בית וידיס

בית וידיס – רחוב נחלת-בנימין 46.

בראשית ימיה, היו בתיה של שכונת נחלת-בנימין כבתים כפריים עם גגות רעפים ולהם גנה קטנה המקיפה אותם. יעקב מטמון-כהן ואשתו רבקה, היו ראשונים להתיישב במגרש שיהפוך לנחלת-בנימין 46, בשכנות לביתו של יהושע התלמי (רבי בנימין). יעקב הוא אחיו הצעיר של יהודה לייב מטמון, מהאבות המייסדים של העיר תל-אביב וממקימי ה’גימנסיה הרצליה’. הגימנסיה אגב, שכנה במרחק 200 מטר בלבד מהבית. כאחיו הבוגר, גם יעקב חש שתל-אביב צומחת בקצב מואץ והוא בחר להצטרף אל החלוצים שהתיישבו מעבר לנחל איילון, בשכונת הגנים שתיקרא רמת-גן.

על המגרש שהתפנה התיישבה בשנת 1923 משפחת וידיס והיא זאת שבנתה את הבית שעל-פי מיתווה השלד שלו הרחיבו ושיפצו את הבניין המודרני, העומד כעת באותו מקום. על תכנית הבית של פייגה ודב אהרון וידיס חתומים האינג’נרים פרנקל את פופר. בספטמבר 1929 מתקבל רישיון להוספת שלושה חדרים במרתף, בשביל מאפיה “ובתנאי שלא ישתמשו בחומרי הסקה המעלים עשן.” בסוף שנות ה-20 בני משפחת וידיס כבר שינו את שמם לבן-יהודה. קיים מעט מאד מידע הנוגע לגורלם של בני הזוג פייגה ודב אהרון. כך או כך בתחילת שנות ה-30, שניהם היו כבר בני 80 כמעט, וכעבור זמן קצר הם הלכו לעולמם. בנם, קלמן מקס, ירש את הבית והוא מיד מכר אותו לאחים שומכר. 

משה ולאה שומכר גרו בתל-אביב ברחוב מסילת העולים, ואילו יהושע וחיה שומכר הגיעו מירושלים. ביולי 1933 נחתמה העסקה בין הצדדים. משפחת שומכר (מאייתים לפעמים כשוהמכר) התפרנסה ממכירת נעליים תחת שם הפירמה ‘אחריות’. הם התהדרו בייצור נעלי עבודה אטומות למים. את הבית ייעדו לצרכי מסחר ולא למגורים, ואילו הם עצמם התיישבו בדירות בבית השכן – ‘בית גולדברג’, ברחוב נחלת-בנימין 44. מספר חודשים לאחר רכישת הנכס האחים שולחים מכתב למזכיר המחלקה הטכנית בעירייה: “אנו החתומים מטה שומכר משה ויהושע, בעלי הבניין ברחוב נחלת בנימין 46 (מקודם אהרון וידיס) מבקשים לתת למהנדס א. דגן להעתיק את תוכנית ביתנו היות ואנו צריכים לסדר שינויים.” השינויים נועדו כדי לאפשר לאחים פנחס ולייב פייט שהגיעו זה עתה מגרמניה, להפעיל את בית המלאכה שלהם לייצור בגדי ספורט.

המאפיה שנודעה כ’קונדיטוריה ההונגרית’ ובהמשך כ’קפה הונגריה’, נחלה הצלחה לא מבוטלת, עד כדי כך שקמו לה חקיינים ובעלי הקונדיטוריה נאלצו לפרסם הודעה שלפיה העוגות שלהם נמכרות אך ורק ברחוב נחלת בנימין 46. ב-21 בפברואר 1940 מתפרסמת ידיעה בעיתון ‘המשקיף’: “בקרוב הפתיחה החגיגית של הקפה ההונגרי ברחוב נחלת בנימין 46, טלפון 3886. הקפה ההונגרי ששימש שנים רבות כמקום פגישה אינטימי של תושבי תל אביב, עבר להנהלה החדשה אשר הכניסה תקונים ושכלולים מודרנים בהנהלת הקפה.” בכתבה בעתון ‘מעריב’ (22.10.1982) מראיינת העיתונאית תמר אבידר את איש העסקים אריה פילץ, האיש שיזם את הקמת ה’דיזנגוף סנטר’: “הוא מספר את סיפור חייו. עלייתו לארץ בגיל 14 מלודז’ וחייו כחלוץ באוהל ליד מה שהיום קולנוע מוגרבי. הוא מספר כיצד נעשה בגיל 17 בעל עסק ופתח את קפה הונגריה ברחוב נחלת בנימין 46 על הגג. בקפה הונגריה אירגן את העובדים לקואופרטיב. כל אחד הכניס לקופה המשותפת כמה פרוטות.”

בסוף שנות ה-30 פעל בבניין מועדון אגודת המהנדסים. ב-1942 נפתחה בקומת הקרקע חנות למכירת רהיטים וכלי זכוכית של גבריאל ברגר. הצורף אברהם סקרלט התיישב בחצר: “מתקן כל מיני תכשיטים באחריות מלאה.” החל מאמצע שנות ה-40 ניתן היה למצוא כאן בית חרושת לסריגה בשם ‘פרידו’, בניהולו של אדון פרידלנדר. באותה תקופה, בחיבור עם הבית השכן (מספר 48) עמד דוכן לצחצוח נעליים וצמוד אליו מבנה ארעי של חנות למכירת צעצועים של בן-ציון ישראלי. במהלך השנים ישראלי הפך את המבנה לחנות קבועה ומכר בה תמרוקים.

בסוף שנות ה-40 הפעילה תנועת ‘השומר הצעיר’ מזנון בקומה ג, שנקרא ‘המעדניה’. אחר-כך הפעילו מועדון שבו התקיימו הרצאות וערבי תרבות תחת השם ‘מועדון לתרבות מתקדמת’ וכן נערכו בו כנסים: “מפלגת הפועלים המאוחדת. מזכירות המרכז. ביום ראשון 11.4.1954, בשעה 7:00 בערב, באולם התרבות המתקדמת, יפתח כינוס מזכירים כללי. בסדר היום: 1. פתיחה – ד. בר-ניר. 2. ענייני השעה- י. ברזילאי, י. בר יהודה. 3. אחד במאי 1954. 4. הקשרים בין סניפי העיר, המושבה, המעברה, לבין ההתיישבות העובדת. 5. שונות. הכינוס ימשיך גם למחרת היום. עם כל סניף החובה להבטיח השתתפות לפחות של נציג אחד בכינוס (מתוך עיתון ‘על המשמר’).”

בשנות ה-50 וה-60 שכן בקומת הגג בית דפוס של ישעיהו פלובר ומתחתיו פעל בית עסק לעיבוד מוצרי קרטון של משה פוטש. ב-1964 העסק של פרידלנדר כבר התרחב ו’פרידו’ שלו מציעה פריטי לבוש במחירים אטרקטיביים. שמלות ג’רסי 29.90 לירות, ז’קטים 19.90 לירות, מכנסי גברים 15 לירות, אפודות לגברות, צמר ואנגורה 14.90 לירות. אלא שבאוגוסט 1967 נערכת ב’פרידו’ מכירת חיסול לקראת סגירת בית העסק. בתרשים שערך פקח של העירייה ב-1969, ניתן לראות כי בקומת הקרקע היו שלושה בתי-עסק: בית קפה, חנות אפנה שנקראה ‘פריז’ וחנות האריגים של זליג שטינמץ ובניו. ב-1973 לאליהו ביתן הייתה בבניין חנות בגדים, ב-1983 שלמה מילמן מבת-ים שהתמחה בייצור מדליות ספורט החזיק כאן בית מלאכה לעבודות מתכת, וב-1990 פעל ב’בית וידיס’ מזנון קטן של אדם בשם הרצל פורת.