בית חברת פרדס – רחוב לבונטין 5.

בתחילת המאה ה-20 הוקמה בארץ ישראל האגודה הקואופרטיבית החקלאית הראשונה על-ידי שמעון רוקח, אביו של ישראל רוקח, לימים ראש עיריית תל-אביב. האגודה נקראה ‘פרדס’ והיא שמה לה למטרה לדאוג באופן מרוכז לפרדסנים ולפועלים שעבדו בפרדסים. חברי האגודה שמאסו בתלות הפיננסית המוחלטת שהייתה לחקלאים היהודים עד אז, בפקידי הברון, סימנו את הדרך לארגונים ואגודות נוספות שקמו בעקבותיהם. עם השנים הלכו ותפסו הפרדסים מקום מרכזי בחקלאות ובכלכלת הארץ, עד שהפכו לחלק מן האתוס הציוני. כך כותב חיים גבתי בספרו ‘100 שנות התיישבות’: “החל משנת 1924 גבר הביקוש בארצות אירופה – בעיקר באנגליה – לתפוז הארצישראלי מהזן שמוטי. הפרי שנשלח לחו”ל נמכר במחירים גבוהים שהשאירו לבעלי הפרדסים רווחים הגונים. ייצוא ההדרים הגיע ל־75% מכלל היצוא. הענף סיפק תעסוקה לאלפי עובדים, ובעונת השיא הועסקו בו כ־30,000 איש.” התפתחויות אלו הביאו את חברי אגודת ‘פרדס’ לכדי החלטה שעליהם להקים מבנה אשר ישמש כמטה מרכזי לפעילות ההולכת וגוברת של הענף.

המקום שנבחר עבור ‘בית חברת פרדס’ היה רחוב השרון, בחלקה המערבי של שכונת ‘רמת השרון’ (מתחם לבונטין של ימינו), בסמוך לרחוב העליה. האדריכל אשר גויס בשנת 1931 לתכנון הבניין היה זכי שלוש. שלוש, שנודע בהמשך הקריירה שלו כאחד המובילים בהטמעת זרם האדריכלות הבינלאומי בתל-אביב, ובנה בין היתר את ‘בית המניפה‘ ליד מגדל המים ברחוב מזא”ה, תיכנן במקרה זה, מבנה בסגנון האהוב עליו עם השפעות של אר-דקו. תחילה, הבית היה בן שתי קומות בלבד. בשנת 1937 נוספה קומה שלישית. שמו של רחוב השרון הוסב כעבור מספר שנים לרחוב לבונטין.

עד מהרה המבנה הפך מוקד לפעילויות שיווק של הפרדסנים. כך לדוגמה, מודעה בעיתון ‘הירדן’  מ-13 בינואר 1935: “אגודת פרדס בע”מ מקבלת להמציא תיבות בודדות של תפוחי זהב ואשכוליות לכל מקום שהוא במדינת פולין. בדבר פרטים לפנות: תל אביב, משרד פרדס, רחוב השרון 5.” או ‘דבר’, 4 בפברואר 1938: “המתנה החגיגית לפורים ולפסח היא תיבה מובחרת של תפוחי זהב או אשכוליות, ארוזה על-ידי פרדס – אגודה קואופרטיבית של פרדסנים, תל-אביב, רחוב השרון 5. חיפה, רחוב הנמל, ובכל משרדי פרדס במושבות.”

במהלך שנת 1942 רוכש את הבניין אנג’ל קרסו, אחיו הפחות מוכר של משה קרסו. ארבע שנים בלבד הוחזק הבית בבעלות פרטית עד שנמכר ל’דפוס אחדות’ – קואופרטיב נוסף בעל חשיבות היסטורית. בית הדפוס הוקם תחילה בירושלים, ברוח הסוציאליסטית של תנועות הפועלים בארץ-ישראל. יצחק בן-צבי, רחל ינאית ודוד בן-גוריון היו מהדמויות הפעילות בהוצאת עיתון ‘האחדות’, ביטאונה של מפלגת ‘פועלי ציון’, ובעקבותיו, גם בהקמת בית הדפוס, שמלבד הדפסת גיליונות העיתון, סייע בפרסומם של מאמרים ושל יצירות שעיקר עניינם מעמדו של הפועל העברי. המוטו של הקואופרטיב היה: “אחדות המעמד, אחדות הציבור העובד ואחדות האומה”, ואילו כותרת המשנה של העיתון הייתה: “שבועון לענייני הפועלים והמוני העם בארץ ישראל”. אחרי מלחמת העולם הראשונה נדדה פעילותו של ‘אחדות’ לתל-אביב. בחודש מאי 1947 עבר בית הדפוס ממשכנו הקודם ברחוב מקווה-ישראל 6, לבית ברחוב לבונטין 5. עכשיו היה זה כבר מפעל של הדפסות. מכונות הדפוס עבדו ‘בבית חברת פרדס’ יומם וליל, ובכל זאת רוח הצדק והשוויון נשמרה. וגם חג הפועלים היה לחלק מהמסורת: “דפוס אחדות בע”מ מברך את ציבור הפועלים ומוסדותיו, ביום חג האחד במאי, בברכת אחדות המעמד.” (‘על המשמר’ – 29 באפריל 1960).

בית הדפוס עבר לא מעט גלגולים מאז, ונאלץ להתמודד עם השינויים הדרמטיים שחלו בשוק ואף ידע משבר כלכלי עמוק. הבניין נעזב ועמד נטוש שנים רבות, אבל לאחרונה עבר הליך של שימור ותוספת של שתי קומות ואגף אחורי.

תחקיר וכתיבה: חגי להב.