מחוז גואנגשי מוכר לתיירים בעיקר בזכות הנופים הקסומים המעטרים את גדותיו של נהר הלי, בסמוך לעיר גווילין. המחוז האוטונומי משתרע על-פני 236,000 קמ”ר בחלקה הדרומי של סין והוא גובל בוייטנאם מדרום מערב, בחבל יונאן ממערב, במחוזות גוויז’ו וחונאן מצפון, ובגואנדונג ממזרח. גואנגשי מושפעת מאקלים סוב-טרופי ורוחות מונסון נושאות הנה כמויות אדירות של משקעים בעונת הגשמים. הקיץ ארוך, חם ולח. האזור הררי ברובו, עם מספר פסגות של 2,000 מ’ ויותר, מעל פני-הים. חלק ניכר ממורדות ההרים מכוסה ביערות בראשית עבותים. מלבד נהר הלי, גם יובליו של נהר הפנינים מפרים את אדמת גואנגשי וכן ערוצי מים נוספים ומפלים רבי עצמה. דרומו של המחוז נושק לים טונקין, אשר נחלק בין סין לבין וייטנאם ובחלקו המערבי, זה השייך לוייטנאם דווקא, נמצא ‘מפרץ האלונג’.

נָנִינְג היא בירת גואנגשי. העיר מהווה דוגמא מאלפת לפיתוח המסחרר, העובר על המעצמה הסינית כולה בשני העשורים האחרונים. מישוב פרובינציאלי המאגד בתוכו רבים מבני המיעוטים של דרום המדינה, הפכה ננינג לעיר מודרנית שמרבית תושביה מתלבשים ומתנהלים כבני הערים הגדולות בצפון. ננינג היא צומת דרכים מרכזי לארצות השכנות ונמל-התעופה שלה מחובר בטיסות ישירות הן להאנוי והן לבנגקוק וכמובן גם לערים מרכזיות בסין, ואף להונג-קונג.

עיקר העניין בעיר הוא מעצם היותה מחוץ למסלול הנסיעות המקובל על התיירים. יש כאן בכל-זאת מספר אתרים מעניינים ובהם ‘פּארק העם’ המטופח, עם ‘אגם הדרקון הלבן’ שבתוכו והמבצר המאפשר תצפית יפה, המוזיאון המחוזי, הגן הנרחב לצמחי מרפא ובעיקר ‘הר צ’ינ’ג השוכן במבואות הדרום מזרחיים של ננינג. במרחק קצר מהעיר ניתן לחזות באחד המפלים המרשימים של סין. מדובר ב’מפל דטיאן‘, שרוחבו כ-200 מטר ומימיו נופלים בעוצמה אדירה, מגובה של 70 מטר.

כאמור, למחוז גואנגשי יציאה אל הים וכפועל יוצא גם אתרי נופש. העיר בֵּייחַאי שוכנת על חצי-אי והיא ידועה בזכות היותה מרכז לפנינים. בדרומה של העיר נמצא ‘חוף הכסף’ שמוצג על-ידי הרשויות כאילו היה חוף כדוגמת החופים של תאילנד, אלא שבינתיים הוא מתאים יותר לנופשים סיניים מאשר לנופשים מערביים.  דרומית לבּייחאי מצוי האי Weizhou, שאף הוא בעל פוטנציאל להפוך למוקד משיכה עבור הקייטנים.

ערוץ נהר הז’ואו זורם מערבה לננינג ולבּייחאי והוא יוצר צורות נוף יפהפיות. באזור הוּאָשַאן ציורי-קיר פרימיטיביים מלפני 2000 שנה, אשר צוירו כנראה על-ידי בני השבטים המקומיים. עוד מערבה, נמצא הישוב פִּינְגשִִׁיאַנְג המהווה מעבר גבול יבשתי לוייטנאם.

לִיוּז’וּ היא העיר השניה בגודלה במחוז. העיר התעשייתית הידועה גם בכינוי “עיר הדרקון”, יושבת לאורך נהר הערבות, במיקום אסטרטגי במיוחד ותחנת הרכבת שלה משמשת מעבר הכרחי לכל העולים צפונה מוייטנאם או לאלו הנוסעים לכיוון גווילין, ננינג וקונמינג.

גווילִין נחשבת בצדק לאחת התחנות ההכרחיות עבור כל תייר המבקר בסין. ‘נהר לִי’ הקסום חוצה את העיר, בחלקה הצפון מזרחי של גואנגשי וזורם דרומה בשטח, הנחשב לאחד המרהיבים בסין. הסינים עצמם נוהגים להגדיר את המראות הנראים לאורך גדות הנהר: “כיפים ביותר תחת כיפת השמיים…” ואכן צוקֵי פרא מתנשאים מתוך שדות האורז ויערות הבּמבוק ויוצרים מתווה נוף מלהיב ובלתי שיגרתי.

אתרים בולטים נוספים בגווילין וסביבותיה: ‘מערת חליל הקסם’ שהיא מערת נטיפים יוצאת דופן, ‘גבעת חדק הפּיל‘ על הגדה המערבית של הנהר, ‘גבעת פוּבּוֹ’ ו’פארק שבעת הכוכבים‘. בערב, מומלץ להצטרף לשייט על ארבעת האגמים שבעיר. מסלול יפה ורומנטי.

בעוד התיירות הממוסדת מתרכזת בעיר גווילין והמבקרים שטים ממנה דרומה עם זרימת הליג’יאנג, בספינות המיועדות לכך, עד לעיר הקטנה יַאנְגשׁוּ, ומשם חוזרים במכוניות ובאוטובוסים העירה, הרי שמטיילים עצמאיים מעדיפים ללון ביאנגשו עצמה. אופיו הנינוח של המקום הפסטורלי והתפאורה המופלאה שמקיפה אותו, מתאימים להפוגה קצרה גם לאלו המנהלים טיולים קצביים. רבים נחים כאן ימים ארוכים, נהנים מהנופים והאוויר הטוב, מהאוכל המערבי ומטיולי האופניים שאפשר לבצע לישובים השכנים. כדאי לערוך מכאן גיחות אל ‘גבעת הירח‘ ואל הכפרים פוּלִי ובַּאישָה. מי שמחפש לו שייט מעט יותר אותנטי יוכל לשוט באמצעות דוברה קטנה על ‘נהר היוּלוֹנְג’, יובל של נהר הלי. בכל ערב מתקיים כאן מופע מרהיב ומרשים ‘סנז’י ליו‘.

צפון-מערבה לגווילין, מרחק כ-100 ק”מ, בואכה גבול חונאן, באזור הררי וכפרי, פרושות מלוא העין טרסות האורז של לוֹנְגשֶׁנְׁג. הנופים יפים עד כדי כך, שמתבקש לערוך כאן מסעות רגליים, במידת קושי זו או אחרת. באזור, גם מעיינות חמים ואתר ספא. בחלק זה של גואנגשי מתגוררים בני המיעוטים שעדיין שומרים על סגנון חיים מסורתי, בעיקר בני היאו ובני הז’ואנג. הלאה מכאן לכיוון מערב, עדיין באזור הררי מלהיב, מצויה העיר סַנְגִ’יאַנְג, המשמשת בסיס יציאה לטיולים נהדרים בעיבוריה ובהם אל הגשר הרומנטי והמקורה צֶ’נגיַאנְג .