בית פריד

בית פריד – רחוב מזא”ה 49, פינת יהודה הלוי 99.

חנה ושאול פריד עלו ארצה מליטא. בשנת 1931 כשהוא היה בן 28 והיא הייתה בת 23 החליטו השניים לרכוש מגרש ולבנות עליו בית. באותם ימים גרו בני הזוג הצעירים בדירה שכורה ברחוב העבודה. לבסוף, בחרו במגרש שהיה שייך עד אז לאדם בשם אפרים ארבר, בקצה המזרחי של רחוב מזא”ה, בפאתי ‘אדמת רמדאן’. שמה של השכונה היה ‘לב תל-אביב ב’. ארבר החליט למכור את השטח, לאחר שבעירייה סירבו לתת לו רישיון להקים מבנה לפי בקשתו, כפי שרשם במכתב ששלח: “בניין בשביל המכון והאקדמיה לפסנתר ואולם לקונצרטים בהנהלת הגברת גורשטין-ארבר (אוגוסט 1930).” 

בניית הבית של משפחת פריד התבצעה בשלבים והתפרשה על-פני שלוש שנים. המהנדס המתכנן היה אלכסנדר אוליצקי. תחילה נבנה בית פרטי בן קומה אחת, הפונה לרחוב מזא”ה. שנה מאוחר יותר נוספו שתי קומות לבית ורק ב-1935 נבנה גם האגף הפונה לרחוב יהודה הלוי, וכן נוסף חדר כביסה על הגג. עד שנות ה-50 שימש הבית כמעט אך ורק לצורך מגורים. בקומת הקרקע נמצאו מחסנים שהושכרו באמצע שנות ה-30 לחברת ‘אביב’ אשר הציעה מקום איחסון זמני לסחורה של יבואנים ושל סוחרים.

בני משפחת פריד, ההורים ושני בניהם יהודה ודניאל, התגוררו באחת מדירות הבית. יהודה היה בן 3 כשהוריו עברו לגור בבית החדש, ואילו אחיו הצעיר דניאל כבר נולד כאן. שאול פריד שימש כנציג בתל-אביב של חברת הביטוח הצרפתית ‘נסיונל’. המשרד שלו ישב ברחוב הרצל, במרחק 10 דקות הליכה מהבית. פריד אף היה ממקימי ארגון סוכני הביטוח בארץ-ישראל. בשנות ה-40 הפך גם לנציג של חברה בריטית והעביר את משרדו ל’בית פלטין’. אביו של שאול פריד הוא הרב שמואל פריד, מרבניה הראשיים של קהילת וילנה. הבן, יהודה פריד, הפך לימים לאחד הפסכיאטרים המוכרים בארץ. הוא נפטר בשנת 1990.

מבין הדיירים הראשונים ב’בית פריד’ ניתן למנות את ברטה ואהרון ויזנסקי ומשפחתם, את צבי ופרידה זיבנר ובנם אפרים, וכן את משפחות רוט וספורטה. משפחות ויזנסקי וזיבנר התמידו והתגוררו פה במשך עשרות שנים. יצחק ארדנבוים שהתחתן עם מירי ויזנסקי ביוני 1943, עבר להתגורר בבית ויזנסקי. עד אמצע שנות ה-50 התנהלו חיי המשפחות בבניין ללא סערות יוצאות דופן. החל משנת 1959 החלו הדירות בקומת הקרקע להתפנות בהדרגה מהדיירים והפכו לשטחי מסחר. שנים ספורות קודם לכן גם משפחת פריד העתיקה את מקום מגוריה לאזור כיכר הבימה, אם כי הבעלות על הבית נותרה בידיהם. צבי זיבנר שעד אז התפרנס מעבודה במכבסה, נאלץ לשנות מקצוע, בגלל מחלת הקצרת ממנה סבל. הוא ואשתו קיבלו אישור יוצא דופן לפתוח חנות ספרים קטנה, בחזית הפונה לרחוב יהודה הלוי. במקביל נפתחה ב’בית המפל’ שנמצא בצד השני של הכביש, חנות הפרחים של קהלני. בחלוף השנים העתיקה החנות את כתובתה והתמקמה בחלקה הפינתי של קומת הקרקע בבניין. החנות הזאת בגלגוליה השונים קיימת עד עצם היום הזה, תחת השם ‘פינת החמד’. באחת הדירות התמקם ב-1955 המשרד של איגוד יצרני חוטי מתכת ומסמרים.

באוקטובר 1960 פונה שאול פריד לוועדת בניין ערים: “היות ובקטע רחוב יהודה הלוי עד רחוב נחמני ומזא”ה, מקטע רחוב החשמונאים והלאה, יש חנויות, ברצוני לבקש להרשות לי לפתוח חנויות בקומה א’ בבניין. אינני רואה סיבה למה שלא יינתן רישיון כזה. בכל אופן, בקשתי להרשות לפתוח בית קפה במקום הזה. בכבוד רב, בשמי ובשם אשתי, שאול פריד.” לאחר דיון בוועדה, מתקבלת החלטה עקרונית לאשר פתיחת בית קפה. באמצע שנות ה-60 פעלו כאן מספרה לגברים של שמחה סופר, מספרה לנשים בשם ‘ליזה’ וסנדלריה של שמואל לבקוביץ’.

הדייר יצחק ארדנבוים מתגלה כלוחם חסר פשרות, בכל בית עסק כמעט, שמנסה לפעול בקומת המסחר. הוא הופך לשולח סדרתי של מכתבי תלונה, עד שבמחלקות השונות בעירייה שמו כבר מוכל לכל. עיקר המאבק שהוא מנהל ממוקד בחנות הרהיטים של מרדכי גוטמן. הרישיון לחנות התעכב בגלל דרישה של העירייה להסרת מדרגות שהיוו מכשול בכניסה לחנות. בעקבות התנגדויות ומסכת התכתבות מתישה, שולח בינואר 1974 עורך-דין גיורא עמיר, בשם מרדכי גוטמן, מכתב למחלקת ההנדסה: “מרשי קיבל על עצמו במטרה לקבל סוף סוף את רישיון החנות, לסלק את שתי המדרגות שנבנו על המדרכה. למרות הקשיים השיג כבר בעלי מלאכה והעבודה תבוצע במהרה. מאידך, אין כל הצדקה להיענות מחלקתכם להטרדותיו של מר ארדנבוים, דייר הבית, הפונה למוסדות שונים במכתבים חסרי שחר. מרשי שוקל הגשת תביעה משפטית נגד אותו טרדן.”

ובכל זאת, ב-1975 החליטה ועדה מחוזית לא לאשר שימוש של חנות למכירת רהיטים, בגלל פריקה וטעינה של סחורה באמצעות משאיות החוסמות את הכניסה לחדר המדרגות ברחוב מזא”ה. לאחר שהחנות של גוטמן נסגרה, נודע לארדנבוים שבבית העסק ‘דפוס שמש’ מתכננים להיכנס למקום והוא שוב שולח מכתב התנגדות. לא נמצאו סימוכין לכך שמכתביו השפיעו על מקבלי ההחלטות, אך בכל מקרה, בית הדפוס לא פעל בכתובת זו.

כיום בולט ב’בית פריד’ בר קולינרי בשם ‘סטאקס’. שאול פריד נפטר בשנת 1970 ואילו חנה פריד נפטרה בשנת 1988. הבית עבר בירושה לדורות הבאים. בשנת 2013 הבעלות על הבניין הייתה רשומה תחת השמות: מירון פריד, נירה פריד, שמואל פריד ואביבה כץ-פריד.