בֵּית סָקוֹפְּסְקִי

משפחת סקופסקי מכרה את הבית כעבור זמן קצר לגברת בשם רוזה וולט, שבעצמה מכרה אותו למשפחת ברכט, שהחזיקה בבעלות על הבית כמעט 40 שנה. האחים ברכט סחרו בקטיפה והחזיקו בבעלותם את חברת ‘הגמל’ בשותפות עם מרדכי וכט. בני המשפחה התגוררו בקומה העליונה של הבית בן שתי הקומות, ואילו בקומת הקרקע ניהלו את בית העסק. בצילום ישן של ‘בית סקופסקי’ ניתן לראות כתובת גדולה חקוקה על הקיר: “מנופקטורה, כותנות ופיג’מות בסיטונות.” באפריל 1937 כשהחל המשבר הכלכלי הגדול, ובישוב העברי לא ראו בעין יפה מכירת סחורות מיובאות, התראיינו האחים ברכט לעיתון ‘דבר’: “כבעלי תוצרת ‘הגמל’ עלינו להודיע כי שום כותנת מתוצרת חוץ לא נקנתה ולא תיקנה על ידינו. אשר למעטפות הצלופאן אותן קנינו ביפאן לפני שנתיים בזמן שבארץ עוד לא עשו מעטפות ממין זה, בזמן האחרון הננו משתמשים במעטפות אך ורק מתוצרת הארץ.”

לצד בית המסחר שלהם השכירו האחים ברכט את אחת החנויות לבית הקפה של סנקביץ וחנות נוספת שהתמקמה למשך שנים ארוכות בבית: ‘נעלי גליקשטיין’. זאת הייתה ראשונה בשושלת חנויות נעליים שפעלו בנחלת בנימין 5: ‘נעלי קימל’ בשנות ה-40 וה-50, ‘נעלי הדר’ בשנות ה-60 וחנות הנעליים של מנחם ברגר בשנות ה-80.

בדצמבר 1947 מדווח עיתון ‘הצפה’ על שוד בבניין: “בדים בשווי של עשרים אלף לא”י נגזלו אתמול לפנות ערב ע”י צעירים מזויינים בראשות ‘הבלונדיני’ מבית מסחר למנופקטורה ברחוב נחלת בנימין. כ‭15-‬ צעירים נכנסו לתור חצר הבנין, שם נמצאת החנות של האחים ברכט. השודדים שלפו אקדחים ואיימו בנשקם על הבעלים. הם הכניסו אותם לחדר פנימי המשמש משרד, וציוו עליהם להרים את ידיהם ולהפנות את פניהם אל הקיר. על הקבוצה, רובה צעירים מעדות המזרח, פקד הבלונדיני.”

בסוף שנות ה-80 נפתחה במקום מסעדה צרפתית בשם ‘שבליה’: “יש להזכיר שמסעדתנו החביבה מציעה תפריט צרפתי עשיר ומגוון לארוחות צהריים וערב. ובנוסף היא המקום היחיד (ככל הידוע לנו) בו ניתן לקבל נישנוש של ממש, גם אחרי חצות.” לאחר שהמסעדה נסגרה שכן בקומתו השניה של הבית, ‘פאב בלקוני’ שפעל במשך עשר שנים, עד שנסגר גם הוא בשנת 2007. בהמשך, הבית שופץ, כפי שרשום באתר ‘ויקיפדיה’ תחת הערך ‘בית סקופסקי’: “בשנת 2012 הוחל בשיפוץ הבניין, בתכנונה של האדריכלית ניצה סמוק, וכחלק ממהלך זה הוסרה ממנו החזית המסחרית שהוסיפו האחים ברכט. במהלך השיפוץ התגלו על תקרות וקירות הבניין ציורי קיר של נופים, עצים, פרחים ופירות. ציורי הנוף על התקרה ייחודיים לבניין זה, ואינם מוכרים בבניינים אחרים בתל אביב.”

נילי ערן מוסיפה עדות אישית: “עד נישואי בשנת 1971 גרתי בנחלת בנימין 3 לאורך שנים בקומה השניה במחציתה גרה משפחת ברכט ובמחצית לאורך שנים רבות היתה סוכנות לשיווק ספרים מהארץ ומחו״ל בשם לוני כהאן. סוכנות זו המשיכה להתקיים גם לאחר שעזבתי.”

תחקיר וכתיבה: חגי להב.