בית דושניצקי

בית דושניצקי – רחוב יונה הנביא 11, פינת רחוב הירקון 46.

המגרש בשכונת ‘מאה שערים’ בפינת הרחובות יונה הנביא והירקון, היה שייך עד שנת 1934 לשלמה אורנשטיין, שבנה עליו בית בן קומה אחת. באותה שנה התכוון אורנשטיין להרוס את הבית הישן ולבנות במקומו בית גדול יותר. הוא אף מבקש אישור מהמחלקה הטכנית בעירייה לעקור עצי אקליפטוס שמפריעים לתכניות שלו, אלא שמסיבות לא ברורות הוא נמלך בדעתו ומוכר את המגרש למשפחת דושניצקי.

משפחת דושניצקי עלתה ארצה מקובנה, ליטא. אבי המשפחה, נחום דושניצקי, נפטר בשנת 1926. שבע שנים מאוחר יותר, התיישבו חלק מבניו בתל-אביב. ראשון הגיע גרשון ובעקבותיו באו האחים זאב ואליעזר. יוסף נסע ללמוד כלכלה באוניברסיטת סורבון בפריז, שב לליטא והפך בהמשך ל”אסיר ציון” ואף מצא עצמו כגולה באחד הגולגים הסובייטים. הוא עלה ארצה רק בשנת 1971. אח נוסף, זלמן דושניצקי, היגר לצרפת. ואילו אֵם המשפחה הצטרפה לבניה והייתה לתושבת תל-אביב. אליעזר, אחיו התאום של גרשון, היה מהנדס בניין במקצועו, והוא זה שתיכנן את המבנה. מיד לאחר רכישת המגרש הוא מקבל רישיון לבנות בניין בן שלוש קומות. הבעלות על המבנה ניתנת לאח הבכור, זאב דושניצקי (1967-1902), ולאשתו חיה. משרדו של אליעזר היה ברחוב פינסקר, אבל כבר בשנת 1936 הוא עובר לגור בבית שנבנה, ביחד עם אסתר אשתו. כך יצא שבני המשפחה החזיקו בשלוש דירות בבניין: אחת של אליעזר, אחת של זאב, ואחת של הסבתא. 

אליעזר דושניצקי (1975-1909) המשיך לפקח על הנעשה בבניין מבחינה מקצועית, אבל זמן קצר לאחר שנולד בנו נחום, עברה משפחתו לגור ברחוב ריינס. סאקי דושניצקי, בנו הנוסף של אליעזר, מספר כי שני האחים התאומים אליעזר וגרשון, היו בוגרי בית הספר הטכני להנדסה בדרמשטט, גרמניה. ניהול המקום נותר איפוא בידיהם של זאב ושל חיה. שאר שטחי הבית הושכרו לדיירים אחרים. כבר בשנת 1935 מתמקמים באחת הדירות, עולים חדשים מברלין, יהודית וד”ר מנפרד הבר. ד”ר הבר, רופא למחלות פנימיות ועצבים, מקבל חולים בדירתו. הבית נבנה בסטנדרט גבוה יחסית לתקופה וכשהחל המשבר הכלכלי בעקבות הפרעות של סוף שנות ה-30 מלאכת ההשכרה דרשה מאמץ. עיתון ‘הארץ’, 14 במאי 1937: “להשכיר שתי דירות מודרניות ליד שפת הים בתל-אביב. רחוב הירקון 46 (הבית השלישי מרחוב אלנבי). עם כל הנוחיות, מים חמים, הסקה מרכזית בכל חדר, מקרר חשמלי במטבח, גזוזטראות מרווחות, גנה יפה.”

משפחת פישצ’לסקי נכנסת לגור ב’בית דושניצקי’ בעקבות המודעות. חסידה ונח, ושתי בנותיהם אסתר וצפרה. נח פישצ’לסקי יפעיל את חנות המכלת שבקומת הקרקע, במשך שנים ארוכות. גם לחיה ולזאב דושניצקי שתי בנות: חימה וטוליה. בינתיים זאב ואחיו גרשון פתחו חברה קבלנית בשותפות. בנובמבר 1950 מצבו של המבנה מתערער מעט. זאב שולח מכתב לעירייה: “בביתנו בתל-אביב, ברחוב יונה הנביא 11, נופל הטיח מהתקרות באי אלה חדרים בדירות. הנני מבקש את כבודו לתת לי כתב המלצה לשם קבלת טונה אחת, מלט לתיקונים.” על המכתב הוא חותם את שמו, כפי שעשה לעתים, בעגה ליטאית: זאב דושניצקיס.

ב-1954 נפטר גרשון במפתיע, והוא בן 45 בלבד, והותיר את זאב המום וללא שותף. אבל עוד נכונה למשפחה טרגדיה עצומה וגדולה בהרבה. עיתון ‘מעריב’ 14 באוגוסט 1957: “תל־אביבית נעלמה באיטליה. בשיחה טלפונית עם שגרירות ישראל ברומא, נמסר כי לא ידוע מקום הימצאה של הצעירה הישראלית, חימה דושניצקי, שסוכנות הידיעות רויטר הודיעה על היעלמה באי הנופש האיטלקי איסקיה. הצעירה בת 25, היא בתו של הקבלן זאב דושניצקי. היא יצאה לאיטליה לפני שנתיים להשתלמות לאחר שזכתה בסטיפנדיה. בעל בית המלון שבו התאכסנה באי הודיע בינתיים למשטרה המקומית, כי הצעירה יצאה לפני ארבעה ימים מן המלון כדי לערוך קניות ולא חזרה. היא השאירה בבית המלון את חפציה ואת דרכונה.” לאחר ימים של חיפושים נמשתה גופתה של חימה מן הים.

מצבם הרגשי של ההורים היה בכי רע ועוד בימי חייהם ניהול הבית עבר לידיה של בתם טוליה (2000-1926), שהתחתנה עם אריה קפולסקי. בשנות ה-80 עברו חלקים מהבית בירושה לבני הדור השלישי: ויטה רוזנשטוק (הנכדה של זאב), עופר ויורם דושניצקי, וכן נטלי ודורון כוגן – ארבעת הנכדים של יוסף דושניצקי.

רינה זק מוסיפה עדות ממקור ראשון: “יוסף דושניצקי נסע ללמוד כלכלה באוניברסיטת סורבון בפריז, שב לליטא והפך בהמשך ל”אסיר ציון” ואף מצא עצמו כגולה באחד הגולגים הסובייטים. הוא עלה ארצה רק בשנת 1971. אני התגוררתי עם משפחתו באותו בניין בקובנה לפני שעלו ארצה.”