הכתבה נכתבה בסיועה של רוני כפיר בר-משי – נתיבי כפיר.

נמיביה, השוכנת בדרום מערב אפריקה, גובלת בצפון עם אנגולה, במזרח עם בוצואנה ואילו בדרום ודרום-מזרח היא גובלת בדרום-אפריקה. גבולות אלו משורטטים בקוים ישרים כסרגל, זכר לתקופה הקולוניאלית בה חולקו אדמות אפריקה בין המעצמות האירופיות באופן שרירותי למדי. את גבולה המערבי של המדינה תוחמת רצועת החוף אשר לאורכו של האוקינוס האטלנטי. כ-2.2 מליון תושבים חיים על-פני שטח נרחב של 824,292 קמ”ר, ועל-כן נמיביה נחשבת לאחת מן המדינות דלילות האוכלוסין בתבל.

לאורך רצועת החוף האטלנטי משתרע מדבר נַמִיבּ, הקדום שבמדבריות העולם. זרם Benguela הקר שמגיע לחופי נמיביה מאנטרקטיקה הוא האחראי לצחיחות האזור. שילוב הזרם עם רוחות טרופיות חמות יוצרים מעטה ערפל מעל אזור החוף. ממזרח למדבר מצויה הרמה המרכזית, בה שוכנת ווינדהוק הבירה. הרמה מחורצת על ידי נתיבי נהרות ומכוסה בצמחיית בתה קוצנית. היא משתפלת במתינות לכיוון מזרח, עד לאזור החולות של אגן הקלהארי. בצפון מזרח המדינה, לאורך הגבול האנגולי, נמצא האזור הגיאוגרפי הירוק המאופיין בצמחייה סבוכה ובכמות מים גדולה יחסית – רצועת קפריבי.

ההגעה לשדה-התעופה של ווינדהוק הבירה, מתבצעת בטיסה דרך יוהנסבורג. השדה הבינלאומי שוכן 42 ק”מ מזרחית למרכז העיר. קיים שדה נוסף: Eros, המיועד לטיסות-פנים והוא קרוב בהרבה לעיר. ישראלים נדרשים להנפקת אשרת-כניסה לנמיביה. מתח החשמל 220V. העונה המומלצת לטיול בנמיביה הינה העונה היבשה והקרה יותר: אפריל עד אוקטובר.

למגיעים לנמיביה בטיסה, צפויה הפתעה – ווינדהוק היא עיר מודרנית בעלת אווירה קולוניאלית המתמזגת עם תרבות וצבע אפריקאים. זוהי עיר צעירה המהווה את המרכז השלטוני, המסחרי והתעשייתי של נמיביה ומשמשת נקודת התארגנות נוחה לפני היציאה לדרך, לאזורים הפחות מיושבים.

ווינדהוק יושבת בגובה של 1,650 מטר מעל-פני הים. אין כאן מוקדי עניין יוצאי דופן, ובכל-זאת כדאי לשים-לב לכנסיה הלותרנית, המבנה המפורסם ביותר בנמיביה כולה, וכן למוזיאון הלאומי Alte Feste. ווינדהוק מאגדת מספר מרשים של מסעדות טובות .

מדבר נמיב עתיר בדיונות רחבות וגבוהות (מהגבוהות בעולם!) בגוון אדמדם. במהלך השנים עברו בעלי חיים וצמחים בנישה אקולוגית זו תהליך אבולוציוני שמסייע להם בניצול הערפל הסמיך באזור כמקור לנוזלים חיוניים. ביקור בעיר הרפאים קוֹלְמַנסְקוֹפּ, בחלקה הדרומי של נמיביה יחזיר את המטייל לתקופה היסטורית אשר במהלכה היה האזור עשיר ביהלומים והעיירה שימשה כעיירת כורים חיה ופועמת. גילוי מרבצי יהלומים גדולים ורווחיים יותר באזורים אחרים הביא לדעיכתה של העיר עד לנטישתה הסופית ב-1956. כיום, השתלטו הדיונות על הבתים והמראה הפך סוריאליסטי.

על מנת לראות את חלקיו המרהיבים ביותר של מדבר נמיב מומלץ לסייר בפארק נַאוּקְלוּפט, 50,000 קמ”ר של שממה מפוארת. זהו האזור הכי פחות מיושב בנמיביה. למבקרים במקום צפויה חווית מרחבים וישימון, נופי מדבר מרהיבים ולילות קסומים מלאי כוכבים. את מוקד הביקורים בשמורה מהווה אתר Sossusvlei, עמק של דיונות אדמדמות וביניהן מישורי חרסיות וחומר לבנים וסדוקים, בהם שרידי עצים בני 500 עד 600 שנה. עצים אלו חיו באזור בתקופות קדומות יותר בזכות זרימת נהר טסאושאב, שהופסקה כאשר הושקעה באזור חגורת הדיונות המרשימה.

העיר סוואַקוֹפּמוּנד מתבלטת במראה מפתיע: שורות דקלים, טיילת לאורך החוף, רחובות מרוצפים, ואף בתי קפה המציעים קרם שניט מעולה, כיאה לעיירה קולוניאלית גרמנית, בלב המדבר. העיר הוקמה בשנת 1892 על מנת לשמש נמל, בשפך נהר סוואקופ. בחוף הנמיבי כמעט ואין אתרים בעלי תנאים טבעיים מתאימים לבניית נמל ולכן נושא המים הזמינים הפך להיות האלמנט הקובע את מיקום הנמל. עד שנבנה שובר הגלים ב-1898 נעשתה פריקת סחורה מהאוניות באמצעות סירות מיוחדת שתופעלו ע”י צוותים מליבריה. עם השנים הלכה וגדלה העיר. מספר אטרקציות מדבריות מיוחדות שניתן לצאת אליהן מסוואקופמונד: גלישה בסנד-בורד על הדיונות, טיולי טרקטורונים, טיסות פנורמיות וצניחה חופשית. אם מתעקשים, ניתן לרכב על גמלים בנופי האזור. בזמן החופשות בנמיביה, בחודשים דצמבר וינואר, המקום עמוס במטיילים.

מזרחה מסוואקופמונד ניתן להגיע בטיול יום למישורי וֶלטוִישיָה, צמח אנדמי לצפון מדבר נמיב. צמח הולטוישיה אינו יפה במיוחד, ייחודו קשור לייחוס הגנטי שלו. צמח זה הינו למעשה מאובן חי, שריד בודד למשפחת צמחים שנכחדה מהעולם ומוכרת כיום למדע בזכות מחקר מאובנים. גילם של הצמחים שניתן לראות כאן יכול לנוע בין 1000-2000 שנים. בקרבת מקום אתר הידוע בכינוי “עמק נופי הירח”, תערובת של בליית סלעים קדומים באגן סגור, היוצרת מראה של נופי ירח. מומלץ ללכת לאיבוד לשעה קלה באזור.

לאורך החוף מצפון לסוואקופמונד מפגש נוסף עם נפלאות הטבע. מושבת כלבי הים בקייפּ קרוס. המקום עצמו קרוי על שם הצלב הגדול שהציב במקום דיאגו קאו, מגלה הארצות הפורטוגזי. החוף הסלעי מהווה אתר אידיאלי למושבת רבייה של כלבי הים, ואכן זוהי המושבה הגדולה מסוגה באפריקה הדרומית.

כינויה של רצועת החוף מצפון לקייפ קרוס הוא “חוף השלדים“. קיימות שתי סברות למקור השם: סברה אחת מייחסת את מקור השם לשלדי הסירות ששקעו בים והסברה השנייה מתייחסת לשלדים של בעלי חיים הנחשפים במקום, בחלוף הרוחות העזות. חוף השלדים נודע כאימת הספנים אשר שטו לאורכו… כיום האזור סגור לביקורים.

צפון-מזרחה מכאן משתרע חבל ארץ שאינו מיושב כמעט: “ארץ קאוקו”. זה המקום בו מתגלה אפריקה האמיתית לעיני התייר. דרכים לא סלולות (מומלץ להגיע ברכבי שטח), מעט שירותי תיירות, שבטים אותנטיים וכן בעלי חיים מיוחדים שהצליחו להסתגל לתנאים הקשים (פילי מדבר). שמה של העיר המרכזית באזור: Opuwo, מקום כמעט יחיד להצטייד בדלק ובאוכל. מרגש ביותר הוא המפגש עם אנשי שבט הֶרֶרוֹ. מסורת השבט מלמדת כי מוצאו ממזרח אפריקה, אזור השבר הסורי אפריקאי, והרכוש החשוב ביותר בקרב בני שבט זה הינו הבקר. קל לזהות את נשות שבט ההררו על פי לבושן. שמלות ארוכות צבעוניות עם כתפיות תפוחות וכובע משולש דמוי קרניים. מקורן של התלבושות הכל-כך לא פרקטיות הוא במיסיונרים הגרמניים שהגיעו לאזור והתנגדו לחוסר הצניעות הבולט בלבוש המסורתי. בשבט ההררו מתבלטים בני ההִימבָּה, הידועים בכינויים “שבט אדומי העור”. לעומת שאר אנשי ההררו, ההימבּה נמנעו מלשנות את לבושם ללבוש צנוע יותר. בנות ההימבּה צובעות את גופן במשחה אדומה העשויה מאבן חול, שומן עיזים ועשבים. החזה נותר חשוף. התלבושות והתסרוקות גדושות בסמלים המעידים על סטטוס חברתי ומשפחתי. ניתן להמשיך צפונה למפלי אֵפּוּפַּה בנהר Kunene וליהנות ממראה עצי הבאובאב, המפלים, קניון הנהר ודקלי הקוקוס.

נסיעה לאפריקה מלווה כמעט תמיד בציפיה לחווית ספארי. הפארק הלאומי אֵטוֹשַה נחשב לאתר ספארי מצוין לצפייה בחיות הבר: 114 מיני יונקים, 340 מיני ציפורים וכן 16 מיני זוחלים. משמעות השם של הפארק: “המקום הלבן הגדול של מים יבשים” ואכן מישורים לבנים מהווים חלק ניכר משטח השמורה. מדובר למעשה במליחות שהושקעו במקום לפני 12 מליון שנה בתקופה בה היה מכוסה האזור באגם רדוד. התהליך ממשיך גם היום בעונות גשומות כאשר המישורים מוצפים במים. בשמורה למעלה מ-30 בורות מים. בזמן שהבורות מתמלאים מים, הם מהווים מוקד משיכה לבעלי-חיים, דבר היוצר אינטראקציה מרתקת בין המינים השונים. בנוסף, בורות המים מהווים נקודות תצפית טובות למטיילים.