בּייג’ין

בֵּייגִ’ין הידועה גם בשם פֵּקִינְג או בֵּייגִ’ינְג, היא בירתה של סין. העיר גובלת מכל עבריה בפרובינציה הצפונית של חֵבֵּיי. תחילתו של הישוב לפני למעלה מאלפיים שנה. למעט תקופות קצרות של הפוגה, בייג’ין מהווה בירה של האימפריות הסיניות זה למעלה משבע-מאות שנה. האקלים בבּייג’ין עלול להיות קיצוני והוא נע ממינוס 15 מעלות בינואר ועד 38 מעלות ביולי. יולי ואוגוסט מהווים את החודשים הגשומים ביותר. החודשים המועדפים לביקור תיירותי הם מארס עד מאי וספטמבר ואוקטובר.

בסוף שנת 2019 הוערכה האוכלוסיה של בייג’ין בלמעלה מ-21 מיליון תושבים. העיר נהנתה מתנופת בניה אדירה, בשנים שקדמו לאולימפיאדה, אשר נערכה כאן בשנת 2008. אבל להתפתחות המואצת גם מחיר כבד – בייג’ין הפכה לאחת הערים עם זיהום האוויר הכבד בעולם. למרות ההתפתחות המסחררת והצמיחה שאין לה אח ורע בשום עיר בירה אחרת בעולם, מקפידים השלטונות לשמר את המורשת ההיסטורית. באזור נרחב סביב “העיר האסורה” אין אישור להקים מבנים גבוהים, וכך יוצא שלמטיילים במרכז בייג’ין נדמה כאילו המעצמה הסינית קופאת על שמריה.

חלק ניכר מן המלונות האיכותיים נמצאים הרחק מהמרכז, ברובע השגרירויות, בדרך לשדה-התעופה, והם מתאימים בעיקר לאנשי עסקים, לאלו הנמצאים לילה קצר במעבר בין טיסה לטיסה, או למשתתפים בכנסים. תיירים אחרים יעדיפו לשהות באזור Wangfujing, מרחק הליכה מהעיר האסורה, שם נמצא ריכוז של מלונות מדרגת תיירות טובה. המדרחוב של וונגפוג’ינג משמש בערב כאחד ממרכזי הקניות שמושך אליו הן משפחות סיניות, הן תיירים מהעולם כולו. מרבית אנשי המערב ייהנו אולי מהצבעוניות וההתרחשויות בדוכני האוכל, אך ספק אם ירצו להשביע את רעבונם במקום. מאידך, במרחק הליכה קצר, נמצא המרכז של APM ובו מספר מסעדות איכותיות. ראו המסעדה התאילנדית, בקומה העליונה. התרמילאים ימצאו מלונות מוזלים דרומית לטיאן-אן-מן, בדרך לפארק טיאנטן.

לשדה התעופה הבינלאומי ‘קָפּיטַל‘, שנחשב ממילא לאחד הגדולים באסיה, נוסף בשנת 2020 שדה נוסף בשם ‘דָאשִׁינְג‘. זהו שדה התעופה הגדול בעולם. ‘קפּיטל’ נמצא 30 ק”מ צפון מזרחית לכיכר טיאן אן מן. ‘דאשינג’ לעומת זאת נמצא 56 ק”מ דרומית לאותה כיכר. בתוך העיר עצמה ניתן לנוע באמצעות אוטובוסים, אבל זהו אמצעי פחות נוח למי שאינו דובר סינית. מספר המוניות בבייג’ין גדול. חלק מהאפליקציות המוכרות בארצות המערב, פועלות גם כאן, ובהן זאת של ‘אוּבֶּר’. כמו-כן אפשר להשתמש ברכבת התחתית היעילה.

לצורך ההתמצאות בעיר, אפשר להתייחס אל כיכר טיאן-אן-מן (“שער השלום השמימי”) כאל הנקודה המרכזית של בייג’ין. כיכר זו היא הגדולה בּיותר בּעולם ומלבד המוזיאון הלאומי ו’בית העם’, מצויים בּה גם המאוזילאום לזכרו של מאוֹ ואנדרטת הגיבּורים. השער עצמו שעל-שמו נקראת הכיכר מתבלט בּזכות תמונת-הענק של המנהיג.

העיר האסורה: קומפלקס זה של תשעת אלפים חדרים נותר היום כסמל לסגנון החיים המלכותי. מאז ימי הקיסרים לשולשת מינג, במשך למעלה מ-500 שנה, חיו כאן השליטים בתוך מתחם סגור ומבודד וניהלו את ענייני המדינה, עד אשר ב-1911 נכפה על הקיסר לעזוב את המקום, אירוע שהונצח באופן נפלא, בסרט “הקיסר האחרון”. גגות רעפים מצופים בשכבת צבע צהובה מעטרים את המבנים של האתר. צהוב הוא הצבע שייצג את המשפחה הקיסרית. הביקור באתר מתבצע בהליכה, במסלול הנמשך לאורך של קילומטר שלם, משער הכניסה, בחלקה הצפוני של הכיכר הגדולה ועד שער היציאה, בצד השני של המתחם, בסמוך לפארק בּחאיי. ניתן להמשיך את הסיור ברצף: מהגן המרהיב של העיר האסורה, דרך פארק בּחאיי הממוקם בלב העיר, ועד גבעת הפחם ממנה קיימת תצפית מעניינת על מרכז בּייג’ין.

מקדש הרקיע: זוהי היצירה הארכיטקטונית האחרונה של קיסרי מינג. האתר נמצא בתוך פארק טיאנטן הנרחב. בּמקדש זה נהג השליט להתפלל פּעמיים בשנה, להצלת גידולֵי השדה בסין. מול המבנה המרכזי, אשר הפך ברבות הזמן לסמלה של העיר בייג’ין, מצויה חצר מעגלית עם שערי-אבן, מעין מזבח הבנוי על בסיס מאובן ומורכב מכפולות של הספרה האלוהית 9. בנוסף, ניתן להשתעשע בכותל ההדים הקעור ולהעביר לאורכו מסר קולִי, שיתגלגל עשרות מטרים. בשעות הבוקר ניתן לצפות באזרחים המתרגלים תנועות אופייניות של טאי-צ’י. זהו מחזה נפרץ בחוצות הערים, בכל רחבי סין, אבל כאן מתרכזים המונים והמראה ייחודי ומעורר השתאות. בסופי שבוע מתגודדות חבורות חבורות ומקיימות פעילויות מסורתיות שונות.

ארמון הקיץ: הארמון שוכן על שפת אגם במבואות הצפון-מערביים של העיר. הארמון הוקם במחצית המאה ה-18 על-ידי הקיסר צ’יאנגלונג משושלת צ’ינג. הכניסה הראשית לאתר היא מהשער המזרחי, שם רשום בסינית על שלט: “גן-ההרמוניה המטופח”. המסדרון הפתוח, נמתח על-פני 728 מ’ והוא מעוטר בציורים וקישוטים של אומני החצר. המבנה המרכזי בארמון הקיץ מכונה: “היכל טוּב-הלב ואריכוּת החיים” – כּאן נהג השליט לערוך קבלות-פנים רשמיות, למשלחות רמות-דרג. מגדל “הניחוח הבודהיסטי” המתנשא לגובה של 41 מ’, נחשב ליצירת אמנות נפלאה והוא בוודאי אחד משיאי הביקור כאן. הארמון נושק לאגם קונמינג אשר בו שלושה איים קטנים. ניתן לשוט באגם, בסירות פדלים קטנות.

מי שעתותיו בידיו יוכל להמשיך מכאן כ-20 ק”מ נוספים מחוץ לעיר אל ‘פארק גבעות הבּושם‘. מלבד הפגודות המצויות בלב הפארק הפסטורלי ובהן ‘פּגודת ענני התכלת’, יש פה צמחיה יפה ובסתיו עלי העצים מאדימים ומשווים למקום מראה רומנטי להפליא. בכל מקרה, בדרך חזרה למרכז העיר, כדאי למי שמתעניין במוצרי אלקטרוניקה לחנות לזמן-מה בשוק האטרקטיבי, למוצרי חשמל.

‘הכפר האולימפּי’ שוכן בצפונה של העיר. שני המוקדים העיקריים הם ‘בריכת קוביית הקרח’ ו’איצטדיון קן הציפור’. כדאי להגיע לאזור מעט לפני השקיעה, אז מדליקים את קירות הבריכה באורות תכולים בוהקים. הכניסה לאיצטדיון כרוכה בתשלום.

החומה הסינית הגדולה נבנתה על-פני למעלה מ-6000 ק”מ ושתי הנקודות המוצלחות ביותר כדי לצפות בה, נמצאות צפונית לבייג’ין: ‘בָּאדָלִינְג’ ו’מוּטיאן’. בּאדלינג היא הנקודה התיירותית יותר. כאן, מגובה של 800 מ’ ניתן להבחין בתוואי בנייתה של החומה באופן מרשים במיוחד. היא מתפתלת במעלה גבעות, יורדת לעמקים ונעלמת רק מעבר לאופק. הדרך הנרחבת, המרוצפת באבן בין מגדלי השמירה, מאפשרת למשוטטים כאן להעריך את העבודה האדירה שנעשתה על-ידי רבבות פועלים ולהבין על נקלה כיצד הצליחה האומה הסינית לשמור על עצמה מבודדת ומחוסנת מהשפעות זרות, במשך מאות שנים.

אזור הגלריות 798 מהווה מוקד מרתק עבור כל חובב אמנות. על שטח נרחב, ששימש בעבר מפעל ענק לתעשיית הנשק הסינית, הוקמו עשרות גלריות המאכסנות את מיטב האמנים המודרניים של בייג’ין.

בנוסף לאתרים היותר מפורסמים של עיר הבירה, כדאי לבקר גם בשכונת ההוּטוֹנְג, סביבת המגורים המסורתית של תושבי בייג’ין. במשך מאות שנים חיו הבייג’ינאים בבתים בני קומה אחת עם חצרות מלבניות, מוקפות בסמטאות צרות ומקבילות זו לזו…

כדאי לשים לב גם ל’מקדש הלָאמָה‘ היפהפה, ולמקדש קונפוציוס אשר ברחוב גוּאוֹזִיג’יאַן, וכן לקברי שושלת מינג, אותם ניתן לשלב בטיול עם החומה הסינית.

‘שוק המשי‘ המפורסם עבר כבר לפני שנים לתוך מבנה מודרני בן מספר קומות. המוצרים של השוק, בחלקם מזוייפים כמובן, מושכים אליהם מדי שבוע מאות ואלפי תיירים תאבי מציאות.  ‘שוק העתיקות‘ רחב הידיים פּנג’יוּאן, הוא אולי השוק המרשים ביותר בעיר הבירה.

גם “רחוב הגברות” ליד ‘מלון קמפּינסקי‘ הוא אתר עם אינספור חנויות המתמחות באפנת-נשים, נעלי נשים ותכשיטים. בין החנויות והדוכנים גם מכוני יופי ופדיקור. בסמוך ל’מקדש הרקיע’ מצוי ‘שוק הונגקיאו’ ובו שלל מוצרי אלקטרוניקה ושעונים במחירים מגוחכים, לצד חנויות פנינים. האגף המעניין ביותר בשוק זה, משמש כשוק הצעצועים.

בשעות הערב אפשר להגיע ל”רחוב הפאבים” היאפּי, הוא ‘רחוב סנליטוּן’. למי שרוצה הפוגה מהמטבח הסיני, מומלץ לסעוד במסעדת הגורמה האיטלקית Tavola. ולמי שרוצה את הזווית המודרנית של סין, אין כמו מרכז הקניות האולטרה מודרני ‘פַּארְקויוּ גְרִין‘. ניתן לבלות, כמקובל בארצות המערב, גם במוקד הבילויים היוקרתי: Solana, אבל מוקד בילוי עם ‘ארומה בייג’ינאית’ ניתן למצוא במתחם של ‘צִ’יאַנְמֶן‘. מדובר בשכונה עתיקה שבתיה שוחזרו באופן אותנטי. כיום משמשים הרחוב הראשי והסמטאות המחוברות אליו, כאתר בילוי שבו עשרות רבות של מסעדות סיניות וחנויות קטנות, כמו גם בתי עסק גדולים יותר. בולטת במקום חנות המשי העתיקה (קיימת מאז המאה ה-19) של Rui Fu Xiang. זה גם האזור שמומלץ לאכול בו את הארוחה האופיינית לעיר, בסגנון ‘ברווז פּקינזי’.