בית אלגזי
בית אלגזי – רחוב מרחביה 14, פינת לוינסקי 36.
סולטנה ואליהו אלגזי עלו ארצה מטורקיה, בשנת 1914. תחילה התיישבו בטבריה עם שלושת ילדיהם: משה, תמר ומלכה, אך כעבור 5 שנים עברו לגור בתל-אביב. בשנותיהם בטבריה, נולדו למשפחה שתי בנות נוספות: מזל ולאה. כמרבית העולים מארצות הבלקן ומטורקיה, גם הם התמקמו בשכונת ‘מרכז מסחרי’. בשנת 1926 הקימו את ביתם על ‘אדמת מרכלת’, בחלקה המזרחי של השכונה. ‘בית אלגזי’ נבנה בסגנון אקלקטי, בתכנונו של האדריכל יהודה סטמפלר.
בשלב הראשון נבנו שתי קומות. קומת הקרקע יועדה לצרכי מסחר ואילו הקומה העליונה הוקצתה למגורי המשפחה. בשנת 1933 נוספה לבית קומתו השלישית. המבנה קיבל צורה של האות ר’ עם אגף הפונה לרחוב לוינסקי ואגף הפונה לרחוב מרחביה. בחלקו הדרום מערבי של המגרש נותרה חצר פתוחה. הכניסה וחדר המדרגות פנו לרחוב מרחביה ועל-כן כתובתו של הבית לקבלת דואר הייתה מרחביה 14. הקמתה של הקומה העליונה נועדה לצורך השכרת חדרים, כאשר שכר הדירה היווה מקור הכנסה חיוני לבני משפחת אלגזי. ההתחלה הייתה קשה. גג הרעפים לא נבנה כראוי ומי גשמים דלפו לדירות. פקחים מטעם העירייה תבעו מאליהו להרוס את הגג ולבנותו מחדש. במכתב שהוא שולח למחלקה הטכנית (דצמבר 1933) מתאר אלגזי מצב עגום:
קשה לי לתאר לכם בכלל את מצב הבית. כעת לרגלי איחור באספקת החומרים מחוסר אמצעים, כי הכספים שקיבלתי בבנק לא הספיקו לי להשלים את הבניין, ובינתיים חדרו והגשמים השוטפים לכל החדרים והחריבו את כל העבודה שנעשתה ואשר עלתה לי בדמים מרובים. נא לא לגרום לנזקים נוספים על הנזקים הגדולים שנגרמו לי כבר, כי לא אוכל לעמוד בהם יותר ואשאר פשוט במצב מיואש, משום שהנני בעל משפחה של 7 נפשות, אינווליד וחולה כרוני, וכל פרנסתי על הבית.
את קומת המסחר שכרו בשנות ה-20 האחים מאיר ואברהם אפשטיין, הבעלים של חברת ‘הכרם’. על נייר המכתבים שלהם נכתב: “ממכר בסיטונות. כל מיני משקאות. אכספורט לכל הארצות.” כעבור שנים ספורות העבירו האחים את פעילותם לרחוב לילנבלום. בשנות ה-30 כבר פעלו במפלס הרחוב ארבע חנויות. שמעון קורץ מכר בחנות שלו גזוז וגלידה. בשכנות אליו הייתה לבכור-ישראל ברוך מכולת. אדם בשם ז’ול פריינטי הפעיל מזנון שפנה לחזית ברחוב לוינסקי, שבו מכר גם משקאות חריפים, ואילו בחנות הרביעית פעל סוחר קרקעות. מבין הדיירים שגרו באותה תקופה בדמי שכירות ב’בית אלגזי’ ניתן למנות את האחים משה ושלמה מימון ואת נשותיהם רגינה ואסתר.
בסרטון זה מצולם שוק לוינסקי, ובו ניתן לראות היטב את בית אלגזי.
בסרטון זה מצולם שוק לוינסקי, ובו ניתן לראות היטב את בית אלגזי.
בתחילת שנות ה-50 נפתחה כאן הפחחיה של שמעון ניניו, לצד הסנדלריה של יהודה כהן ולצד חנות הדגים ומצרכי המזון של ויקטור ביטרן. בשנת 1958 החלה לפעול במקום המכולת של אסתר וחיים רפאל, ניצולי שואה מיוון. עם השנים הפכה המכולת למעדניה שרכשה לה קהל לקוחות רחב. המעדניה עברה בירושה לבן צדיק רפאל, וכיום, למעלה מ-60 שנה לאחר שנפתחה, מנהל את העסק, הנכד חיים רפאל. באתר האינטרנט של ‘מעדניית חיים רפאל’ נכתב: “המעדנייה ששמה יצא למרחקים, מציעה לציבור הקונים את פריטי החובה של השולחן היהודי-הספרדי דובר הלאדינו, היוונית, הטורקית והבולגרית. מבחר ענק של זיתים, של חמוצים ומחמצים, היצע מפתה של גבינות, מליחים, סלטים, ממרחים, לצד תבשילי-בית איכותיים.”
משה, בנם הבכור של סולטנה ושל אליהו, שימש כיד ימינו של אביו. דוד תדהר כותב עליו באנציקלופדיה לחלוצי הישוב: “בהשתדלותו ובפיקוחו האישי הקים את בניין המרפאה של האגודה ברחוב זבולון 18, שבה עבדו רופאים בכל המקצועות, ושדרכה עברו מאות חולים זקוקים שקיבלו טיפול רפואי חינם. את מיטב שנות חייו הקדיש ל’עזרת חולים’.” משה אלגזי חי לצד הוריו ואחיותיו בבית ברחוב מרחביה, גם לאחר שנישא לרבקה לבית הרמן. הוא נפטר בשנת 1953, בגיל 54, שנה אחת לאחר מות אמו סולטנה.
בשנותיו האחרונות מצבו הבריאותי של אליהו אלגזי לא איפשר לו לצאת מהבית, אבל הוא המשיך לפעול מדירתו למען הציבור, בעזרתה של בתו מזל לוי. הוא נפטר בספטמבר 1963. ביום ה-30 למותו כתב עליו יעקב רימון בעיתון ‘הצפה’: “היה בעל לב יהודי חם. ביתו היה פתוח לרווחה ושימש מעין לשכה לעזרה סוציאלית. אליו היו פונים כל קשיי יום ומרי הנפש, ושופכים לפניו מרי שיחם, והוא היה מטה אוזן קשבת ופותח ידו וליבו לעזור למוכי הגורל. תמיד אפשר היה למצוא אצלו אנשים אומללים המסיחים לפניו דאגותיהם.”
בסוף שנות ה-90 הבעלות על הבניין הייתה בידיהם של בני הדור השני והשלישי: הבת מלכה רוזן, והנכדים, יוסף, יצחק ושרי. הם אלו שקיבלו את המכתב ממינהל ההנדסה המתריע על-כך שהמבנה מסוכן לציבור ונדרשו לבצע את התיקונים הרשומים בדו”ח של המחלקה לפיקוח על הבניה.
תחקיר וכתיבה: חגי להב.
על האיש אליהו אלגזי
אליהו אלגזי היה ממייסדיה של אגודה בשם ‘עזרת חולים’ אותה הקים לאחר הגעתו לתל-אביב. האגודה שפעלה למתן שירותי בריאות גם לאלו שידם אינה משגת לתרופות ולביקור אצל רופאים, הפכה למפעל חייו. כל בני משפחתו נרתמו כדי לסייע בפעילויות של ‘עזרת חולים’ ואף הבית ברחוב מרחביה שימש לא אחת לישיבות צוות ולפגישות של חברי ההנהלה. ב-1926, השנה בה הקים את ביתו, מלאו לאליהו אלגזי – שאמנם סבל מדלקת מפרקים קשה – 50 שנה בסך הכל. אבל באותם ימים נחשב הדבר לגיל מתקדם, עד שבכתבה בעיתון ‘דאר היום’ הגדירו אותו כאדם “ישיש”… כפי שזה מתפרסם ב-18 במארס, אותה שנה: “הננו מוצאים לחובה לציין שהאגודה המתנהלת על ידי אנשים ישרים המקדישים את זמנם היקר ולא חסים על כל עמל וטורח. ועל כולם ראוי לעמוד על הברכה הישיש הנכבד, העסקן, האדון אליהו אלגזי, שענייני האגודה קדושים לו ושהוא מתמסר להם בכל לבו במסירות נפש ממש, עד שהוא עוזב לעיתים תכופות גם את עסקיו ועושה אותם טפל ועבודת האגודה עיקר.”
