בית בּירנבּוים

בית בירנבוים – רחוב רש”י 19, פינת רחוב המלך ג’ורג’ 22.

במאי 1935 מכרה ברינדלה גרינדלנד את המגרש הפינתי, על קרן הרחובות המלך ג’ורג’ ורש”י, ליצחק בירנבּוים. באותה תקופה כונתה השכונה הקטנה בה שכן המגרש, ‘פרדס גיוסי’. זו שכונה שנמצאה צפונית ל’מרכז בעלי מלאכה’ ומול המקום בו יקום ‘גן מאיר’ כעבור מספר שנים. כבר באותה שנה הקימו האדריכלים אברהם בּרגר ויצחק מנדלבּוים בית בן שלוש קומות, שהתבלט בזכות המרפסות התלויות החובקות את הפינה המעוגלת של מפגש הרחובות. אהובה ויצחק בירנבוים ושני ילדיהם גרו בעצמם בקומה ג’. קומת הקרקע הנרחבת יועדה מלכתחילה לצרכי מסחר. מאז ועד היום מושכרים שטחי הקומה התחתונה לבעלי חנויות. וכך, לאורך כמעט 90 שנה, פועלות בו זמנית ב’בית בירנבוים’ בין 4 עד 6 חנויות שונות שמחליפות זו את זו.

החנות הראשונה שנפתחה כבר עם חנוכת הבית נקראה ‘דבורה’ – סלון למחוכים, חזיות ומתניות רפואיות. אבל כעבור שנתיים, דבורה לא שבעה נחת מהמיקום והעבירה את החנות שבבעלותה לרחוב המלך ג’ורג’ 40. ב-1938 הפעיל כאן הספר אהרון קורדובה, מִסְפָּרָה לגברים. באותה שנה נפתחה בבניין גם חנות למכירת אופניים של שרגא לב. מספר חודשים מאוחר יותר נפתחה ליד המספרה חנות שוקולד, שלא החזיקה מעמד יותר משנתיים.

בסרטון זה מצולמים בתים הניצבים לאורך רחוב רש”י, ובהם נראה גם בית בירנבוים.

בסרטון זה מצולמים בתים הניצבים לאורך רחוב רש”י, ובהם נראה גם בית בירנבוים.

במשך עשרות שנים, החל משנות ה-40, היה הבניין מוכר כמוקד למכירת עגלות ילדים. אדם בשם יהודה קלינגבייל קנה ומכר עגלות משומשות. בשלב הבא הוא גם התמחה בתיקון עגלות וב-1950 אף פתח חנות למכירת מיטות לתינוקות, לולים ועגלות ילדים, בשם ‘עולל’. חנות ‘עולל’ התפתחה והפכה לשם מוכר עבור הורים לתינוקות, באזור לב תל-אביב. לשיאה הגיעה החנות בשנות ה-60 וה-70 אם כי היא המשיכה לפעול עד סוף שנות ה-90.

לאחר תקופת הפרעות ועם פרוץ מלחמת העולם, העמיק המשבר הכלכלי אשר פגע בבעלי הבתים בעיר. בירנבוים ביקש באותם ימים לפצל חנות גדולה בת 50 מ”ר שאין איש המוכן לשכור אותה. הוא היה מעוניין להשכיר שתי חנויות קטנות באותו שטח, אבל נתקל בהתנגדות של הועדה לבניין ערים, ורק לאחר ערעור קיבל את מבוקשו. נוספו על המאורעות ההיסטוריים הקשים, גם הרעשים שהקים מפעל לייצור קרח, אשר פעל בבניין השכן – המלך ג’ורג’ 24. הקשיים הרבים במציאת שוכרים ריפו את ידיו של יצחק בירנבוים.

החל מדצמבר 1943 בירנבוים מפרסם מודעות קטנות בעיתונות היומית, במטרה למכור את הבניין. אין זה עניין של מה בכך בשנים בהן הביקוש לנדל”ן מתון. כך למשל בעיתון ‘הארץ’, במארס 1944: “פינה, חנויות ודירות. הכנסה 1,200 לא”י. למכירה ב-25,000 לא”י. בירנבוים, רחוב המלך ג’ורג’ 22, ת”א.” לבסוף, יואל אגסי הוא שרוכש את הנכס כהשקעה לזמן קצר, ומוכר אותו כבר בספטמבר 1945 לארבעה קונים, בני משפחה אחת, בחלקים שווים: עוזר לוין, דורה, ג’ק ומיכאל לוין. עוזר לוין הוא שלוקח על עצמו את ניהול ענייני הבית. משפחת בירנבוים עוברת לגור ברחוב בן-יהודה.

עוזר לוין משכיר שטחים ליוסף עדיני, הבעלים של חנות תכשיטים, ליהושע טבת שמחזיק דוכן למכירת בוטנים ופירות יבשים וכן לחנות ‘או-בון-גו’: “קנו עתה שמיכות פוך וצמר-גפן. מבחר עצום למיטיבי טעם. ‘או-בון-גו’ (‘הארץ’, 30 ביוני 1950). בחנות הציעו גם כרים מנוצות במחיר של חמש וחצי לירות לכרית. בקומה ב’ הוסבה אחת הדירות למשרדי המחלקה הסוציאלית של הגולה הפּולנית בארץ. באותה קומה, קומה ב’, התיישבה גם גברת בשם סידוניה פרנקנשטין, שהציגה עצמה כ”אמנית בתיקון גרביים”. בצילום ישן של הבניין ניתן להבחין בשלט המוצב בכניסה לבית: “תיקון גרבים. תיקון אמנותי. פרנקנשטין.”

דיירי הבניין, בהובלתו של הרופא ד”ר משה פנו, שולחים בחודש ספטמבר 1955 מכתב תלונה למחלקה הטכנית בעירייה: “אנו החתומים מטה, דיירי הבית ברחוב המלך ג׳ורג 22 פונים אל כבודו בבקשה לסלק מחדר המדרגות של הבית את הרוכל אברהם טורבורי, אשר קנה לו ישיבה בחדר מדרגות ביתנו, תופס את כל הכניסה על-ידי סחורותיו ועשה את התנועה הרגילה של הכניסה והיציאה לבלתי אפשרית. הוא הופך את חדר המדרגות לשוק פתוח וכל היום מסתובבים שם קונים.” 

בשנת 1964 נפתח כאן מרכז לציוד דייג, ספורט ומחנאות, ‘ים ספורט ושעשוע’. כמעט תמיד, אחת מהחנויות ב’בית בירנבוים’ שימשה כמכולת. החנוונים התחלפו, אבל המכולת נותרה במקומה. ב-1979 בעלי המכולת הם שמואל וחיים יחילוביץ’. החל מסוף שנות ה-60 הבית מנוהל על-ידי חברה המתמחה בניהול ואחזקת בתים.

במאי 1979 מתלוננת סידוניה פרנקשנשטיין במשטרה, כי אלמוני התנפל עליה בכניסה לבניין, לקראת שעת חצות כאשר שבה לדירתה. במאי 2000 מתלונן דייר אחר, אפרים שלום, אצל נציב תלונות הציבור. לדבריו זוג צעירים ששכרו את דירה מספר 4 בקומה ב’ מפעילים במקום אולפן קול…”השוכרים משמיעים מוסיקת טרנס מחרישת אזניים משעות אחה”צ ועד שחר.”

כיום, החנות הבולטת בבניין נקראת ‘שמואל מותגים’ והיא זו החולשת על חיבור הרחובות. לצדה, ברחוב רש”י ניתן למצוא את המעדניה ההולנדית ‘ביאטריס’. 

תחקיר וכתיבה: חגי להב.

ניתן לשתף את המאמר