בֵּית סָקוֹפְּסְקִי
בית סקופסקי – רחוב נחלת בנימין 5.
יהודה סקופסקי, סוחר יפואי, פעיל בתנועת ‘המזרחי’, החליט לעבור עם משפחתו לשכונת ‘נחלת בנימין‘ לאחר פרעות תרפ”א. מנהיג התנועה, הרב מאיר ברלין (בר-אילן) אמר עליו באחד מנאומיו: “מר סקופסקי בכשרונותיו המעשיים והכשרתו המסחרית – אחד הגורמים הנחוצים להפרחת התעשיה הארצי ישראלית.” עוד לפני שהספיק לעבור לתל-אביב, הסתכסך סקופסקי עם אחד משותפיו ונאלץ לפרסם הודעה בעיתונות: “אני החתום מטה מודיע לקהל הנכבד כי אדון יוסף לינדרמן אין לו שום שיכות מעתה עם חברת ‘אכספרס מזרחי’. מי שיש לו אילו טענות ותביעות יפנה למנהל יהודה סקופסקי, יפו, עד ראש חודש תמוז. מי שלא יבוא עד הזמן הקבוע יהיה אחר-כך מהצועקים ואינם נענים.”
את הבית בנחלת-בנימין 5 תיכנן עבור סקופסקי האדריכל צבי טבצ’ניק, שהמתחם הזה, בחלקו הצפוני של הרחוב, בסמוך לכיכר מגן-דוד, בין שוק הכרמל לבין רחוב אלנבי, הפך ל”מגרש המשחקים” שלו. כאן בנה בתים לפי השקפתו. מול ‘בית סקופסקי’ ניצבים שניים מהמפורסמים שבבתים אלו: ‘בית הדקל‘ ו’בית לייטס‘. בכולם מוטיבים עבריים ותנ”כיים שטבצ’ניק התעקש להטמיע בעבודותיו.
ביולי 2003 התפרסם מאמר בעיתון ‘גלובס’ מאת רון פז:
את הבית ברחוב נחלת בנימין 5, הבית שבקומתו השנייה שוכן פאב ‘בלקוני’, תכנן טבצ’ניק מבלי שהחסיר ולו גם אחד מהאלמנטים האהובים עליו. זהו ללא ספק בית מצועצע. יש בו קצת מסגנון האר-נובו, כולו קווים זורמים, מתפתלים, חובקים את עצמם. יש בו אגפים בולטים, במעקה הגג נבנו בליטות דוגמת קרנות המזבח בהשראת בית המקדש, בחלונות נקבעו ויטרז’ים צבעוניים, מגני דוד חקוקים בטיח, ועדיין לא מנינו את כל עיטוריו של הבית. בחזית הבית ניצבו על כן גבוה שני כדים גדולים.
משפחת סקופסקי מכרה את הבית כעבור זמן קצר לגברת בשם רוזה וולט, שבעצמה מכרה אותו למשפחת ברכט, שהחזיקה בבעלות על הבית כמעט 40 שנה. האחים ברכט סחרו בקטיפה והחזיקו בבעלותם את חברת ‘הגמל’ בשותפות עם מרדכי וכט. בני המשפחה התגוררו בקומה העליונה של הבית בן שתי הקומות, ואילו בקומת הקרקע ניהלו את בית העסק. בצילום ישן של ‘בית סקופסקי’ ניתן לראות כתובת גדולה חקוקה על הקיר: “מנופקטורה, כותנות ופיג’מות בסיטונות.” באפריל 1937 כשהחל המשבר הכלכלי הגדול, ובישוב העברי לא ראו בעין יפה מכירת סחורות מיובאות, התראיינו האחים ברכט לעיתון ‘דבר’: “כבעלי תוצרת ‘הגמל’ עלינו להודיע כי שום כותנת מתוצרת חוץ לא נקנתה ולא תיקנה על ידינו. אשר למעטפות הצלופאן אותן קנינו ביפאן לפני שנתיים בזמן שבארץ עוד לא עשו מעטפות ממין זה, בזמן האחרון הננו משתמשים במעטפות אך ורק מתוצרת הארץ.”
לצד בית המסחר שלהם השכירו האחים ברכט את אחת החנויות לבית הקפה של סנקביץ וחנות נוספת שהתמקמה למשך שנים ארוכות בבית: ‘נעלי גליקשטיין’. זאת הייתה ראשונה בשושלת חנויות נעליים שפעלו בנחלת בנימין 5: ‘נעלי קימל’ בשנות ה-40 וה-50, ‘נעלי הדר’ בשנות ה-60 וחנות הנעליים של מנחם ברגר בשנות ה-80.
בדצמבר 1947 מדווח עיתון ‘הצפה’ על שוד בבניין: “בדים בשווי של עשרים אלף לא”י נגזלו אתמול לפנות ערב ע”י צעירים מזויינים בראשות ‘הבלונדיני’ מבית מסחר למנופקטורה ברחוב נחלת בנימין. כ15- צעירים נכנסו לתור חצר הבנין, שם נמצאת החנות של האחים ברכט. השודדים שלפו אקדחים ואיימו בנשקם על הבעלים. הם הכניסו אותם לחדר פנימי המשמש משרד, וציוו עליהם להרים את ידיהם ולהפנות את פניהם אל הקיר. על הקבוצה, רובה צעירים מעדות המזרח, פקד הבלונדיני.”
בסוף שנות ה-80 נפתחה במקום מסעדה צרפתית בשם ‘שבליה’: “יש להזכיר שמסעדתנו החביבה מציעה תפריט צרפתי עשיר ומגוון לארוחות צהריים וערב. ובנוסף היא המקום היחיד (ככל הידוע לנו) בו ניתן לקבל נישנוש של ממש, גם אחרי חצות.” לאחר שהמסעדה נסגרה שכן בקומתו השניה של הבית, ‘פאב בלקוני’ שפעל במשך עשר שנים, עד שנסגר גם הוא בשנת 2007. בהמשך, הבית שופץ, כפי שרשום באתר ‘ויקיפדיה’ תחת הערך ‘בית סקופסקי’: “בשנת 2012 הוחל בשיפוץ הבניין, בתכנונה של האדריכלית ניצה סמוק, וכחלק ממהלך זה הוסרה ממנו החזית המסחרית שהוסיפו האחים ברכט. במהלך השיפוץ התגלו על תקרות וקירות הבניין ציורי קיר של נופים, עצים, פרחים ופירות. ציורי הנוף על התקרה ייחודיים לבניין זה, ואינם מוכרים בבניינים אחרים בתל אביב.”
נילי ערן מוסיפה עדות אישית: “עד נישואי בשנת 1971 גרתי בנחלת בנימין 3 לאורך שנים בקומה השניה במחציתה גרה משפחת ברכט ובמחצית לאורך שנים רבות היתה סוכנות לשיווק ספרים מהארץ ומחו״ל בשם לוני כהאן. סוכנות זו המשיכה להתקיים גם לאחר שעזבתי.”
תחקיר וכתיבה: חגי להב.
בסרטון זה נראים היטב חלק מהבתים ההיסטוריים במקטע הצפוני של רחוב נחלת-בנימין, ובהם גם בית סקופסקי.
בסרטון זה נראים היטב חלק מהבתים ההיסטוריים במקטע הצפוני של רחוב נחלת-בנימין, ובהם גם בית סקופסקי.