בָּזֶל

ששה גשרים תלויים מעל נהר הריין והם מחברים בין שני חלקיה של העיר השוויצרית בּזל. בעודו עומד על אחד מגשרים אלו, ‘גשר מיטלר’, יוכל התייר הציוני, לצפות לעבר המרפסת המפורסמת של מלון ‘שלושת המלכים‘, שעל המעקה שלה נשען  החוזה, וממנה השקיף אל העתיד וראה בעיני-רוחו, כיצד הוא מייסד את מדינת היהודים.

בּזל, מעבר לסמליות שלה עבור המפעל הציוני, היא עיר מרכזית בשוויץ, שניה בחשיבותה רק לציריך ובעלת רקע היסטורי ותרבותי המעמידים אותה בשורה אחת עם ערים אירופאיות, גדולות ממנה בהרבה. העיר שוכנת בצפונה של שוויץ, בסמוך למשולש הגבולות עם צרפת וגרמניה, בטווח נסיעה קצר מהרי היוּרָה  ומהרי הווֹז’, וגם מ’היער השחור‘. נהר הריין שזורם לאורך 1300 ק”מ עד אשר הוא נשפך מחופיה של הולנד אל הים הצפוני, מהווה נתיב שייט מרכזי באירופה ועל-כן בּזל הבנויה לגדותיו של הנהר, משמשת כנמל הימי היחיד של שוויץ.

את מרכז העיר העתיקה מסמלת הכיכר הציורית Barfusserplatz. הכיכר מוקפת בניינים יפהפיים מתקופת ימי-הביניים ובהם בולט מבנה הכנסייה המשכן את מוזיאון ההיסטוריה. מכאן מחבר רחוב ‘גֶרְבּרגְרָאסֶה’ עמוס בחנויות קטנות ומרשימות, אל הכיכר המרכזית הנוספת של העיר-העתיקה, היא ‘כיכר השוק’. בניין העירייה עם החזית האדמדמה שלו משקיף על הכיכר, שבה מתנהל שוק ירקות ופירות וכן שוק פרחים, בכל ימות השבוע, למעט יום א’. מעבר לכיכר, ממש בשכנות למלון המפורסם שבו השתכן מיודענו הרצל, נמצא בניין ‘שִׁיפְלֶנְדֶה’ שבו ממוקמת לשכת-התיירות העירונית ומכאן גם יוצאות ספינות לסיורי שייט על נהר הריין. אגב, ב’מלון שלושת המלכים’, מצויה אחת המסעדות הטובות של בּזל, אם לא הטובה שבהן: ‘מסעדת הסוס הלבן‘. המסעדה המומלצת השניה בעיר היא Stucki הממוקמת בפרוור דרומי של בזל.

דרומית לבית-העירייה, לאורך גדת-הנהר ולכיוון גשר ווטסטיינבר מצויה הקתדרלה המרהיבה של בּזל. הקתדרלה שנהרסה ושוקמה מספר פעמים, בנויה נדבך על-פני נדבך והתוצאה הסופית יוצאת-דופן וייחודית. מספר פסלים מעניינים מעטרים את אכסדרת בית התפילה ומאחוריה בתי הנזירים המובילים למצודה עתיקה.

העיר העתיקה מתפרשת על שטח קטן וניתן לשוטט בה בהליכה רגלית נינוחה. סמטאות עתיקות, מרוצפות באבנים, מעניקות לאזור זה של העיר, אווירה נוסטלגית המעלה ניחוחות מאותה אירופה ישנה וטובה, שרבים מתרפקים על זכרונותיה.

מספר מוזיאונים עשירים במוצגים, הופכים את בּזל לעיר מובילה בתחומי אמנות שונים. החשוב שבין מוזיאונים אלו הוא מוזיאון האמנות, שבו ריכוז של יצירות פנטסטיות מהמאה ה-15 ועד המאה ה-17, בעיקר של ציירים פלמים ושל ציירים מאזור הריין העילי. במקביל וללא הסבר הגיוני, המוזיאון מציג את אחד האוספים החשובים בעולם של זרם הקובּיזם, עם עבודות של פּבלו פּיקסו וז’ורז’ בּראק. מוזיאון טינגלי מוקדש לפסל השוויצרי ג’ון טינגלי. תשומת-לב מיוחדת צריכה להינתן לגלריה מיסודה של קרן ביילר. הגלריה רכשה יצירות של טובי האמנים המודרניים בעולם. מוזיאון נוסף לאמנות מודרנית הוא ה’קונסטהול‘, ברחוב סטיינברברג 7, בסמוך לתיאטרון העירוני. בנוסף, יש בעיר מוזיאונים בנושאים מגוונים: היסטוריים, אתניים, מדעיים וכן הלאה, ובין-היתר נפתח כאן לפני שנים אחדות מוזיאון לתולדות יהדות שוויץ.

תושבי המקום מתפארים בכך שבּזל נחשבת למרכז האינטלקטואלי של שוויץ. כאן נוסדה האוניברסיטה הראשונה של המדינה וכאן חיו ויצרו אנשי-רוח בעלי שם עולמי. הרמן הסה חי שנים רבות בעיר וספרו הראשון ‘פטר קמנצינד’ מתאר את חייו בבּזל. הפסיכואנליטיקן קארל יונג רכש את התואר הרפואי שלו באוניברסיטה המקומית. הפילוסוף הנודע פרידריך ניטשה הגה פה את ‘הולדת הטרגדיה’, חי ולימד בעיר וגם החל להשתגע בה, אם כי ההתמוטטות הנפשית שלו התרחשה דווקא בטורינו.

בּזל היא אחת מיצרניות התרופות הגדולות של אירופה והיא מתהדרת בתואר המפוקפק של היצרנית הראשונה של אל.אס.די. תואר מפוקפק אף יותר, ניתן להדביק לחלק מהבנקאים המקומיים ש”כיבסו” את כספי הפושעים הנאציים באמצע המאה ה-20.

מבין הירידים והאירועים המתרחשים בעיר, אחד יחיד ומיוחד מצדיק שינוי תכניות כדי להתאים את מועד הביקור בבּזל, כך שאפשר יהיה ליהנות ממנו. הכוונה ל’פסטיבל האביב‘ הנפלא שנערך בכל שנה בפברואר או במארס כדי לציין את תום ימי החורף החשוכים ותחילת האביב. בשנת 2021 הפסטיבל בוטל בגלל מגפת הקורונה. בשאר השנים ההמונים חוגגים במשך שלושה ימים בחוצות העיר, בריקודים ובתהלוכות, משהו שאפשר להכתיר תחת הכותרת: “באנו חושך לגרש”…