בֵּית וִילְבְּלוֹנְד

בית העסק הראשון שנפתח בחזית הפונה לכיוון רחוב לוינסקי היה ‘אמפר’: “בית מלאכה אלקטרו מגנטי. לפוף מוטורים חשמליים לכל מיני זרמים. בנית מנועים ומנגנונים. תיקון מכשירים חשמליים.” בשנות ה-50 נפתח כאן בית מסחר לכלי פח תחת השם ‘מובחר’, בהנהלת יוסף שואף. בשנות ה-80 התבלטה במקום חנות לפירות יבשים בשם ‘אלברט’ שהשתלבה היטב ב’שוק לוינסקי’.

ככל שחלפו השנים מוקדי המסחר והקניות של תל-אביב נדדו צפונה, ובעקבותיהם גם תושבי השכונות הדרומיות שיכלו להרשות לעצמם זאת, עד שבתחילת שנות ה-80 נסגר ‘שוק העליה’. בשנת 1957 מתלונן דייר ותיק ב’בית וילבלונד’, ד”ר ישראל כהן שהיה רופא שיניים והחזיק בבניין מרפאה, על כך שרוכלים מעמידים דוכנים בכניסה לחדר המדרגות ומזהמים את המקום.

לשלום וילבלונד עצמו היה אטליז ב’שוק העליה’. במארס 1953 מתפרסמת ידיעה קצרה בעיתון ‘קול העם’: “194 ק”ג נגנבו אור ליום ו’ מאטליזו של שלום וילבלונד ברחוב העליה 25. הגנבים חדרו לחנות ע”י שבירת שמשת החלון.” הוא נפטר בדצמבר 1970 בגיל 67. אשתו, רבקה וילבלונד, נפטרה בפברואר 1988. לזוג וילבלונד היו שני ילדים שגדלו בבית הזה: הבת הבכורה יהודית שהתחתנה בשנת 1947 עם צבי פרידברג, והבן יעקב, אשר עיברת את שמו מוילבלונד לבהירי. יעקב בהירי התחתן עם צביה פרידמן. לימים, הפך לדמות מפתח בעולם הסרטים הישראלי והיה בעליו של קולנוע ‘הוד’.

רבקה וילבלונד העבירה את הבעלות על הבניין לבתה יהודית פרידברג, עוד בחייה. יהודית, שגרה באותה עת עם משפחתה בגבעתיים, מוכרת ביולי 1984 את הנכס למשה גרשט, דן גרשט ויצחק יונש. האחים גרשט, כמו יעקב בהירי, היו אנשי קולנוע שהתפרסמו בזכות בית הקולנוע ‘פריז’, שהיה בבעלותם. חלפו שבע שנים בלבד והבניין נמכר שוב. הבעלים החדש היה ניסן ברוכים ביחד עם שותפיו. בתחילת שנות ה-90 מתמקם כאן ‘ארגון הגג של יוצאי איראן בישראל’.

כיום, ניתן למצוא בקומת המסחר של הבית את החנות לבגדי חתן ‘ריץ מן’ וכן חנות שמוכרת פיצוחים ופירות יבשים.

תחקיר וכתיבה: חגי להב.