בית דונקלבלום

בית דונקלבלום – רחוב יעל 3, פינת רחוב רות 2. 

המבנה שוכן במרחק של פחות מ-200 מטר מכיכר דיזנגוף, ליד גינה עירונית יפה, התואמת את רעיון ‘עיר הגנים’ כפי שהותווה על-ידי פטריק גדס בסוף שנות ה-20. ‘בית דונקלבלום’ נבנה בשנת 1935 ע”י האדריכל אוסקר קאופמן (שבנה גם את בניין הבימה). זהו בניין מגורים המעוצב בסגנון הבינלאומי, בן שלוש קומות וקומת גג שנוספה בשנת 1958. הוא מצטיין בחזית סימטרית מרשימה ובמרפסת מוגבהת ומעוגלת מעל הכניסה. המגרש נמצא בשכונה שנקראה ‘ראש תל אביב’, קרוב לגבול עם שכונת ‘תל נורדאו’. השטח נרכש במאי 1933 מזוהבי אבו אל-ג’יביין, בעל פרדסים עשיר מיפו.

ד”ר מנחם דונקלבלום ואשתו לאה, שעבורם נבנה הבניין, המשיכו להתגורר בביתם המקורי, ברחוב ביאליק 24, גם לאחר סיום הבניה. בפועל, בתם היחידה רות, היא זו שחיה עם משפחתה ברחוב יעל מספר 3, פינת רחוב רות. 

ד”ר דונקלבלום שהחזיק משרד עורכי דין בשדרות רוטשילד 21, השתייך להרכב השופטים הראשון, בבית המשפט העליון, מיד לאחר קום המדינה. לפני כן שימש נשיא הסתדרות עורכי-הדין היהודיים בארץ-ישראל, וכן כיועץ המשפטי של עיריית תל-אביב. הוא נחשב למשפטן מבריק ובעל עמדות הומאניות חסרות פשרות. כך אמר על המעצרים המנהליים שבוצעו על-ידי זרועות הביטחון: “בתקנות אלה יש הפרה של מושגים אלמנטריים של חוק, צדק ומשפט. התקנות נותנות סנקציה לשרירות מוחלטת של השלטונות המנהליים והצבאיים.”

במארס 1937 שולח מנחם דונקלבלום מכתב תזכורת לאדון זברסקי, יו”ר המחלקה הטכנית בעירייה. שנה מוקדם יותר ביקש דונקלבלום לבנות חניה למכונית, במבוא הבניין. משלא נענה שלח מכתב נוסף. במכתב מועלות תהיות משפטיות לגבי סמכויות יתר, שפקידים נוטלים לעצמם לאורך הדורות: “….על מכתבי לא קבלתי תשובה, אולם בעל-פה מסרו לי כי אוסרים למלא את בקשתי מכיוון שישנו חשש במקרה כזה שגרג’ יהפוך לחנות. מעולם לא חשבתי כי מתפקיד המחלקה הטכנית לדון על האופי של בני אדם המגישים בקשות ולהחליט מי חשוד על עבירות בעתיד, ומי לא. לפי עניות דעתי המחלקה הטכנית יכולה להתנהג רק עפ”י כללים חוקיים שווים לכל נפש ולא לדון לפי שרירות לבה. נוסף לנ”ל נודע לי, כי לשכני מצד רחוב יעל הותר לעשות חנויות ורציתי לדעת, אם לי היה אסור לעשות גרג’ שמא אהפוך אותו לחנות, שכני במה זכה כי נתנה לו רשות לזה?” 

למרות מעמדו הידוע של כותב המכתב, בקשתו נתקלה שוב בסירוב. לאחר פטירתו בשנת 1951, הטיפול בבניין עבר לאלמנתו ולבתו. והנה ההיסטוריה חוזרת על עצמה. בדיוק 50 שנה לאחר הבקשה המקורית, שולח עו”ד גורני (בעלה של הבת רות) מכתב בקשה לעיריה. תוכן הבקשה מדצמבר 1986: “סדור גרג’ לשתי מכוניות. חניה ע”י חפירה מעל-פני הקרקע עד גבול מגרש לחזית רחוב רות, לבנית תקרה וקיר תומך מבטון.” החלטת הועדה: “לא לאשר מטעמים תכנוניים, שכן הבקשה היא בניגוד לת.ב.ע. החלה על המקום.”

הצילום משנת 1935 – הגברת רות גורני.

 
ניתן לשתף את המאמר