בית מוסטובוי

בית מוסטובוי – רחוב גאולה 24, פינת רחוב הכובשים 12 (לשעבר רחוב מאה שערים 35).

עם הקמתה של ‘שכונת גאולה’ – בתחילת שנות ה-20 של המאה ה-20 – על אדמות זריפה, בנה אדם בשם ניסן אהרונוביץ’ וילה עירונית עבור משפחתו על מגרש שנמצא במרחק 200 מטר מחוף הים. אהרונוביץ’ (1957-1886), איש העליה השניה, עבד תחת ניהולו של בצלאל יפה ב’חברת גאולה’. הוא היה איש כספים שעסק ברכישת קרקעות. משפחת אהרונוביץ – ההורים פרומה וניסן, ושתי בנותיהם אורה ואסיה, גרו כאן במשך 10 שנים. בתחילת שנות ה-30 נקלע אהרונוביץ לקשיים כלכליים. הוא נקשר בין היתר בעסקת קרקעות בשכונת הפקידים שעוררה את זעמם של המתיישבים, עד כדי כך שבעיתון ‘דבר’ פורסמה הודעה נגדו אישית, תחת הכותרת: “תושבי תל-אביב, הלחמו בספסרות! (27.10.1932)” כך או כך הוילה ברחוב גאולה נמכרה בשנת 1932 לאברהם מוסטובוי. משפחת אהרונוביץ’ עברה לגור בדירה שכורה ב’בית העמודים’, ברחוב רמב”ם.

סוניה ואברהם מוסטובוי עלו ארצה עם ילדיהם לובה ומשה, בשנת 1924 והתיישבו בתל-אביב. הם הגיעו מהעיר הומל שבבלארוס. חודשים ספורים לאחר הגעתם לארץ, נולדה בתם דבורה (דורה). אברהם היה יבואן בשר שעשה חיל בעסקיו. עם השנים הפך לאחת הדמויות המובילות בענף ואף היה פעיל בהתאחדות הקצבים של תל-אביב. בני המשפחה התמקמו בוילה של משפחת אהרונוביץ, אבל לא חלפו אלא שנתיים ומוסטובוי החליט, כפי שעשו רבים באותה עת, להקים על המגרש בניין בן שלוש קומות. ברוח התקופה בנה האדריכל פנחס היט בניין בסגנון הבינלאומי. בכל קומה היו שלוש דירות ובכל דירה שלושה חדרי מגורים ומטבח. באוגוסט 1935 התקבלה תעודת גמר והבית היה מוכן לאכלוס.

אלא שהכניסה אל הבית החדש לא הייתה מלווה בשמחה גדולה. בני המשפחה היו שרויים באבל כבד. בחודש מאי אותה שנה יצאה סוניה מוסטובוי מביתה ונתקלה בחמור שנשא על גבו שקים. מעוצמת הפגיעה היא נפלה על הרצפה ונהרגה. אברהם ההמום השקיע את מרבית זמנו בעבודה. הוא השכיר את דירות הבניין לדיירים אחרים ואילו למשפחתו הקצה שתי דירות בקומה ב’, אותן איחד באמצעות דלת מקשרת. באגף אחד גר בעצמו וניהל משרד, ואילו באגף השני גרו שלושת הילדים עם אומנת. בתחילת שנות ה-40 נישא אברהם מוסטובוי לפרידה שהייתה צעירה ממנו ב-15 שנה. ליתר ביטחון העביר את הבעלות על הנכס לרשות שלושת ילדיו.

החל משנת 1953 פעל בבניין השען צבי וייסזילבר, עולה מרומניה שהתגורר בשייח מוניס. באותן שנים הקים הצורף יעקב וילינגר בית מלאכה קטן בחדר הכביסה על הגג. וילינגר, ששירת בעברו בחטיבת ‘גבעתי’, נאלץ לעזוב את המקום שאותו החזיק ללא רישיון, לאחר שהוגשה נגדו תביעה והוא נקנס. תמיכתו של אברהם מוסטובוי והעמידה לצדו של הצורף, לא הועילו לו. את מקומו של וילינגר תפס בתחילת שנות ה-60 חייט בשם אליעזר סטרול. הדייר נח ירדן הגיש תלונה נגד סטרול בספטמבר 1968, בגין אי שמירה על תנאי סניטציה. אשתו של נח, מנואלה, ניהלה בדירתם סלון לקוסמטיקה. בשנות ה-80 התיישבו בבית משרדיה של חברת הביטוח ‘להט אור’ ובעקבותיהם הגיעו גם ‘צרפתי – סוכנויות לביטוח’.

אברהם מוסטובוי נשאר לגור בדירתו בבניין עד יום מותו ב-1 בדצמבר 1958. אשתו פרידה המשיכה לגור בבית, גם היא, עד שהלכה לעולמה. לובה, הבת הבכורה, הכירה חייל אוסטרלי ששירת בארץ, התחתנה איתו ועברה לגור באוסטרליה. בערוב ימיה שבה לגור בארץ. משה מוסטובוי התחתן בנישואין ראשונים עם שורה מיקולינסקי, בתם של בעלי רשת חנויות הנעליים המפורסמת. דורה התחתנה עם איש צבא הקבע רוני כהן. בשנת 1948 נולד לדורה ולרוני בן בכור, שהיה גם נכדו הראשון של אברהם מוסטובוי.

בביקורת שנעשתה בבניין ביולי 2022 התגלו פגמים במבנה והוצאה הודעה לבעלי הבית הנוכחיים מאת היחידה למבנים מסוכנים בעירייה: “בביקורת שנערכה ביום 6.7.2022 נמצא כי הבניין בכתובת רחוב גאולה מספר 24 מהווה סכנה למחזיקים בו ו/או לציבור ו/או לנכסים הסמוכים.”

בית מוסטובוי בשנת 1935. צלם: יצחק קלטר. מתוך ארכיון עיריית תל-אביב.

בית מוסטובוי בשנת 1935. צלם: יצחק קלטר. מתוך ארכיון עיריית תל-אביב.

יש לכם הערות? מצאתם שגיאה? רוצים לחלוק איתנו חוויות אישיות וזכרונות מבתים ישנים בתל-אביב? כתבו לנו.

יש לכם הערות? מצאתם שגיאה? רוצים לחלוק איתנו חוויות אישיות וזכרונות מבתים ישנים בתל-אביב? כתבו לנו.

ניתן לשתף את המאמר