בֵּית מִסְחָר בְּרָנִיצְקִי
בית מסחר ברניצקי – רחוב הקישון 6.
שמעון ברניצקי נולד בראשון לציון בשנת 1893. הוריו כמו הוריה של הניה זייגר, אותה נשא לאשה, היו בני העליה הראשונה. משפחת זייגר עזבה אמנם את ראשון בסוף המאה ה-19 והיגרה לשנים אחדות לקליפורניה, אבל בסופו של דבר שבו בני המשפחה ארצה. ילדי ברניצקי וילדי זייגר למדו בבית-ספר ‘חביב’ במושבה ושם הכירו זה את זה. מהיכרות זו נולדה אהבתם של שמעון ושל הניה וגם שותפות בין שמעון לבין שמואל (סמי) זייגר, אחיה הבכור של הניה. השניים החליטו להקים בית מסחר לברזל בשכונת ‘מרכז מסחרי’ בתל-אביב, מעט דרומית לדרך המובילה מיפו לירושלים.
בשנת 1923 תכנן עבורם האדריכל יהודה מגידוביץ’ את הבניין שנותר לעמוד במקומו, כמעט ללא שינוי, במשך מאה השנים שחלפו מאז. בחלקה המרכזי של החזית הפונה לרחוב הקישון, בולט צדה החיצוני של הגומחה, הממוקמת לאורך הקומה העליונה. בראש הגומחה ניצבת כיפה. שמעון ברניצקי, אשר החזיק במקביל סוכנות למכירת רכב מתוצרת ‘ויליס’ ברחוב בוסטרוס ביפו, לא הקפיד על הכללים שהוכתבו בידי העיריה.
בסרטון זה מצולמים בתים היסטוריים הניצבים לאורך רחוב הקישון, בתל-אביב. בין היתר ניתן לראות כאן גם את בית המסחר של ברניצקי.
בסרטון זה מצולמים בתים היסטוריים הניצבים לאורך רחוב הקישון, בתל-אביב. בין היתר ניתן לראות כאן גם את בית המסחר של ברניצקי.
במארס 1923 מבקש מהנדס העיריה דב הרשקוביץ, ממפקד תחנת המשטרה, שיעצור את עבודות הבניה על המגרש מכיוון שברניצקי לא קיבל רישיונות כנדרש. ביולי אותה שנה נשלח מכתב מבית משפט השלום לכבודו של המהנדס ובו הוא מתבקש לגשת “למגרש ברזל – ברניצקי, ולבקרו ולערוך רפורט מפורט בחנויות מספר 13,7,6.”
בית המסחר לא הניב את התוצאות הרצויות וכבר בשנת 1927 המבנה נמכר לאדם בשם גבריאל ברדזיק. שמואל זייגר שב לראשון-לציון ואילו ברניצקי ביחד עם אשתו הניה ושני ילדיהם יוסף ושולמית (שכונתה “פיתה”) עברו לחיפה ואחר-כך לבנימינה, שם ניהלו במשך שנים ארוכות מסעדת דרכים ותחנת דלק. לא חלפו אלא שנתיים וברדזיק מכר בתורו את הנכס לאפרים סטרוד (1873 – 1958) שהיה מייסד בית הדפוס המצליח ‘אפרים סטרוד ובניו’.
במודעה שפורסמה במספר עיתונים בסוף שנת 1931 נכתב:
דִרשו יומן משרדי 1932, בהוצאת בית דפוס אפרים סטרוד ובניו. נדפס בהדור רב ובכריכה אמנותית ממדרגה ראשונה. המחיר 160 מיל.
אפרים היה דמות מוכרת בעיר ובזכות קשריו העניק שירותים גם לעיריית תל-אביב. באמצע שנות ה-20 גרו אפרים ואשתו מלכה ברחוב יהודה הלוי עם ילדיהם מרדכי, יואל ויעקב. בתם שרה בלום שכבר הייתה נשואה, גרה עם בעלה יהודה, בדירה שכנה. בכלל, הסטרודים אהבו את ילדיהם בקרבתם. וכך כשבנו בשנות ה-30 את ‘בית סטרוד‘ ברחוב צבי ברוק, הקצו דירות גם לילדיהם הנשואים.
ההצלחה האירה פנים לבית הדפוס של סטרוד ובשנת 1936 החליטו להרחיב את בית העסק ועברו למקום מרווח יותר בשכונת נווה-שאנן. תחילה שקל אפרים למכור את הבניין, אך לבסוף השכיר בו שטחים ושמר על הבעלות. “להשכיר או למכור בניין במרכז העיר, רחוב הקישון 6, בית שלישי מדרך יפו. מתאים למסחר ותעשיה וגם למטרות אחרות. לפנות דפוס סטרוד, רחוב הגר”א 1. (‘הארץ’ 26.6.1936).” אפרים סטרוד השכיר דירה אחת בבניין לצורך מגורים.
את מקומו של בית הדפוס תפס בית מסחר סיטוני לרפואות – ‘אוניברסל’. משה אוקסהורן (1890 – 1954), שהיה אחד היבואנים הגדולים בארץ של מוצרי מזון וניהל רשת של בתי מסחר, החזיק בקומת הקרקע של הבית מחסנים עבור התוצרת שלו. לימים הפך אוקסהורן לפרדסן רב השפעה. חסיה ומשה אוקסהורן גרו עם משפחתם בבית פרטי, ברחוב החשמל 25. בתחילת שנות ה-40 פתח יונה רינדזונסקי בית עסק לצינקוגרפיה בקומה ב’ – “תעשיית גלופות, עבודות רשת, קו וצבעים”. משפחת רינדזונסקי, יונה ואשתו דבורה, ובנותיהם שרה, ציליה ותמר, גרו בדירה הסמוכה לבית העסק.
בשנות ה-60 התמקמה במקום חנות הבדים ‘אסלן-שהרבני ושות’ שהפכה לחלק מהנוף של רחוב הקישון. באותה תקופה החל לפעול בשכנות לחנות הבדים בית חרושת למוצרי ניילון בשם ‘פוליפיקס’ בניהולו של דוד בורשטיין. עם השנים תחזוקה ירודה של הבניין והזנחה מתמשכת הותירו חותם על המבנה ההיסטורי המשווע לשיקום ולשיפוץ.
תחקיר וכתיבה: חגי להב.
בית המסחר של ברניצקי ברחוב הקישון, בשנת 1925. צלם: יוסף שוויג. מתוך ארכיון עיריית תל-אביב.
בית המסחר של ברניצקי ברחוב הקישון, בשנת 1925. צלם: יוסף שוויג. מתוך ארכיון עיריית תל-אביב.
