בית הַמְפֶּל

בית הַמְפֶּל – רחוב מזא”ה 50, פינת יהודה הלוי 97.

צומת הרחובות מזא”ה ויהודה הלוי הפריד בתחילת שנות ה-30 בין השכונות ‘לב תל-אביב ב’ ו’אדמת רמדאן’. באותה תקופה הבניה באזור הייתה דלילה למדי ורק בית החרושת ‘לודז’יה‘ ששכן עשרות מטרים מכאן, בלט בצבעיו האדומים בתוך השטח השומם. ראשון להיבנות בצומת, היה ‘בית המפל’, שתוכנן על-ידי האדריכל משה צ’רנר – האיש ש’בית העיר‘ ברחוב ביאליק רשום על-שמו. צ’רנר עצמו בנה כעבור חודשים ספורים את ‘בית ירדני‘ מעבר לכביש, ותוך זמן קצר הוקמו גם ‘בית פריד‘ ו’בית דלפינר‘ והשלימו בכך את הבניה על המגרשים העוטפים את הצומת. 

גיטל ואברהם-יחיאל המפל עלו ארצה מהעיר הפולנית בנדין בשנת 1932. כבר ביוני אותה שנה רכשו את המגרש עליו ייבנה הבית. עד שדירתם החדשה הייתה מוכנה למגורים, גרו ברחוב יבנה בדירה שכורה. אברהם המפל נולד בשנת 1878 בעיירה דז’יאלושיצה. בבחרותו עבר לעיר בנדין שם פגש את גיטל לבית פרידלר. השניים נישאו ב-1899. באפריל 1900 נולד בנם הבכור אהרון ואחריו הגיעו דורה, מרדכי וסימה. אברהם עסק במסחר סיטונאי במצרכי מזון ועשה חיל בעסקיו. בשנת 1929 ערך גיחה ראשונה לארץ-ישראל ואף רכש פרדס בכפר-סבא.

בסרטון זה מצולמים שלושת הבתים ההיסטוריים הניצבים על חיבור הרחובות מזא”ה ויהודה הלוי בתל-אביב: בית דלפינר, בית הַמְפֶּל ובית ירדני.

בסרטון זה מצולמים שלושת הבתים ההיסטוריים הניצבים על חיבור הרחובות מזא”ה ויהודה הלוי בתל-אביב: בית דלפינר, בית הַמְפֶּל ובית ירדני.

מתוך ארבעת ילדיהם, רק מרדכי “מוטק”, עלה עם בני הזוג המפל ארצה. השלושה האחרים נשארו בפולין ונרצחו על-ידי הנאצים במהלך מלחמת העולם השניה. על החורבן המשפחתי ועל הצער העצום שנחת על אברהם ועל גיטל, נוסף גם האובדן של ארבעת נכדיהם שנספו עם הוריהם: דינה, יוּרק, יוהכים ורות. לאחר ההגעה ארצה התיישב הבן מרדכי במושבה מגדיאל, שם גם הכיר את מי שתהפוך להיות אשתו, ציפורה לבית גויכרך.

באפריל 1933 הושלמה בניית הבית. גיטל ואברהם התמקמו בדירה בקומת הקרקע, בחזית הפונה לרחוב יהודה הלוי. את שאר הדירות השכירו. בחלק מדירות המגורים ניהלו הדיירים את עסקיהם. בנובמבר 1934 מתפרסמות מודעות בעיתונות: “החברה להחסנה בתל-אביב מתכבדת להודיע בזה לכל המעוניינים, שהסדירה מחסנים מרווחים ונוחים לאחסן את כל מיני סחורות, חומרים ורהיטים בכמויות קטנות או גדולות, בתנאים נוחים מאוד. בדבר פרטים נא לפנות למשרדי החברה המסחרית אורינטפול, רחוב יהודה הלוי 97.” באמצע שנות ה-30 מוצעים קורסים לתפירה וגזירה, בקומה ב’ של הבית. הקורס נמשך שלושה חודשים. באותו מקום מתקיים קורס לתפירת מחוכים, חזיות וחגורות שנמשך רק חודשיים.

עד פרוץ מלחמת העולם השניה השתמשו גיטל ואברהם בכסף שהוזרם על-ידי בני המשפחה שנשארו בפולין. מספטמבר 1939 העברת הכספים נעשתה כמעט בלתי אפשרית ובני המשפחה נזקקו למקורות הכנסה נוספים. בדצמבר 1939 יזם אברהם המפל מהלך לקבלת רישיון שיאפשר פתיחת חנויות בקומת הקרקע, במקום דירות המגורים. הוא אסף את בעלי הבניינים השכנים וביחד שלחו מכתב לוועדת בניין ערים: 

אנו הח”מ בעלי הבתים אשר ברחוב יהודה-הלוי, שבין רחוב נחמני ומאז”ה מתכבדים בזה לבקש מכבודו להכניס את הבתים שלנו לאזור המסחר. הננו לנמק בזה את בקשותינו כדלקמן, 1. התנועה ברחוב שלנו גדולה מאוד הן בשעות היום והן בשעות הערב. בגלל האבק והרעש סובלים הדיירים שלנו הגרים בקומות א’ סבל רב ובמשך הזמן יהיה לגמרי בלתי אפשרי למצוא דייר הגון בשביל קומה א’ של בתינו. 2. הבתים אשר ברחובות מזא”ה, נחמני, יהודה הלוי וחלק משדרות רוטשילד המיושבים בצפיפות רבה והרחוקים מאזור מסחרי זקוקים מאוד שבקרבתם ימצאו חנויות ועסקים אחרים. 3. הכביש ברחוב יהודה הלוי רחב מאוד ומתאים מכל הבחינות לאזור מסחרי. על סמך הנימוקים הללו הננו מבקשים לאשר את חלק הרחוב שלנו בתור אזור מסחרי. 

לאחר עיכובים בירוקרטים, היזמה של המפל צלחה ובשנת 1942 אושרה פתיחת חנויות בחלק זה של הרחוב, אלא שהמפל מוכה היגון כבר היה איש שבור באותו שלב, לנוכח הידיעות שהגיעו מאירופה. בפועל, מימוש האופציה המסחרית לא התבצע.

כוחותיהם של בני הזוג המפל לא עמדו להם. כספם הלך ואזל. לקראת סוף המלחמה מכרו מחצית מתוך הנכס לשמואל זידנציג, שגר עם אשתו יהודית ברחוב המלך ג’ורג’. אברהם הלך לעולמו בנובמבר 1945 וגיטל נפטרה כעבור שלוש שנים. מעט לפני שנפטר ניסה אברהם עוד לסייע בידי ניצול שואה בשם יעקב שוורצבוים, ללא כל תמורה כספית. ב-2 באפריל 1945 כותב שוורצבוים מכתב למחלקה הטכנית בעירייה: “בזה הנני פונה לכבודכם בבקשה לתת לי רישיון לבנות בשבילי ומשפחתי חדר לגור על הגג בביתו של מר אברהם המפל ברחוב יהודה הלוי. היות שאני פליט מפליטי חרב של הנאצים ואני נודד עם משפחתי ממקום למקום ואין לי שום קיום ואפשרות להחיות את נפשנו ואני עכשיו בגיל של 55 ומצב בריאותי לא מרשה לי לעבודה פיזית, הנני מקווה בזה שרבותיי תתחשבו עם מצבי הרע ותמלאו את בקשתי.”

את מחצית הבניין שעוד נותרה בבעלותם הורישו בני הזוג לשריד האחרון שנותר ממשפחתם, מרדכי המפל. ציפורה ומרדכי עזבו את מגדיאל ועברו לגור בדירה ב’בית המפל’, ביחד עם שלושת ילדיהם, דליה, עדו ואבי. מרדכי היה עיתונאי שכתב לעיתונים בשפת היידיש וכן כתב והוציא ספרי זיכרון. מסיבות טכניות העבירו שמואל זידנציג ומרדכי המפל את הטיפול בבית תחת שם של חברה בניהולם ‘בית ארנולד בע”מ’.

מבין הדיירים האחרים שגרו בבניין בתקופה שבין שנות ה-30 לשנות ה-70 ניתן למנות את משפחותיהם של צבי בקמן, מרים ושבתאי ורשבסקי, צבי המר, אברהם טננבאום ואת עורך-דין דן גרנדיר, איש האצ”ל, שנפטר בבית זה בגיל 51, בשנת 1963. באפריל 1964 נכנס דייר בשם דניאל שוקרון לדירת חדר על הגג, אך הקים בצמוד לדירתו מבנה ארעי ששימש לו כמטבח ובכך עורר את כעסם של שאר הדיירים.

בשנות ה-50 פתח ישראל קהלני חנות פרחים, בסככה מאולתרת, בחצר הסמוכה לרחוב יהודה הלוי. שנים ארוכות ניהל קהלני מאבקים ברשויות בניסיון לקבל רישיון עסק. חנות הפרחים הצליחה לשרוד לאורך עשרות השנים והיא עדיין קיימת. בגלגולה הנוכחי, החנות נקראת ‘פינת חמד’, והיא שוכנת בבית ממול, ברחוב מזא”ה 49.

תחקיר וכתיבה: חגי להב.

בית המפל לפני עבודות השימור. הצילום מתוך תיק תיעוד בארכיון עיריית תל-אביב, שבוצע על-ידי אדריכלית קרן מיטרני.

בית המפל לפני עבודות השימור. הצילום מתוך תיק תיעוד בארכיון עיריית תל-אביב, שבוצע על-ידי אדריכלית קרן מיטרני.

שיפוץ בית הַמְפֶּל

מרדכי המפל גר בבית הזה עד יום מותו, בשנת 1982. אשתו ציפורה המשיכה לגור כאן חמש שנים נוספות. הבית עבר בירושה לבני הדור השלישי שבינתיים הקימו משפחות: דליה מרכזי, ד”ר עדו המפל ואבי מעפיל. רק בשנת 2006 הועברה הבעלות על המבנה לקבוצת יזמים שהחלה בתהליך לשימור ושיפוץ הבית, תוך כדי הרחבתו והפיכתו למבנה בן 6 קומות. העבודות הסתיימו בשנת 2019. סימן ההיכר של המבנה: חדר מדרגות משולש שלאורכו חלון טרמומטר, נשמר גם בגרסה המודרנית של ‘בית המפל’.

ניתן לשתף את המאמר