בית יהושע התלמי

בית יהושע התלמי – רחוב אחד-העם 17, פינת נחלת בנימין 48. 

יהושע רדלר פלדמן, או רבי בנימין – שם העט שבחר לעצמו – היה אדם יוצא מהכלל, חלוץ פורץ דרך במיגוון שטחים, דמות מרתקת ואיש בעל זכויות בבניין הארץ. אבל על-פי המסופר הוא גם היה איש צנוע, ללא שאיפות חומריות, ועל-כן ספק רב אם כשהוא ורעייתו דבורה בנו לעצמם בית משפחתי בשנת 1911, יכול היה רבי בנימין לדמיין לעצמו שעל חורבותיו של אותו בית ובהשראתו, ייבנה כעבור 110 שנים, מלון יוקרתי המתנשא לגובה של שמונה קומות. 

היזמים והאדריכלים הנוכחיים הצליחו בכל-זאת לשמור על בבואה כללית של המבנה המקורי, תוך שהם צובעים ומבליטים את חלקו התחתון של הבניין לפי המתווה של הבית ההיסטורי. בשעה שהוקם, בקצה הדרומי של שכונת נחלת-בנימין, היו שתי חזיתות הבית – זו הפונה לרחוב אחד-העם וזו הפונה לרחוב נחלת-בנימין – שוות באורכן. בשנות ה-30 הורחבה החזית הפונה לכיוון נחלת-בנימין והיא כיום, ארוכה באופן משמעותי.

ברבות השנים, עיברת רבי בנימין את שמו ונודע כיהושע התלמי. על-פי הסמטה שנושאת את שמו ונמצאת בקצה המערבי של שדרות רוטשילד, מרחק 300 מטר בלבד מהבית, נראה שדווקא מקבלי ההחלטות בעירייה אימצו ברצון את דמותו הצנועה והנציחו אותו באמצעות ‘רחוב יהושע התלמי’ הקצרצר, אשר אינו תואם את גודל תרומתו של האיש לחברה ולארץ. הוא נולד כיהושע רדלר, אבל קיבל עליו גם את שם משפחתה של אמו, פלדמן, וזאת, הרבה לפני שמישהו בארץ שמע על פמינזם. הוא היה אדם דתי, אבל קשוב לצרכי כלל הציבור. בעיקר נאבק עבור חיים בשלום עם תושבי הארץ הערבים. באחד ממאמריו החשובים, ‘משא ערב’ (1907), כתב: “אין הבדל ופדות בין עברי לערבי. להחיות את הארץ באתם ואת יושביה עמה, ולא לקחת מאחרים באתם, כי אם להוסיף להם…”

קיים אמנם צילום ישן של ‘בית יהושע התלמי’ מיד לאחר שהסתיימה בנייתו, אבל אין בנמצא מסמכים המעידים על תולדותיו בשנים הראשונות. ידוע כי אחד מחדרי הבית שימש כלשכה עבור תנועת ‘המזרחי’, בה היה רבי בנימין אחד הפעילים המרכזיים. המשפחה, דבורה ויהושע, ושני בניהם יעקב ואלון, התגוררו בבית במשך עשר שנים (עם הפוגה קצרה ב-1917) עד סוף שנת 1921, אז עברו לגור בירושלים. יעקב ואלון נולדו בבית הזה. יעקב בשנת 1913 ואילו אחיו אלון נולד שנה אחת מאוחר יותר. הבית נשאר ברשות המשפחה והושכר לאחרים. תיעוד רשמי ראשון נמצא רק באמצע שנות ה-20.

בזמן שבני משפחת רדלר-פלדמן-התלמי גרו עדיין בתל-אביב, היו מרבית הבתים בסביבתם בני קומה אחת או שתיים. המבנה הבולט באזור מגוריהם היה ה’גימנסיה הרצליה’, והוא לבדו נראה כאתר עירוני ראוי לציון. אבל אחרי פרעות תרפ”א ורציחתו של ידידו הקרוב של רבי בנימין, הסופר י.ח. ברנר, כשיהודי יפו נהרו לתל-אביב, ובעקבות גלי עליה מאירופה, התפתחה תל-אביב באחת. כך יצא שתוך שנים ספורות הבית שכן לצלו של ‘מלון פלטין’ שנבנה ממש מולו, ובמרחק הליכה זניח מבית הכנסת הגדול ברחוב אלנבי.

את מקום המשפחה שעברה לגור בירושלים תפס בית המסחר לכובעים ומגבעות של יעקב גולדרינג ולצדו הצטרף כעבור שנתיים, בית המרקחת של ד”ר יעקב מיפלין, שהתפרנס בעיקר ממכירת תרופה בשם ‘אוולטין’ עליה הייתה לו בלעדיות. במודעות שפירסם, ציין כי כדור הפלא “משקיט את העצבים, מעודד את המח ומבטל את מעצורי העיכול.”

בשנת 1932 רבי בנימין שוכר את שירותיו של האדריכל הידוע פנחס ביז’ונסקי, כדי שירחיב את המבנה. התכנית של ביז’ונסקי יושמה והיא זאת שנתנה לבית את מראהו הסופי שעל-פיו נבנה החלק התכול של הבניין המודרני. לאחר ההרחבה ניתן היה למצוא בבניין את מרפאת השיניים של ד”ר פרלמן, את חנות המנופקטורה של וואנו ושות’, את המחלקה לחסכונות של ‘הפועל המזרחי’, וגם סניף של אגודה בשם ‘איגוד להשלטת השפה העברית’. במקביל מציע רבי בנימין להשכרה, משרד בן שני חדרים בקומה השניה של הבית, בתמורה לשתי לירות א”י, לחודש. בחלקו הפינתי של הבניין יכלו העוברים והשבים לשבת בבית הקפה של אריה רבינוביץ’.

אחרי קום המדינה, פעלו ב’בית יהושע התלמי’: החייט, איש תנועת החרות, אברהם וטנמכר, משרדי חברת ‘פלרוד’ – חברה לסלילת כבישים, בית מסחר לספרים של ליאו בלומשטין, ששימשה לעת מצוא גם משרד למכירת כרטיסים להופעות. כמו-כן עבדה כאן חנות בגדים, מטריות ופיג’מות שקראה לעצמה בפשטות: ‘בזול’. באמצע שנות ה-50 נפתחה במקום חנות בגדים נוספת, ‘אפנת אהרון’. ב-1966 הלכה לעולמה שרלוטה בלומשטין, אלמנתו של ליאו, שהקים בינתיים רשת קטנה של חנויות ספרים. את הזכויות על הסניף ברחוב נחלת-בנימין 48 רכש אחד העובדים הוותיקים, עמנואל בראון.

יהושע התלמי נפטר בירושלים בדצמבר 1957, בגיל 78, שנה אחת לאחר מות אשתו דבורה. את הבית יורשים שני הבנים: האגרונום הירושלמי ד”ר יעקב-אביגדור אלעמי והכימאי החיפאי, פרופסור אלון תלמי. בשנת 1974 מעביר יעקב מחצית מחלקו בנכס לבניו גלעד ואמיר ולבנותיו נעמה ויעל. בשנת 1991, אחרי 80 שנות בעלות, מכרו בני המשפחה את ביתם לחברת ‘פוליסטיק בע”מ’.