בית אלכסנדר לוי

בית אלכסנדר לוי – רחוב יהודה הלוי 7. 

פרקי חייו האחרונים של האדריכל אלכסנדר לוי טבולים במרירות ובעצב. הוא נולד בדצמבר 1883 בברלין ועלה ארצה בשנת 1920 כשכבר נודע ככוכב עולה בשדה האדריכלות. תחילה, התיישבו הוא ואשתו נדיה ביפו, ורק ב-1924 עברו לגור בבית הזה, ברחוב יהודה הלוי. מכאן ניהל גם את משרד האדריכלים ‘קדם’. לוי התפרסם בעיקר בזכות פרוייקט הדגל שלו – ‘בית הפגודה‘ (1924), אבל הוא בנה בתים מרהיבים נוספים, לאורך רחוב אלנבי: ‘בית אוסישקין‘, ‘בית אידלזק‘ ו’בית מנגל‘. הפרוייקט האחרון שטיפל בו בתל-אביב היה ‘בית קלייזר‘, ברחוב אלנבי 11. 

באותה עת חש כבר ניכור כלפי הסביבה המקצועית שסבבה אותו וכלפי אנשי העיר. הוא לא זכה להערכה לה ציפה וחש מאוכזב. גם רמת ההכנסה הכספית של לוי לא השביעה את רצונו. ייתכן שמצבו הרגשי של האדריכל מתבטא בקירות ‘בית קלייזר’. את הסגנון האקלקטי עם אלמנטים של ארכטיקטורה ערבית ששילב במרבית הבתים הקודמים שתיכנן, העלים כמעט לגמרי, ובמקומם הדגיש סגנונות אירופאיים מובהקים. ב-1927 עזבו אלכסנדר ונדיה לוי את הארץ ושבו לאירופה. עד פרוץ מלחמת העולם עבד לוי בהצלחה לא מבוטלת בגרמניה ובצרפת. בתחילת המלחמה הוא הופרד מאשתו והתגלגל בין מחנות עד שנשלח לאושוויץ, שם נרצח בשנת 1942.

את ‘בית אלכסנדר לוי’ על שתי קומותיו, בנה באופן אירוני דווקא אדריכל אחר, דב טשודנובסקי. במקור נבנה הבית עבור יעקב אלימלך לדרברג, בשולי השטח שעד שנות ה-20 נחשב לאזור ההפקר בין ‘אחוזת בית‘ ההיסטורית לבין ‘נווה צדק‘, ואשר זכה לכינוי ‘המגרש המאחד’. יעקב אלימלך ואחיינו יצחק לדרברג היו שותפים בעסקי מסחר בכלי בית. השניים עשו חיל בעסקיהם והשקיעו את כספם גם בנדל”ן. לדרברג מכר את הנכס ביהודה הלוי לדב ליב קרסון כבר בשנת 1924, בסמוך לסיום הבניה. הקשר הטוב בין טשודנובסקי לבין לדרברג נמשך, וכעבור זמן קצר, טשודנובסקי בנה ללדרברג את ביתו ברחוב זבולון. 

קרסון גר בקומת הקרקע עם אשתו ברטה. את הקומה העליונה השכירו כאמור, לאלכסנדר ונדיה לוי. למרות שנהוג להעניק לבתים בתל-אביב את שמם של בעלי הבית אשר הקימו אותם, ולמרות שלוי גר כאן בשכירות, שלוש שנים בלבד, נקרא הבית על שמו: ‘בית אלכסנדר לוי’.

לאחר עזיבתם של בני הזוג לוי, נכנסו לגור בבית אמיל ליטוינסקי ואשתו מרגלית, לבית אפלבאום. אמיל הוא אחד משלושת בניו של של יעקב אלחנן ליטוינסקי, שהיה המבוגר מתוך 66 האבות המייסדים של העיר תל-אביב. מרגלית שהייתה אחות רחמניה טיפלה בביתה בחולים: “אגודה הדדית לטיפול ולשירות אצל חולים, ‘סעד’, מודיעה כי המען של האגודה הנהו: מרת מ. ליטוינסקי-אפלבוים, רחוב יהודה הלוי 7 (‘דבר’, 17 במאי 1927).” 

דב קרסון, שעלה ארצה מאנגליה, היה יהלומן עשיר. הוא השתמש בבית ברחוב יהודה הלוי לעתים רחוקות ועד מהרה הוא ואשתו השתקעו בראשון-לציון והעבירו אליה את עיקר פעילותם. באמצע שנות ה-30 התגוררו באחת הדירות עליזה ואלכסנדר שחור. עליזה, שילדה את בנם ביולי 1935 לא הייתה צריכה להרחיק לכת – היא ניגשה לבית השכן, מספר 9, בו ניהל ד”ר פרייד המפורסם את בית היולדות שלו. ב-1938 הוקצה חלק משטח הבית לשימושה של פנימיית ‘אהל שרה’, על-שמה של שרה שנירר, ממייסדות הסמינריון למורות ‘בית יעקב’. מתוך מודעה בעיתון ‘הצפה’, 26 ביולי 1940: “אוהל שרה. מוסד אחראי לחינוך מסורתי טהור עם טיפול פנסיוני לתלמידות, לחינוך עממי ותיכוני. הורים הדואגים למסור לבנותיהם חינוך אחראי וטוב וטיפול מסור, שולחים את בנותיהם לפנימיית אוהל שרה בתל אביב. מתקבלות תלמידות מגיל 6 עד 18.” 

לא קיים תיעוד מדוייק לגבי תאריך המכירה של המבנה על-ידי קרסון, אבל בשנת 1936 רשומים כבר מרים וישראל לוין כבעלי-הבית. ישראל התפרנס מצבעות ומרים הייתה פעילה בארגוני נשים ואף השתייכה להנהלת ויצ”ו. ב-1959 נפטרה מרים מסיבוכים של מחלת השפעת כשהיא בת 45 בלבד.

באפריל 1950 התרחשה ב’בית אלכסנדר לוי’ דרמה – מוות על רקע מסתורי וניסיון התאבדות, כפי שזה מתואר בעיתון ‘הארץ’: “גופת מרים קדיש, בת 25, נמצאה אתמול בשלוש אחה”צ בדירת אביה, ד”ר קדיש, רופא שיניים הגר בתל אביב ברחוב יהודה הלוי 7, ללא רוח חיים ולמראשותיה שני פמוטים עם נרות וצנצנת עם פרחים, ואילו בחדר השני של הדירה נמצא ד”ר קדיש כשהוא מוטל במצב קשה. בחוגי המשטרה מניחים שד”ר קדיש ניסה לאבד עצמו לדעת בהרעלה. המשטרה מוסרת כי במכתב שהשאיר נאמר שהוא הזריק לבתו שהייתה חולת רוח ונמצאה במוסד רפואי, זריקת רעל לאחר שהיא באה אליו כנראה והציקה לו.”

לאחר מותה של אשתו המשיך ישראל לוין לגור בגפו באחת מדירות הבית ואת שאר הדירות השכיר בדמי מפתח. הדייר ברוך סגל שגר כאן מ-1958 ועד אמצע שנות ה-70, שילם לו, לשם דוגמה, עבור דירת שני חדרים, 226 לירות לחודש בלבד (סכום המשתווה למאות בודדות של שקלים, לפי ערכם בימינו). לפני מותו ב-1973 עוד הספיק ישראל לקבל רישיון עסק עבור שפרן איגנצי שהפעיל במקום בית מלאכה לייצור בגדים. למרים ולישראל לוין לא היו ילדים ואת הבית ירשו האחיינים, רחל אליצור, שלמה יודקביץ (בנה של חנה, אחותו של ישראל לוין) ופנחס לוין.