בית נחמיאס-שאלתיאל
בית נחמיאס-שאלתיאל – רחוב רש”י 17, פינת רחוב המלך ג’ורג’ 29.
בשנת 1925 בנה אדם בשם זלמן גרשטיין (דרורי) בית קטן בן קומה אחת, על המגרש הפינתי הנושק לרחוב רש”י ולרחוב הכרמל, בשכונה שנקראה ‘בצלאל-גאולה’. עשר שנים מאוחר יותר הוסב שמו של רחוב הכרמל. מאותה עת הוא נודע כרחוב המלך ג’ורג’. ב-1930 מכרו שרה וזלמן דרורי את הבית ליצחק חניניקיס בן-יהודה, שבתורו מכר אותו לקבוצת משקיעים שבראשם בני משפחת חורי. לבסוף, התגלגל המגרש לידיהם של אברהם נחמיאס ומיכאל וליאון שאלתיאל, שקיבלו אישור להרוס את הבית הישן ולבנות במקומו בית בן שלוש קומות.
טובה ואברהם נחמיאס כמו גם שותפיהם, בני משפחת שאלתיאל, היו דמויות מוכרות בקרב קהילת עולי סלוניקי בתל-אביב. בסמוך לעלייתם ארצה החליטו לבנות בית כדי שישמש עבורם מקור הכנסה, בזכות גביית דמי השכירות מהדיירים ומבעלי העסקים. השותפות על הבניין התחלקה לשלושה חלקים שווים: חלק אחד למשפחת נחמיאס, חלק שני למיכאל שאלתיאל ולאשתו אסתריה, חלק שלישי לבנם של מיכאל ואסתריה, ליאון שאלתיאל. בת נוספת, לאה-לוסי שאלתיאל שהייתה נשואה לאלפרד כהן, החזיקה גם היא בבעלות על שתי דירות בבניין.
האדריכל שהופקד על תכנון המבנה היה חיים משולם. הבניין היה מוכן לאכלוס בחודש מאי 1936. בשלב הראשון התקבל אישור לפתוח חנויות רק בחזית הפונה לרחוב המלך ג’ורג’. מועד סיום הבנייה חפף לימי המשבר הכלכלי שפקד את הארץ, בעקבות המרד הערבי הגדול. משפחות נחמיאס ושאלתיאל לא הצליחו להשכיר את החנויות בקומת המסחר ועל כן הם שולחים מכתב למחלקה הטכנית בעירייה בבקשה שיאפשרו להם לפצל את החנויות: “הננו מתכבדים להגיש תוכנית שינויים ומבקשים מכבודו לאשר אותה לנו כי בנפשנו זה ובנפש משפחותינו. הקטנו את מספר החנויות כי אין ולא הייתה כל אפשרות בזמן שכזה להשכיר אותן. כמובן כשרק תהיה אפשרות של השכרת חנויות גדולות יותר נגדיל אותן על ידי הריסת המחיצות, אבל כרגע עלולות כל החנויות להישאר ריקות. החנויות עומדות ריקות אבל למרות הכל הספקנו להשכיר אטליז וחנות ירקות, וכל יום של עיכוב מצד המחלקה הוא מכה איומה לקיום משפחות מרובות.” משלא נענו, החליטו להשתמש בשירותיו של עו”ד מנחם דונקלבלום, אחד המשפטנים המובילים בארץ-ישראל של אותם ימים. אין פלא אם כך שבקשתם נענתה בחיוב.
את האטליז ניהל אליעזר שפרונג, שעד אז גר עם אשתו יפה ברחוב החשמונאים. לקראת סוף שנות ה-30 כאשר התבסס בעבודתו בחנות, שכר שפרונג דירה בבניין ועבר לגור בה עם משפחתו. בשכנות לאטליז פעלה חנות למכשירי כתיבה של אברהם פיש. החל משנת 1938 ניהל יוסף-יאשה מגנהיים עסק של חומרי אינסטלציה וצינורות בקומת הקרקע של הבניין. גם בני משפחת מגנהיים, יוסף וחנה ושני ילדיהם, התגוררו בקומה ב’ ב’בית נחמיאס-שאלתיאל’. מגנהיים החזיק בחנות בהתמדה, במשך עשרות שנים, גם כאשר בני המשפחה עברו לגור ברחוב פרנקפורט, בצפון הישן של העיר.
ב-1937 נפתחה כאן חנות לבגדי גברים בשם ‘מונדר’. אבל, הבולט שבבתי העסק היה קפה-מסעדה בשם ‘מגדלור’ של אברהם מורדכייב. בחוזה בין מורדכייב – שהיה כלוא באותה תקופה בכלא ביפו, בעוון כניסה בלתי לגלית לארץ – לבין מיכאל שאלתיאל, נכתב ששכר דירה הינו 11 לא”י לחודש בשנתיים הראשונות ו-14 לא”י לחודש בשנה השלישית. עיתון ‘דבר’ 21.5.1937: “מגדלור – קפה, מסעדה, דנסינג, גינה. רחוב רש”י 17. ניקיון מופתי. המקום הכי שקט. נוח ונעים בקיץ. אוכל טרי. מחירים עממיים. שישליק קווקזי, כל יום טרי, משקאות מכל המינים. ריקודים בכל ערב בלוויית תזמורת ג’ז. חנית אבטומובילים מיוחדת בשביל המבקרים.”
משנות בראשית שלו התבלט הבית בקיומן של מסעדות שהחליפו זו את זו. את ‘מגדלור’ החליפה ‘מסעדת לאה’. עיתון ‘דבר’ 4.7.1941: “קפה ומסעדה לאה, בהנהלה חדשה. מטבח מצויין, גם צמחוני. שניצל וינאי עם תוספות – 40 מיל. אחרי הצהריים קפה נפלא ועוגות במחירים נוחים.” בשנת 1942 נפתחה כאן מסעדת ‘המשביע’. באותה תקופה התמקם בקומת הקרקע, באגף הפונה לרחוב רש”י, גם הסנדלר פנחס ברנובסקי. דייר הבניין, יצחק וולמן, נפטר במארס 1950 ממחלה והוא בן 28 בלבד. שנה מאוחר יותר נפטרה גם אסתריה שאלתיאל והיא בת 68. דייר נוסף, חיים סטרומזה שמו, נקלע ב-1962 לסכסוך ממושך עם ליאון שאלתיאל בעקבות הקמת גגון אזבסט שבאמצעותו סגר מרפסת, למרות שלא ניתן לו אישור לכך.
במחצית השניה של המאה ה-20 ניתן היה למצוא בבניין – בין היתר – את בית המלאכה לתיקון מכונות כביסה של שמואל רוזן, את החנות למכירת תכשיטים של ז’נה הננסון, את בית החרושת לייצור נעליים אורטופדיות ‘ברקו’, בניהולו של משה גולדברג, שהעסיק בימיו הטובים 12 עובדים, וכן את בית המלאכה לתיקון מקררים חשמליים של גבריאל (אישטבן) ורנאי.
שמואל שאלתיאל, בנם של עדינה וליאון, היה בן שנתיים כאשר בני המשפחה נכנסו לגור בדירה בקומה ג’ של הבניין. באפריל 1990 הוא מפנה מכתב לשלמה להט, ראש העיר: “הנני מבקש את עזרתך במניעת ירידה של משפחת בְּנִי מן הארץ. אינני מבקש דבר בלתי אפשרי. בני דוד שאלתיאל נישא לפני כשנתיים ומאז הוא שוכר דירה בהרצליה. עד היום לא הצלחנו לגייס את הסכומים הדרושים עבור קניית דירה ולאחרונה המצב התדרדר עקב עליות מחירים חדות בשוק הדירות. אמי, סבתו של דוד, היא אחת מבעלי בית מוגן ברחוב המלך ג׳ורג’ 29, בית שנבנה על ידי אבי המנוח בשנת 1934 כשהוא עלה ארצה. ההצעה של אמי פשוטה – לבנות דירה על גג הבית. לכאורה דבר בר ביצוע, אך לאחר כמה ניסיונות סרק לקבל רישיון התייאשנו ובני חושב עתה ברצינות שללא דירה אבל עם פספורט אמריקאי ועם מקצוע דרוש בתחום המחשבים, קל יותר להסתדר שם, ולכן הנני פונה אליך: אנא עזור למניעת ירידת עוד זוג צעיר.”
כיום פועלים ב’בית נחמיאס-שאלתיאל’ בית הטבע ‘רפאל’, וכן חנות אספנות ופרטי יד שניה בשם ‘מהדורה מוגבלת’. במארס 2022 רשם מהנדס מטעם העירייה בדו”ח שכתב: “תיק מבנה מסוכן לכתובת שבנדון נסגר והמבנה הוסר מרשימת מבנים מסוכנים.”
תחקיר וכתיבה: חגי להב.
