בית מילשטיין
בית מילשטיין – רחוב העליה 47, פינת מסילת העולים 1.
הבניין שעומד היום מקולף ונטול חן, היה בעבר בית לאחת המאפיות המצליחות בעיר. היו ימים בהם יצאו מכאן משאיות עמוסות בלחמניות ובלחמים טריים שפוזרו בחנויות המכולת של גוש דן. משפחת מילשטיין הייתה משפחה של אופים. הם הגיעו ארצה בשנת 1920 על סיפונה של האניה ‘קרנוליה’. ההורים אריה וקילה, הבנים אשר, יצחק ואברהם. ההורים כבר היו מעל גיל 60 והבנים היו שלושתם בגיל העבודה. האב והבנים, רשמו כולם, בטפסים הרשמיים, תחת הסעיף משלח יד: אופה.
ביולי 1925 שלח בצלאל יפה בשם חברת ‘גאולה’ אישור רשום בו הודיע שדב טבק הוא הבעלים של המגרש, בחלקה המערבי של שכונת נווה-שאנן. על המגרש נבנה בית בן קומה אחת בתכנונו של האדריכל יהודה סטמפלר. אשר מילשטיין (1962-1890), בכור הבנים, שכר חלק מחדרי הבית בשנת 1928, כדי לפתוח מאפיה בניהולו. עד מהרה הוא קונה את המגרש ואת הבית. בשנת 1931 הגיש בקשה להקים מבנה חדש על המגרש שרכש.
עניין האישורים נגרר ורק בשנת 1933 מתקבל רישיון לבניית בית בן שתי קומות. תוך כדי הבניה, מילשטיין מחליט להוסיף קומה שלישית לבית. שנה מאוחר יותר הבניין מוכן לאיכלוס. קומת הקרקע נועדה לחנויות, ובהן כמובן המאפיה של מילשטיין, ואילו שתי הקומות העליונות הוקצו למגורים. בנוסף הוקם מרתף שבו עבדו פועלי המאפיה והוא שימש גם כמחסן. ביוני 1937 שולח מילשטיין מכתב למחלקה הטכנית בעירייה: “הנני להודיעכם כי הרסתי בהתאם לדרישתכם את המחסנים שהיו קיימים במרתף המאפיה בחזית הפונה למסילת העולים ומילאתי במקומם אדמה עד סף החלונות.”
בשנות פעילותה הראשונות צברה המאפיה קונים רבים וגייסה עובדים. תקופת השפל הכלכלי בסוף שנות ה-30 הובילה להאטה ולסכסוכי עבודה. במאפיה, כמו בבתי עסק אחרים הוכרזה שביתה אשר לעתים גלשה לפסים אלימים. עיתון ‘המשקיף’, 16 בנובמבר 1939: “שלשום בלילה התנפלו על עובדי מאפית מילשטיין, שהוכרזה בה שביתה לפני שבועיים. המשטרה אסרה שני אנשים שזוהו ע”י בעלי המאפיה.” ‘הארץ’, 30 בינואר 1940 : “חבר ‘משמרת’ שעמד ליד המאפיה של אדון אשר מילשטיין ברחוב עליה 47, נמצא אתמול חייב בדין על שדחף את הגברת נחמה שקלאר, קרובה של האופה, שקנתה לחם בחנות המאפיה, וגם נסה להוציא מידה את ככר הלחם. הוא נקנס ב-4 לא”י.” לצד המאפיה, פעלו בשנות ה-40 שני בתי עסק בקומה אשר במפלס הרחוב: בית מלאכה למילוי סוללות לאוטומובילים של משה קולדונובסקי, וכן חנות של האינסטלטור צבי רוזנברג.
לאשר ולצפורה היו חמישה ילדים: שמריהו הבכור (יליד 1918), שושנה, יוסף, צבי (יליד 1926) ופנחס. הבנים עבדו עם אביהם במאפיה. צבי ופנחס מילשטיין היו פעילים במחתרת האצ”ל. צבי אף נשלח למעצר באריתריאה. ניסיונו של אשר האב, לשחרר את בנו פנחס מגורל דומה, הוביל למשפט שסוקר בעיתונות העברית. 22 במאי 1946, עיתון ‘דבר’: “סרג’נט יוסף קילי הובא אתמול לדין בפני בית המשפט המחוזי בירושלים באשמת לקיחת שוחד 150 לירות מא. מילשטיין, אופה מרחוב העליה 47 בתל אביב. הנאשם הבטיח למילשטיין כי הוא ישחרר את בנו צבי מילשטיין הנמצא עצור באריתריאה, וכן ישמיד את פקודת המעצר שיש בידו נגד בנו השני בן 17 פנחס מילשטיין. הנאשם הכחיש את האשמה.” לבסוף זוכה קילי והסתבר כי קולדונובסקי, שעבד ב’בית אשר מילשטיין’, הוא שרקח מזימה וסחט את הכסף כמי ששימש כביכול, כמתווך.
לאחר מלחמת השחרור, מבקש אשר מילשטיין אישור לבניית דירה בת שני חדרים עבור שני בניו, על גג הבניין: “אני מבקש את כבודו בכל לשון של בקשה, רישיון לבניית דירה של שני חדרים ונוחיות, בשביל שני בנים. אחד חייל משוחרר שהיה 4 שנים בגלות קניה והשני שעומד להשתחרר מהצבא.” האישור מתקבל.
פנחס וצבי הצטרפו למאפיה לאחר שובם לחיים האזרחיים ואף לקחו על עצמם את ניהולה. ככל שחלף הזמן וקמו להם מתחרים, מיקדו עצמם האופים לבית מילשטיין בקליינטורה החרדית. עיתון ‘שערים’, 11 ביוני 1959: “מאפית אשר מילשטיין ובניו בע”מ. לציבור החרדי בתל-אביב יפו והסביבה. שמחים אנו להודיע בזה לקהל הנכבד שאופים אנו לחם, לחמניות וחלות בלי חשש שביעית. דברי המאפה שלנו ידועים ומוכרים בטיבם המעולה. דרשו בחנויות המכולת אך ורק לחם ממאפיית אשר מילשטיין ובניו.”
לאחר מותו של האב ובעקבות ירידת קרנו של אזור זה של העיר, עסקי המאפיה נחלשו. צבי מילשטיין ואחותו שושנה שקלאר הם שניהלו את ענייני הבית. מאוחר יותר נפתח סניף ברמת-גן ונעשו ניסיונות לאושש את העסק, אבל לבסוף יצאה ההודעה: “נמסרת בזה הודעה, שבאסיפה הכללית היוצאת מן הכלל של החברה ‘מעדני מאפית אשר מילשטיין ובניו בע״מ’, שנתקיימה ביום 24 באוגוסט 1974 ברמת־גן, נתקבלה החלטה מיוחדת לפרק את החברה מרצון ולמנות אח מר צבי מילשטיין כמפרק החברה. כל מי שיש לו תביעות נגד החברה מתבקש להגיש תביעותיו תוך 30 יום מיום פרסום הודעה זו.”
תחקיר וכתיבה: חגי להב.
