בית גרינר

בית גרינר – רחוב ג’ורג’ אליוט 11.

את אדמת הכרמים של משפחת חינוואי מיפו, שנמצאה בסמוך לשכונת ‘בעלי מלאכה’, רכשו האדונים מטלון וקרסו בשנת 1925. במסמכי העירייה מופיע האזור שבו נמצא רחוב ג’ורג’ אליוט תחת השם ‘אדמת מטלון-קרסו’. בספטמבר 1932 אדם בשם דוד בריקנשטין רכש במקום מגרש בגודל של 500 מ”ר. האיש היה סוחר, שעל נייר המכתבים שלו נכתב “תעשית חמאה טבעית וצמחים. סוחר כללי”. מבחינתו של בריקנשטין, הקניה נועדה ככל הנראה, רק לצורך השקעה, כפי שהיה נהוג באותן שנים בהן מחירי האדמה האמירו בקצב מהיר. כך או כך, שנה מאוחר יותר המגרש נמכר לזוג מרים ואלכסנדר גרינר.

אלכסנדר גרינר (1900–1967) שהיה מהנדס במקצועו, נעזר בקולגה שלו לצורך תכנון הבית אותו הקימו בשנת 1934, אבל היה בעצמו שותף פעיל בכל תהליך הבניה. תחילה היה זה בניין בן שתי קומות בלבד, שנבנה בסגנון הבינלאומי. הוא היה במקור, וכך נותר גם בימינו: בניין צר וארוך, ולו שני חדרי מדרגות. לשתי קומות המגורים נוסף מרתף. ב-3 במארס 1936 מתפרסמת ידיעה בעיתון ‘הארץ’: “מקרה מפולת קשה, שרק בדרך נס לא גרם למותם של שני אנשים, קרה הבוקר ברחוב ג’ורג’ אליוט 11. שני פועלים היו עסוקים בחפירת בור שופכין מאחורי הבית החדש. זה כמה ימים נמשכת החפירה ללא הפרעה. הפועלים הגיעו בעבודתם עד לעומק ארבעה מטרים. פתאום נזדעזעו קירות הבור והאבנים השקועות בקירות, ועמהן עפר, החלו נופלות על ראשי הפועלים שעמדו בבור.”

בשנת 1939 נוספה גם דירת חדר על הגג. לצורך הקמת הדירה, בה יגורו מרים ואלכסנדר ובנם היחיד אריאל, נזקקו הגרינרים לעזרה של בני משפחה בחו”ל. כך כותב אלכסנדר גרינר בנובמבר 1937: “היות ושלושת החודשים מזמן גמר הרישיון כבר עברו והיות והסידור הפיננסי עבור הבניה החדשה דורש יותר זמן (בחודשים הקרובים אני עומד לקבל כסף מחוץ לארץ מה שיאפשר לי לבנות), הנני פונה בזה לכבודו לתת לי את ההארכה לרישיון לשנה אחת, כדי שאוכל לנצל במשך השנה את התוכנית המאושרת.” באחת מדירות הבניין התגוררה מיום הקמתו גם רוזה גרינר, אמו של אלכסנדר, שנפטרה בשנת 1943. משנת 1938 פעל ב’בית גרינר’ בית-ספר למלאכה בפיקוחו של אינג’ מנדלזון. בינואר 1956 השכנים סייעו בכיבוי שריפה, שפרצה בגלל תנור נפט שלא כובה, בדירתו של אחד הדיירים, צבי שקולניק. 

לאחר מותו של אלכסנדר גרינר, אשתו מרים בילתה את מרבית זמנה בניו-יורק וניהולו של הבית נמסר לקרוב משפחה בשם מנחם בצלאל. בשנות ה-70 וה-80 הושכרו 11 מתוך 12 הדירות בבניין בדמי שכירות רגילים ודירה אחת הושכרה בדמי-מפתח. הדיירים, שתחזוקת הבית לא עמדה בסטנדרטים להם ציפו, התארגנו ושלחו ביוני 1989 מכתב תלונה לעירייה: “הננו פונים בשם כל דיירי הבית ברחוב ג׳ורג אליוט 11 (כניסות א’ וב’). ובכן, הבניין ישן מאוד, טעון שיפוצים באופן דחוף ומהווה סכנה בטיחותית בשל נפילת גושים ממנו. אנו מבקשים בכל לשון של בקשה לבוא ולבדוק את מצב הבניין בייחוד בכניסה השנייה של ג׳ורג אליוט ולחייב את בעלי הבניין כולו בשיפוצים. אנו מוצאים לנכון להתלונן על שכר דירה גבוה שאנו משלמים ובתמורה אנו מקבלים בניין ישן ומסוכן.” באמצע שנות ה-90 מעיד אחד הדיירים בבניין, שכל השוכרים מחויבים בשכר דירה זהה של 550 דולר, לדירה. 

עבודות שיפוץ ושימור של הבניין בוצעו בין השנים 2012 עד 2017 ע”י משרד האדריכלים של גידי בר-אוריין. במסגרת העבודות נוספו לבניין שלוש קומות נוספות.

ניתן לשתף את המאמר