טהרן

יום יבוא ורצונם של האזרחים האיראנים, כמו גם זה של האזרחים הישראלים, יגבר על קנאותם וקוצר ראייתם של אנשי דת ושל פוליטיקאים. כשיבוא היום, במהרה בזמננו, תהפוך העיר טהרן לאחד מיעדי התיירות המופלאים שניתן להעלות על הדעת. עמוסה בהיסטוריה ובאתרי מופת, מוקפת בנופי הרים מושלגים, עתירת מוזיאונים ושווקים מלאי חן, הבירה האיראנית תשבה את לבם של התיירים מישראל. טהרן ממוקמת באמצע הדרך, בין איסטנבול הטורקית לבין דלהי ההודית. כמותן, גם טהרן היא עיר המשלבת ארומה אקזוטית אופיינית לערי המזרח עתיקות היומין, עם פיתוח נרחב של מבני-ענק ושל תשתיות מודרניות. 

טהרן נמצאת באזור בו האקלים צחיח למחצה. היא יושבת בגובה של 1,200 מ’ מעל פני הים, כשמצפונה משתרע רכס הרי אלבורז ומדרומה מצויות מדבריות מרכז איראן. ימי הקיץ חמים למדי ויבשים, בעוד שבחודשי החורף הטמפרטורות עלולות לצנוח עד מתחת לאפס מעלות. החודשים המועדפים לביקור תיירותי אם כך, הם בעונות הסתיו והאביב, ובעיקר כדאי לבקר בעיר בחודש מאי או בחודש ספטמבר, אז מזג האוויר אידאלי לטיולים. 

שדה-התעופה הבינלאומי של טהרן נמצא 33 ק”מ דרומית מערבית למרכז העיר. מוניות של מספר חברות ממתינות ליוצאים מבית הנתיבות במקום מוסדר. מחיר הנסיעה מהשדה העירה יעלה בין 15 עד 20 דולר אמריקאי, הכל על-פי שער הריאל האיראני ביום הנסיעה.  חברת המוניות הוותיקה Seirosafar משתמשת ברכבים פרטיים ובוואנים חדישים. בטהרן רשת רכבות תחתיות מעוררת קנאה. תחנת המטרו נמצאת בקומה הראשונה של טרמינל 1 בשדה. מכאן משך הנסיעה העירה כ-35 דקות. יש לשים לב כי תדירות הרכבות התחתיות מהשדה נמוכה. רכבת יוצאת אחת לכל שעה ורבע בלבד.

בטהרן לא מעט בתי מלון בדרגה של ארבעה וחמישה כוכבים, המעניקים רמת שירות גבוהה. הבולטים שבמלונות הבנויים בסגנון מערבי מוכר הם: Wisteria ,Espinas Palace, Parsian Azadi וכן Tehran Laleh. מרבית מלונות הפאר שוכנים בפרווריה הצפוניים של העיר. ניתן ומומלץ ללון באחד ממלונות הבוטיק של איראן. מלון כזה הנושא את השם Nezamiyeh ממוקם בלב טהרן, מוקף בגן קסום, ברובע בהרשטאן. השליט מירזה אגא חאן נורי בנה את הגן עבור בנו. מלון בוטיק נוסף הוא Razzaz הממוקם בשכונת אודלאג’אן ששימשה כשכונת העילית של עשירי העיר בתקופת שושלת קג’אר, במאה ה-19. המלון שוכן בבית בן 200 שנה, המעוצב ומקושט בעיטורים פרסיים מסורתיים. אין בשלב זה פתרונות מניחים את הדעת עבור מטיילים צעירים המחפשים לינה בתקציב צנוע. ניתן בדוחק ללון במלונות שלושה כוכבים.

חלקיה הצפוניים של טהרן מבוססים יותר מאלו הדרומיים. באזור הדרומי של העיר מצויות בעיקר שכונות עניות ואוכלוסייה של אנשים בעלי השכלה נמוכה יותר. המעבר מאזור לאזור יתבצע בנסיעה, שכן בעיר רחבת ידיים כל-כך, המונה מעל 16 מיליון תושבים, המרחקים עצומים. ניתן כמובן להשתמש ברכבות המטרו היעילות והנוחות, אבל קיים כאן פתרון בדומה לשיטה של מוניות ‘אובר’. בטהרן זה נקרא Snapp. אפשר להתחיל את הסיור בעיר, באחד האתרים המוכרים שלה: ‘מגדל אזאדי‘, המשמש כשער הכניסה המערבי של טהרן. המגדל נבנה אמנם על-ידי השאה רזא פהלווי לפני המהפכה האיסלאמית, אבל גם כיום הוא נחשב לאחד מסמליה של טהרן. ממעלה המגדל תצפית מעניינת. מכאן כדאי לנסוע למתחם של המוזיאון הלאומי, ‘ארמון גולסתאן‘ והבזאר הגדול. 

המוזיאון הלאומי של איראן מצדיק ביקור בן שעה עד שעה וחצי, בעיקר לאלו המתעניינים בהיסטוריה הפרסית. מהמוזיאון ל’ארמון גולסתאן‘ מרחק הליכה של כרבע שעה. הארמון שנבנה במאה ה-16 מציין את לבה של העיר ההיסטורית והוא הוכרז על-ידי ארגון אונסקו כאתר מורשת עולמית.  המבנה נחשב ליצירת מופת מתקופת שושלת קג’אר. הארמון והמוזיאון המלכותי הצמוד אליו, פתוחים בכל יום מהשעה 09:00 ועד השעה 17:00. מכאן תוביל הדרך, מרחק של עוד 10 דקות הליכה, אל הבזאר הגדול. כיאה לעיר שאחד מנתיביה של ‘דרך המשי’ עבר דרכה, הבזאר המקורה של טהרן מהווה את אחד השווקים הנהדרים של יבשת אסיה. מדובר במבוך של סמטאות ומעברים, כשבדרך כלל בכל סמטה נמכרת סחורה הייחודית לה: סמטאות המתמחות בעבודות יד ובתכשיטים, כאלו בהן מרוכזות חנויות תבלינים, וכמובן מספר סמטאות עם חנויות בהן מוכרים שטיחים. בנוסף לשפע החנויות והדוכנים, הבזאר מוקף ביותר משנים עשר מסגדים, במספר בתי הארחה וגם במספר סניפי בנקים.

מקבץ נוסף של אתרי תיירות חשובים מרוכז באזור הרובע ה-6 של טהרן, כשלושה ק”מ צפונית לבזאר הגדול. השגרירות האמריקאית שננטשה, הפכה לאחר שנהרסה בידי משמרות המהפכה, למעין מיצג אנטי אמריקאי הפתוח לקהל. בסמוך לשגרירות מצוי ‘פארק האמנים‘ וממש לידו בית הכנסת אבּרישמי. השלטונות האיראניים מאפשרים חופש פולחן ליהודים ועל כן בית הכנסת פעיל באופן מלא. כ-500 מטר מערבית לבית הכנסת ניתן ליהנות מיופיו של פארק לאלה שמהווה בין היתר גם בית למוזיאון לאמנות עכשווית. העושר האמנותי ואיכות היצירות במוזיאון, הופכים אותו באופן מפתיע לאחד החשובים מסוגו ביבשת אסיה. עוד בתחומי הפארק: מוזיאון השטיחים. במוזיאון תצוגה מקיפה של שטיחים מכל מחוזות איראן וכן שטיחים מתקופות קדומות יותר בהיסטוריה.

מדלגים מספר קילומטרים צפונה ומגיעים לפארק פּארְדִיסן, ריאה ירוקה נוספת של טהרן, אשר חוסה לצלו של מגדל מילאד, המתנשא לגובה של 435 מ’. זהו אחד המגדלים הגבוהים בעולם ובימים עם ראות טובה התצפית מקומותיו העליונות מצדיקה את זמן ההמתנה בתור למעליות. ‘גשר טבּיעת‘ נמצא גם הוא באזור זה של העיר. בלא שמץ של ספק מדובר באחד הגשרים המודרניים היפים בעולם. הגשר להולכי רגל שנבנה בשנת 2014 מחבר בין פארק האש לפארק טלג’אני והוא עובר מעל עורק תחבורה מרכזי. בשכנות לגשר, למי שעתותיו בידיו, אפשר לבקר ב’גן הספרים‘ של טהרן בו מרוכזות חנויות ספרים, לצד הספריה הלאומית והאקדמיה למדעים. על שטח נרחב פרושים גם דוכנים המציעים ספרים למכירה, במראה המזכיר את ‘שבוע הספר’ שלנו.

לאזור המקיף את ארמון סעדאבאד רצוי להקדיש יום סיורים מלא, שככל הנראה לא יספיק כדי להקיף את כל האתרים יוצאי הדופן שנמצאים כאן. ארמון סעדאבאד עצמו ממוקם בגבולה הצפוני של טהרן, למורדות רכסי ההרים. הארמון המרהיב משמש גם כמוזיאון והוא טובל בתוך גנים יפהפיים וחורש טבעי. בעבר היה זה מקום מגוריו של השאה ממשפחת פהלווי. משכנו של נשיא איראן הנוכחי נמצא לא הרחק מהארמון. הקומפלקס כולו מכיל כאמור אטרקציות רבות ובהן לא כדאי להחמיץ את: ‘הארמון הלבן’, ‘הארמון הירוק’ ואולם המראות שלו, מוזיאון האנתרופולגיה, מוזיאון אמנות שנמצא ב’ארמון השחור’, תצוגה של כלי רכב מלכותיים, וכן תצוגה של מלבושים אותם לבשו בני משפחת השאה. אם לא די בכך, בקירבת ארמון סעדאבאד מצוי גם ‘ארמון ניאווראן‘. ומכיוון שאי אפשר לטייל באיראן מבלי לדבר על משחק המלכים, הרי שמעט מזרחה מכאן מצוי ‘פארק השחמט‘. זה המקום לערוך משחק מול בני המקום, הנוהגים לשבת בפארק ולשחק את המשחק המזוהה עם ארצם.

ביציאה ממתחם הארמונות, בדרך חזרה העירה, מתבקש לערוך חניה ממושכת ברובע טג’ריש, שהפך בשנים האחרונות למקום מגוריהם המועדף של עשירי העיר. עיקר העניין כאן ממוקד בבזאר המקומי, אשר רבים מחשיבים אותו כאותנטי ומוצלח יותר מאשר הבזאר הגדול. הבזאר של טג’ריש ממוקם לפתחו של מסגד אימאם זאדה סאלה, אליו מגיעים אלפי עולי רגל מדי יום, ובימים מיוחדים נוהרים רבבות מאמינים אל תוך שעריו. 

מטיילים שיגיעו לאיראן עם ילדים, ימצאו בעיר הבירה מוקדי בילוי המתאימים למשפחות. בין היתר ניתן לצאת מחוץ לתחומי העיר, מערבית למגדל אזאדי ולנמל התעופה, אל אגם צ’יטגאר השוכן בפאתיו של יער עם אותו שם. האגם המלאכותי הגדול שניתן לשוט במימיו בסירות, מושך אליו אלפי תושבים מקומיים מדי יום. בשטחים הסובבים את האגם הקימו מתקני משחקים, פארק מים, מסלולי קארטינג, שבילי אופניים ומגלשות. ויש כאן גם מרכז קניות ומספר מסעדות.

העיר היא יעד מוצלח לחופשות סקי, עם אתרים מאובזרים היטב, הנמצאים במרחק של עשרות ק”מ בלבד מגבולות העיר. חלק ניכר מהפסגות הגבהות של הרי אלבורז מכוסות שלג למעלה מששה חודשים בשנה. גם אלו המגיעים לכאן בחודשים החמים יוכלו לעלות עם רכבל אל פסגת הר טוצ’אל וליהנות מתצפית עוצרת נשימה לכיוון טהרן. 

המטבח הפרסי מתאפיין בצריכה מרובה של ירקות ושל קטניות. האורז משמש בו מרכיב מרכזי והוא ידוע בתבשילים עשירים בטעמים, הדורשים זמן הכנה ממושך. טהרן משופעת בדוכני-אוכל ובמסעדות. את סעודות הקבאב, החורשט סבזי, הגונדי, הפילאף והדיזי, ניתן להזמין במסעדות איכותיות כמו גם במסעדות עממיות ונקיות. פרק מיוחד ראוי להקדיש לרחוב 30 בְּטִיר (טיר הוא החודש הרביעי בלוח השנה הפרסי).  הרחוב ההיסטורי נמתח על-פני קילומטר אחד, מרחוב האימאם חומייני בדרום ועד מפגש הרחובות ג’ומהורי ומירזה קוצ’אק בצפון. הוא שוכן בקרבת אתרי המופת שהוזכרו כאן למעלה: המוזיאון הלאומי, ארמון גולסתאן והבזאר הגדול. הרחוב רצוף בדוכני אוכל ובמסעדות. זה המקום ב-ה’ הידיעה לטעום אוכל רחוב איכותי וטרי. מרבית הדוכנים והמסעדות פתוחים משעה 12:00 בצהריים ועד חצות, אבל שיא הפעילות במקום הוא בשעות הערב, אז גם ניתן ליהנות ממופעי רחוב ולפגוש את אזרחי טהרן היוצאים לסעוד את לבם. יותר ויותר דוכנים הפכו בשנים האחרונות, כפי שקורה גם בארצות המערב, למשאיות אוכל (פוד טראק). הרחוב מאגד גם בתי תפילה של מספר דתות. יש כאן שתי כנסיות, בית כנסת אחד ומקדש אש זורואסטרי. ברחוב השכן ניתן למצוא מסגד. בית הכנסת נבנה לפני למעלה מ-100 שנים והוא נקרא על-שם סולימאן חיים, מחבר המילון עברית-פרסית.

תחקיר וכתיבה: חגי להב.