בית שינבוים
בית שינבוים – רחוב ברנר 4 וגם רחוב ברנר 6.
המגרש ברחוב ברנר 4 נקנה כבר בשנת 1912 על-ידי האגודה הציונית ‘חברה חדשה’. האגודה רכשה קרקעות על שטח נרחב, צפונית ל’אחוזת בית‘ ומזרחית לשכונת ‘נחלת בנימין‘. תחילה הצליחו ליישב חלק קטן מהקרקעות בלבד, על-ידי בעלי-מלאכה זעירים שהתיישבו רק באזור הצפוני של אדמות ‘חברה חדשה’. התיישבות זאת תיהפך בהמשך לשכונת ‘מרכז בעלי מלאכה’. בשוליה של השכונה, על אותו מגרש ברחוב ברנר, התיישב אדם בשם אברהם שארי והקים בית קטן ולידו צריף.
בשנת 1927 שארי מכר את חלקת האדמה לחיים יצחק שינבוים, וזה בנה על חורבות המבנה הישן את הבית ברחוב ברנר 4. לאחר מותו, אשתו בלה שינבוים, היא זו שניהלה את ענייני הנכס. הניהול לא כלל ככל הנראה התקנת סורגים כי באפריל 1938 מדווח עיתון ‘הצפה’ על גנב שחדר לאור יום לדירה של אחת הדיירות ברחוב ברנר 4 “והוציא מהארון כל מיני תכשיטים ששווים 10 לא”י.”
בשנת 1941 נפתחה בחלק מהבית מסעדה, בניהולו של יצחק ברודר. בתחילת שנות ה-50 מבקשת אגודת פועלי הבניין שרכשה את ‘בית שינבוים’ לצורך הכשרת עובדים, להקים צריף על המגרש:
כעת כבר לומדים בשלושה קורסים כ-150 פועלי בנין. רבים הנרשמים לקורסים אלה. אנו מבקשים להרשות לנו להעמיד זמנית צריף על המגרש של קרן בטוח לפועלי הבניין ברחוב ברנר 6, אשר ישמש רק למטרה זאת, כלומר, מקום לימוד לפועלי בניין.
הצריף הועמד לפני שהתקבלו אישורים, עניין שגרר דין ודברים עם העיריה. מאוחר יותר הגיעו לפשרה ובנו מבנה יציב יותר, שהפך לאגף ב’בית ברנר’ השוכן מעבר לכביש. ‘בית ברנר’ (רחוב ברנר 5) הוא המבנה המיתולוגי שבו רוכזה עוצמה פוליטית כבירה, של מועצת פועלי תל-אביב.
אבל עיקר פירסומו של הבית ברחוב ברנר 4, נעוץ בחברת הטיולים שנפתחה במקום, בסוף שנות ה-60, כחלק מהפעילות של מועצת הפועלים. שמה של החברה ‘טיולי בית ברנר’ נודע בכל רחבי הארץ ורבים הצטרפו לטיולים שאורגנו, בעיקר עבור מוסדות של ההסתדרות ועבור ועדי העובדים.
לקראת חג הפסח של שנת 1971 מחולקים עלוני פירסום במקומות העבודה ובהם הצעות לטיולים. הנה מספר דוגמאות: יום אחד למר סבא ומדבר יהודה, ברכב מיוחד לקרבת המנזר. המחיר לחברי הסתדרות 15 לירות, לאחרים 16 לירות. יום וחצי להר חרמון, כולל מצפה אחיהוד, נחל חילזון וצפת. המחיר לחברי הסתדרות 40 לירות, לאחרים 42 לירות. ומוצעים גם טיולים לירושלים, לכנסת ולמוזיאון ישראל, או לואדי קלט והרודיון, או לעמקים, דרך המשולש הערבי (כך כתוב בעלון).
לאה אורון שנולדה ב’בית שינבוים’ בשנת 1945 והתגוררה בו עד שהשתחררה מהצבא בשנת 1966, מוסיפה עדות אישית: אני ומשפחתי גרנו בבית הזה. בזמני הייתה המסעדה ואח”כ בקומה השניה בה התגוררנו הייתה קרן ביטוח לפועלי בנין. אריחי הרצפות בדירתנו היו אריחים מצוירים יפים מאד שחזרו לאופנה כעת. בזמנו התביישתי ברצפה המפוארת, שלמדתי להעריכה שנים מאוחר יותר, משום שהרצפות בבית חברי היו מאריחים מודרניים שנוצרו במכונה והיו ללא כל ציור.
מולנו התגוררה משפחת שינבוים. למיטב זכרוני זאת הייתה משפחה דתית מאד. שינבוים היא הסבתא של ישראל זמיר מבית אלפא, הבן של בשביס זינגר, סופר האידיש זוכה פרס נובל. בקומה מעלינו היה גג על כל שטח הבניין, שבעבר שימש לתליית כביסה ובהמשך למקום משחקים עבורנו. הייתה עלית גג בת חדר אחד בה התגורר בזמנו אדם בודד. בחצר הבית נשתלו עצים רבים ושיחים. זה היה מגרש משחקים דמיוני לילדי השכונה. את מחלקת טיולי בית ברנר ניהל אדם בשם שלמוני שכתב את מילות השיר לסימונה מדימונה.
תחקיר וכתיבה: חגי להב.
* נכון לתחילת שנת 2024, המבנה נמצא בשיפוצים.
