בֵּית שְׁלֹמֹה מָטָלוֹן

בית שלמה מטלון – רחוב מטלון 47, פינת העליה 24-22.

הבית מזוהה בעיקר עם המאפיה הוותיקה של משפחת פוני. הוא נבנה בשנת 1925 על-ידי האדריכל יהודה סטמפלר עבור שלמה מטלון, בגבולה המזרחי של שכונת ‘מרכז מסחרי חדש’. שלמה הוא מהדמויות הפחות מוכרות במשפחת מטלון. רחוב מטלון שהבית ניצב על ההצטלבות שלו עם רחוב העליה, קרוי על-שמו של בן משפחה אחר, משה-יצחק מטלון.

בשנת 1931 נמכר ‘בית שלמה מטלון’ לשופט ד”ר ישראל מני. מני, בן לאחת המשפחות המבוססות והמוכרות בישוב הישן, נולד בחברון ורכש את השכלתו המשפטית בפריז. בתקופה בה קנה את הבית, סיים את עבודתו בבית-המשפט בחיפה ומונה להיות שופט בבית המשפט המחוזי ביפו. את קומת הקרקע במבנה השכיר לחנויות ולבתי מסחר ואת שתי הקומות העליונות השכיר לדיירים. שמחה וישראל מני עצמם התגוררו ב’בית זומבך‘ ברחוב יבנה

בסרטון זה מצולמים בתים היסטוריים הניצבים לאורך רחוב העליה, בתל-אביב, ובהם גם בית שלמה מטלון.

בסרטון זה מצולמים בתים היסטוריים הניצבים לאורך רחוב העליה, בתל-אביב, ובהם גם בית שלמה מטלון.

על-פי אופיו של המתחם, באזור המסחרי של העיר ובסמוך לשוק לוינסקי ולשוק העליה, נפתחו במקום בתי עסק שונים, בקומה אשר במפלס הרחוב. באמצע שנות ה-30 פעל כאן בית מלאכה “לליפוף מוטורים חשמליים”, בשם ‘אמפר’. בצמוד אליו ניתן היה למצוא בית קפה שמכר גם גזוז, וכן בית מלאכה לתיקון מכונות כתיבה ומכונות תפירה. באחת הקומות פעל בית-הכנסת ‘בית ישראל’, ללא רישיון.  ביולי 1948, שולח הסוחר מ. רמבה מכתב תלונה לעירייה: 

זה כעשר שנים שיש לי חנות לגלנטריה בתל-אביב, ברחוב העליה 22, בבניין השופט לשעבר ד”ר ישראל מני. להפתעתי הרבה הופיע בשנה האחרונה רוכל חדש אשר תפס את מסדרון הכניסה והרחבה באותו בית בדיוק, ליד החנות שלי, ופתח חנות לממכר אותן הסחורות שיש בחנותי. הדבר הזה שובר פשוטו כמשמעו את מטה לחמי. מיותר להוסיף כי אין על הרוכל החדש כל אותו נטל של מיסי עירייה ויתר החובות אשר מוטלים על החנות שלי. אי לכך אני פונה אל כבודו לנקוט בכל האמצעים הדרושים כדי להרחיק את המכשול והתקלה של התחרות הפרועה על יד חנותי. הערה נוספת: המסדרון הזה שימש בזמן המלחמה העולמית השניה בתור מקלט לכל דיירי הבית. עכשיו עם תפיסת מסדרון הכניסה אין מקלט בזמן האזעקה. 

בעקבות המכתב הגישה העירייה תביעה כנגד הרוכל השני, משולם לוי שמו, ואף פנתה למר מני כדי שיסדיר את עניין המקלט.

כאמור, מעל כל בתי העסק בלטה הקונדיטוריה של משפחת פוני. בני המשפחה, הורים ושבעה ילדים, גרו בקומה הראשונה בבניין החל משנת 1929, ואת הקונדיטוריה ניהלו בקומת הקרקע. מוצאם של ההורים היה אמנם בפולין, אבל הם ידעו להתאים את עצמם לאוכלוסייה של השכונה, שרבים מתושביה היו יוצאי ארצות הבלקן, והחלו להכין, בנוסף למאפים בסגנון מזרח אירופאי, גם בורקסים, שהפכו לסמל המסחרי של המקום. בשנות ה-50 שמה של הקונדיטוריה היה ‘שולמית’, אבל כיום מתנוסס השלט “בורקס פוני”, בכניסה לבית המאפה ההיסטורי.

ישראל מני נפטר בשנת 1966. מלבד אשתו שמחה, היורשים החוקיים היו ארבעת ילדיהם: פרופ’ משה מני שהיה רופא אורולוג וכיהן בין היתר, כנשיא אוניברסיטת תל-אביב, שלום ואליהו מני, וכן הבת כרמלה בוליסה איזיגון. בני משפחת מני הרבו בנכסים, ובהם זכו גם באוצר אמיתי מצד אחותה של שמחה מני, הגברת יוכבד אופלטקה, שהורישה להם את ‘בית אופלטקה‘ ברחוב אחד-העם

כיום, מלבד בית המאפה של משפחת פוני, ניתן למצוא ב’בית שלמה מטלון’ חנות ותיקה נוספת שקיימת כאן מאז 1965 – ‘מקור הציוד’, המתמחה בשיווק מזוודות וציוד מחנאות.

תחקיר וכתיבה: חגי להב.

יש לכם הערות? מצאתם שגיאה? רוצים לחלוק איתנו חוויות אישיות וזכרונות מבית שלמה מטלון, או מבתים שכנים? כתבו לנו, ואנו נעדכן את הכתבה, במקרים שנמצא זאת לראוי.

יש לכם הערות? מצאתם שגיאה? רוצים לחלוק איתנו חוויות אישיות וזכרונות מבית שלמה מטלון או מבתים שכנים? כתבו לנו, ואנו נעדכן את הכתבה, במקרים שנמצא זאת לראוי.

ניתן לשתף את המאמר