בתי האחים שלוש

בתי האחים שלוש – רחוב פינס 32-28, פינת רחוב בוסתנאי 26 עד פינת רחוב כפר-סבא 25.

בקצהו של רחוב לילינבלום, מול קלונוע ‘עדן’ ההיסטורי ועל גבולה של שכונת ‘נווה-צדק‘, מתבלטים ביופיים שני בתים, הדומים זה לזה כשתי טיפות מים. אלו הם הבתים בהם התגוררו עשרות שנים בני משפחת שלוש וצאצאיהם.  

למשפחת שלוש חלק נכבד בהקמתה של השכונה היהודית הראשונה מחוץ לחומות העיר יפו, שכונת ‘נווה-צדק’. ראש השבט, אהרון שלוש שעלה ארצה ממארוקו, הוא זה שרכש את האדמות עליה הוקמה השכונה, ובעצמו גם בנה בה את ביתו. שני בניו של אהרון, אברהם-חיים ויוסף-אליהו הקימו בית-חרושת למרצפות מלט ואחר-כך גם למוצרי בנייה מבטון. השניים עשו חיל בעסקיהם והתעשרו. לכשהתבגרו שני בניהם הבכורים, החליטו האחים לבנות להם בתים רחבי ידיים ומלאי הוד, כיאה לנכדיו של אהרון שלוש.

בשנת 1911 הם בנו שני בתים זהים ברחוב פינס, האחד (מספר 30) בין הסימטאות בוסתנאי ושרעבי, השני (מספר 32) בין הסימטאות שרעבי וכפר-סבא. לפני שעברו לגור בבתים החדשים, ערכו בני-הדודים הגרלה. משה שלוש, בנם של יוסף-אליהו ופרחה לבית מויאל, זכה בבית מספר 30 שנחשב למועדף, ואילו מרקו, בנו של אברהם-חיים, נכנס לגור בבית מספר 32. אגב, הבית מספר 30 קיבל מהעירייה גם את מספר 28.

בסמוך לאיכלוס הבתים נולדה לאה שלוש, בת לרחל ולמשה, שגרו בפינס 30. בשנת 1921 נולד גם אחיה אהרון, אבל שנה מאוחר יותר נפטרה האם רחל. בעקבות הטרגדיה, עברו הסבא והסבתא יוסף אליהו ופרחה, לגור בבית, כדי לסייע בגידול הילדים הקטנים. משפחת שלוש התגוררה בקומת הקרקע, ואילו הקומה העליונה הושכרה לזוג הורוביץ. כאשר משה שלוש התחתן בשנית עם רופאת העיניים ד”ר נינה ברלין, עזבו הסבא והסבתא את הבית ועברו לגור בבית אחר, ברחוב הרצל. המצב הכלכלי היה בכי טוב והבית כולו שימש את המשפחה, כאשר אחד החדרים הפך למרפאת עיניים, ואילו חדר נוסף הוקצה לצרכי עבודתו של משה שלוש, שמונה להיות קונסול בולגריה בפלשתינה.

המשפחה החזיקה בבית (פינס 30) ברצף עד שנת 1969, למעט פרק זמן קצר במלחמת העצמאות, לאחר שנפלה פצצת מרגמה על אחד מאגפי המבנה, ובני משפחת שלוש התגוררו בדירה חלופית עד לשיקום הבית. לבסוף הבית הזה, הצפוני מבין שני בתי האחים, נמכר לבית-ספר ‘רננים’.

מרקו שלוש אשר גר ברחוב פינס 32, נמלט מידי הטורקים, בזמן מלחמת העולם הראשונה, למצרים. בשונה מבן-דודו הוא היה רווק, וכך, זמן קצר לאחר ששב ארצה, נסע ללמוד בפריז ושם גם הכיר את פולט לבית בן-עזיה. הם שבו ארצה בשנת 1926 והתחתנו. אשתו של מרקו נפטרה כעבור 6 שנים והותירה אותו אלמן ללא ילדים. מותה בדמי ימיה, מעקיצת חרק ברקתה הימנית, כפי שמתואר בעיתונות של אותם ימים, הותיר את העדה הספרדית ביפו ובתל-אביב בהלם מוחלט. בשארית חייו התרכז מרקו בעסקי בית-החרושת המשפחתיים, אותם ניהל, ובפעילות ציבורית. מעט מאד ידוע על החיים שהתנהלו בבית. מרקו שלוש נפטר בגיל 75 ונקבר בבית הקברות הישן ברחוב טרומפלדור.

אביתר שלוש מוסיף עדות אישית: בשנת 2009 קיימנו, צאצאי אהרן שלוש, כנס משפחתי לציון 100 שנה לתל אביב. לכנס הפקתי חוברת לה קראתי “שלוש בתל-אביב – פרקים מסיפור המשפחה בעיר העברית הראשונה”. חלקה הראשון של החוברת יוחד לסיפור מעורבותם של בני המשפחה בהקמת אחוזת בית. החלק השני ייוחד לסקירה אודות כל אחד מששת הבתים של ילדי אהרן שלוש, – ובהם הבית בפינס 32 – ביתו של אברהם חיים שלוש. בין דפי החוברת תוכלו למצוא את צילום שטר המכר שבו מכר אהרן שלוש את המגרש לשני בניו אברהם-חיים ויוסף-אליהו (הסבא-רבא שלי). כמו כן את התוכנית האדריכלית לבניית הבית אותה שרטט יוסף אליהו שלוש בשנת 1913.

קלרה גרינברג מספרת: מרגש לראות את הבית של שלוש, לימים היה שם בית הספר רננים, בו למדתי במגמת אמנות. מעלה זיכרונות נעימים, מלא חוויות, בחצר בית הספר היה שסון (אוטובוס) ישן שבו למדנו. נוסטלגיה נעימה. ויעקב מירון מוסיף: אני למדתי ברננים, בשוסונים שהוסבו לכיתות לימוד, עד 1967. היה תיכון מוסיקלי ברמה גבוהה מאוד בהנהלת מש’ הירשברג יצחק, יואש וישראלה. הבניין היה מלא הוד והשראה. מזיכרונות חיי הניפלאים.

ניתן לשתף את המאמר