים ומשחררים, עריצים ואנשי רוח, מוסלמים ונוצרים, טורקים וסובייטים, ואת כולם נשא הרוח וטביליסי שרדה אותם וספגה מהם והיום היא עיר מעורבת ומגוונת. למרות ההזנחה, המלחמות והשריפות הרבות, שמרה העיר העתיקה של טביליסי על צביונה. ראויים לציון מיוחד המרחצאות העתיקים וארמון המלכה מן המאה השמונה-עשרה, וכן אזור סיאוני, שבמרכזו קתדרלה מעניינת, גם היא זכתה לשם המאזכר את הר ציון, בירושלים. בחלק זה של העיר מספר כנסיות קטנות וציוריות וכן בתי-עץ עם מרפסות מעוטרות. ניתן לערוך תצפית על הרובע העתיק ממבצר נריקלה אשר נבנה בימי הפרסים, במאה הרביעית לספירה, במרומי אחת הגבעות השולטות על העיר. 

מעבר לנהר שוכנת קתדרלת סמבה רבת הרושם. הקתדרלה שבנייתה הושלמה רק לפני שבע שנים, נחשבת לאחת מהכנסיות האורתודוקסיות הגדולות בעולם. בשדרה הראשית מצוי בית-האופרה, המשמש גם משכן לבלט הלאומי. שוטה רוסטוולי, שעל-שמו קרויה השדרה, הוא המשורר האהוב על בני גאורגיה. מוזיאון האמנות, עתיר המוצגים, שוכן ברחוב גודיאשווילי, מספר 1. מוזיאון ההיסטוריה, מצדיק אף הוא, ביקור קצר. ביוני 2010 נחנך מעל נהר מטווקרי גשר להולכי רגל: “גשר השלום“, אשר תוכנן על-ידי הארכיטקט האיטלקי דה לוצ’י. זהו גשר מרשים הבנוי זכוכית וברזל ומעוצב באופן מעורר השראה. המעבר על הגשר מאפשר זווית ראיה מעניינת לכיוון העיר. עם רדת החשיכה מופעלת כאן תאורה חדשנית. הפרוייקט של דה לוצ’י הוא נדבך נוסף בתוך מכלול של מפעלי בניה ועיצוב אשר מטרתם לרענן את פניה של טבליסי.

חלק מההנאה בכל טיול לגאורגיה, כרוך כמובן בחוויה הקולינרית. עניין התזונה וטקסי האכילה מאוד מפותחים בארץ כולה, ובמיוחד בעיר הבירה, בה מצויות מספר מסעדות מצוינות ושוק מרתק. לגאורגיה גם יינות מפתיעים באיכותם. מרק עגבניות עם בשר נקרא פמידוריאני. עוף ברוטב אגוזים נקרא באז’י וכמובן החאצ’פורי המהולל, מעין בורקס ממולא גבינה, חלק אינטגרלי מהמטבח המקומי.

קאחטי, הגובלת עם אזרביג’אן, היא הנפה המזרחית של גאורגיה ובה מגדלים את מרבית הגפנים, שהן המקור ליין הגרוזיני המשובח. מטיילים רבים נוהרים לגאורגיה כדי ליהנות מטיפוס הרים ומטיולי טרקים מרהיבים בהרי הקווקז. אחת הפסגות המופלאות של רכס הרים זה היא פסגת הר-הגעש הכבוי, הקזבק. יש לנסוע מטבליסי לישוב קזבגי ב”דרך הצבאית” המובילה לגבול הרוסי. הנסיעה נמשכת כשעתיים וחצי, אך מומלץ לעצור במספר תחנות בדרך. 

העיר הקטנה, בעלת השם שאי-אפשר כמעט להגות אותו : מצחטה, ממוקמת כ-30 ק”מ מטביליסי והיא בוודאי תחנה הכרחית בכל טיול לגיאורגיה. זהו מרכז הנצרות האורתודוכסית של המדינה וכאן קיבלו על עצמם תושבי הארץ להתנצר. כנסיית סווטיטצ’חובלי היא האתר החשוב והמרשים של מצחטה. בסמוך לישוב נמצאים מנזר סמטוורו וכנסיית ג’ווארי. הארכיטקטורה של מבנים אלו, כמו גם מספר בתים עתיקים נוספים, פשוטה למראה, אך אותנטית ובעלת אופי שאין דומה לו.

בדרך לקזבגי כדאי לעצור גם באגמים בזלטי וז’נוולי וכן בישוב גודאורי ושמורת הטבע הסמוכה אליו. בחורף מהווה גודאורי מוקד ייחודי לגולשי סקי. מקזבגי יוצאים לטרק שנמשך כחמישה ימים ובמהלכו מגיעים לפסגת ההר. באזור זה כדאי לבקר בכפר הקסום, שָׁתִילִי, היושב בעמק ובתי-האבן שלו בנויים בגיבוב חינני, במורדות ההר.

טרק אטרקטיבי נוסף נע לאורך ערוץ פּיריקיטה אלאזני  וחולף על-פני הפס של אטסונטה. זהו מסלול ארוך יותר המיועד למיטיבי לכת, אם-כי לא מגיעים בו לגבהים של הטיול לקזבק. ועכשיו, מערבה לטבליסי, בדרך המובילה לקוטאייסי ואחר-כך לסוונטיי. 

העיר גוֹרִי אינה מספקת עניין רב לתיירים, למעט העובדה שהיא עיר הולדתו של יוסף סטלין. לפני שנים אחדות הסירו את פסלו של סטלין שעמד במשך שנים מול בניין העירייה וכל שנותר בעיר זה מוזיאון לזכרו ומספר שלטים המאזכרים את נוכחותו בגורי. במלחמה של 2008 העיר נכבשה בידי הרוסים.

בסיס נוסף שממנו ניתן לצאת למסעות בהרים נמצא בבירת החורף של גאורגיה: העיר בקוריאני, השוכנת במחוז Borjomi, בדרום גיאורגיה. האזור מיוער ברובו וזרוע באגמים כחולים וזוהרים. מי שמאוד רוצה יכול גם לגלוש כאן במסלולי הסקי של ההר קוצ’ה גורה. 

בקוטאיסי, אשר במחוז אימרטי, התגוררה בעבר קהילה יהודית מפוארת, ועד היום, למרות שמרבית היהודים עלו ארצה, עדיין עומד בית-הכנסת העירוני על תלו. על-פי המיתולוגיה היוונית, קוטאיסי היא המקום, ממנו נשדדה גיזת-הזהב האגדית. מנזר גלאטי מהווה אתר חובה למבקרים בעיר. צפונית לקוטאיסי, משתרע מחוז ראצ’ה, למרגלות רכס “הקווקז הגדול” והוא מייצג את המיטב של גאורגיה הכפרית והפרובינציאלית, עם ישובים כמו אמברולאורי, אוני וצאגרי. על מטיילי-העומק ועל הרפתקנים, לקחת בחשבון, שהתשתית התיירותית בחבל ארץ זה, בסיסית במיוחד ועליהם להסתמך על הכנסת האורחים של התושבים ועל מלונות צנועים, במובן הספרטני של צנוע…מכאן יוצאים לטיולים הנהדרים בסוונטי. 

תחילה, מומלץ לחנות בישוב זוגדידי ולבקר בשוק הגדול. הלאה וצפונה מגיעים למסטיה. זה המקום הנוח ביותר ליציאה לטיולי כוכב בשטח, הן טיולים רגליים והן טיולי ג’יפים. שני היעדים הפופולאריים באזור הינם פסגת הר זורולדי והכפר אושגולי. הר זורולדי מתנשא לגובה של 2500 מטר בלבד, אולם התצפית הנפרשת לעיניי המטפסים לפסגתו, היא מן היפות במרכז אסיה. מכאן נשקף רכס הרי הקווקז במיטבו ובין היתר ניתן ביום בהיר לצפות אל הר אלברוס. הכפר אוּשׁגוּלִי נחשב לכפר הגבוה ביותר באירופה. המקום הוכרז על-ידי אונסקו כאתר מורשת עולמית. באזור פזורים מגדלי שמירה יוצאי דופן. מאושגולי ניתן לצעוד רגלית אל הקרחון של שקרה.

דרומית לקוטאיסי, בדרך לארמניה, אפשר לבקר בְּוָוארדזיה, “עיר המערות” שנבנתה על-ידי המלכה המיתולוגית תמרה, בימי-הביניים.

לחוף הים-השחור בחלק המערבי של גאורגיה שוכנת עיר הנמל והקייט בטומי, שמשמשת שער-כניסה לבאים מטורקיה ואתר נופש לבאים מישראל.