בית פּבזנר

בית פבזנר – רחוב יהודה הלוי 33.

נכתב בעזרתו האדיבה של בועז סתר, נכדם של חנה ויעקב פבזנר, מקימי הבית.

בשנת 1951 נחנכה בשדרות רוטשילד האנדרטה למייסדי העיר תל-אביב, ועליה חקוקה רשימת 66 המשפחות הראשונות שהתיישבו ב’אחוזת בית’. לא מעט מוותיקי הישוב נעלבו משום ששמם נעדר מרשימת האבות המייסדים. הקריטריונים להכללת “ראשוני בוניה של שכונת אחוזת-בית” לא היו בהירים די הצורך. זכור במיוחד מכתבה של צילה שכטר שהופנה לראש העיר רוקח. שכטר זעמה על כך שהוריה, משה וזהבה שכטר, לא נמנו על הראשונים: “הוריי עלו והתיישבו בת”א כבר בשנת 1909. באותה שנה החל אבי בבניית ביתו ברחוב יהודה הלוי 15, מילא את כל חובותיו של מיסד, ובצדק אפשר לכלול אותו בין ראשוני העיר.” אבל מכל אלו שלא נכללו ברשימה, היה זה יעקב פבזנר שחש כמי שקופח יותר מאחרים, וזאת מכיוון שהוא, ביחד עם אשתו חנה, נמנו באופן מובהק על הבונים הראשונים ופעלו כמותם. אמנם הבית ברחוב יהודה הלוי 33 חורג במטרים ספורים מגבולות השכונה, כפי שנקבעו בדיעבד, אבל הוא נבנה כבר בשנת 1910 על-פי הכללים שקבעו עקיבא אריה וייס וחבריו. יעקב פבזנר, כמו יחזקאל דנין מרחוב לילינבלום, אף הקפיד על עבודה עברית. את המרירות על העוול שנעשה לו, נשא עמו פבזנר עד יום מותו.

בסרטון זה מצולמים שני בתים היסטוריים הניצבים זה מול זה ברחוב יהודה הלוי: בית פבזנר ובית מני.

בסרטון זה מצולמים שני בתים היסטוריים הניצבים זה מול זה ברחוב יהודה הלוי: בית פבזנר ובית מני.

חנה פבזנר לבית שמרלינג, ילידת יפו (1885) נישאה ליעקב פבזנר. היא הייתה בת הישוב הישן, דור חמישי בארץ, ואילו הוא שהגיע ארצה מבלארוס בשנת 1907 היה עולה טרי. זמן קצר לאחר שנישאו הקימו את ביתם בשכונת ‘אחוזת בית’. כשאר הבתים בשכונה היה זה בית בן קומה אחת עם גינה קטנה. בתם הבכורה בת-ציון, נולדה שנה לאחר שהתמקמו בביתם, ואילו אחותה הצעירה, דינה, נולדה בסמוך לפרוץ מלחמת העולם הראשונה. כשגורשו היהודים מתל-אביב בידי התורכים, היגרה המשפחה לזמן מה לעיר אלכסנדריה, במצרים. כששבו ארצה שימש יעקב כמנהל חשבונות ראשי בבנק אפ”ק. חנה פבזנר עסקה כל חייה בהוראה ובחינוך. 

ל’בית פבזנר’ גם זכויות היסטוריות אשר הודחקו לקרן זווית. בשנת 1921 הוקם ‘בנק הפועלים’. משרדי ההנהלה של הבנק מוקמו כאן. כך בעיתון ‘הפועל הצעיר’, 21 בדצמבר 1921: “בנק הפועלים בע”מ מתכבד להודיע בזה כי משרד ההנהלה נמצא בתל-אביב, רחוב יהודה הלוי, בית פבזנר, ופתוח בשביל הקהל בשעות 12-9 לפני הצהריים או בשעות 6-4 לפנות ערב. הכתובת על ידי הפוסטה היא תל-אביב, ת.ד. 27.” גם בית משפט השלום העברי, שהחל לפעול תחת שלטונות המנדט הבריטי, ישב בדירה צנועה בבית, עד שב-1923 עבר למבנה מרווח יותר ברחוב לילינבלום. ובנוסף, בית הוועד הפועל של ההסתדרות שכן לזמן מה, ממש באותה תקופה, באחת מדירות הבית.

בשנת 1925 הוגשה בקשה להקמת מבנה בן שלוש קומות שייבנה על יסודותיו של הבית המקורי. את המבנה החדש תכנן המהנדס חסר היומרות, ישראל מיכאלי, בסגנון אקלקטי, אופייני לבתים שנבנו באותה תקופה בתל-אביב. המבנה היה מוכן למגורים כעבור שנה. בינתיים, ויתר יעקב פבזנר על משרתו בבנק והחל לנהל עסקים עצמאיים, ובהם גם בית דפוס מצליח. בת-שבע שמרלינג, אמה של חנה, עברה בשנות ה-20 לגור בבית ברחוב יהודה הלוי 33, לאחר שהתאלמנה מבעלה יחיאל. 

לאחר השלמת הבניה, הושכרו חלק מהדירות לדיירים פרטיים וחלק מהדירות שימשו למסחר. משפחת פבזנר התגוררה בדירה מרווחת, בקומה העליונה. עליזה וד”ר אריק ראוביטשק עברו לגור כאן ביחד עם שני בניהם גדעון ויעקב. ד”ר ראוביטשק שהיה רופא עיניים, פתח קליניקה בדירתו. לאה ואלתר בסלבסקי גרו בקומה ב’. משרדי בית-הספר להנהלת חשבונות ‘תושיה’, בהנהלתו של מ. סבוראי, התמקמו בקומת הקרקע. בשנות ה-30 התחתנו הבנות לבית פבזנר. בת-ציון התחתנה עם נח אלינסון, ודינה עם מרדכי סתר. לאחר נישואיהן עזבו את הבית.

בסוף שנות ה-30 נפתח במקום גן ילדים דתי השייך לזרם של ‘בית יעקב’ ולצדו פעל סמינריון חרדי למורות ולגננות. עם השנים הורחבה הפעילות של ‘בית יעקב’ בתחומי הבניין וכללה גם בית ספר. החל משנת 1945 פעלה מהבית חברת ‘עלה’ – שירות נוסעים וחבילות. החברה עסקה בעיקר בהעברת סחורות לרחבי הארץ. עובדי החברה הקימו בחצר מבנה ארעי שבו נהגו לנוח ולאכול בהפסקות העבודה. כשהתקבל צו הריסה למבנה, שולחת החברה מכתב לעירייה (ינואר 1958): “הסככה הזאת נמצאת בתוך החצר ולא מפריעה לשום איש. בזמן שאנחנו נעזוב את המקום אנו מתחייבים להרוס בחזרה את הקיר באם העירייה תדרוש זאת. עלינו להדגיש כי החברה קיימת במקום הזה 13 שנה ומפרנסת כמאה משפחות של חיילים וקצינים.”

ב-1947 עברו בני משפחת פבזנר לגור ברחוב כצנלסון, אבל צאצאיהם המשיכו להחזיק בבעלות על הבית עד שנת 2018. ב-30 ביולי 1956 התרחשה טרגדיה ב’בית פבזנר’, כפי שזה מתואר בעיתון ‘הארץ’ שהודפס למחרת יום האסון: “ארבע יריות אקדח שמו אתמול קץ לחיי שני אנשים צעירים במעשה רצח והתאבדות, בו מצאה את סיומה פרשת אהבה נכזבת של צעיר דתי לצעירה דתית בתל אביב. גן הילדים של אגודת ישראל בית יעקב, ברחוב יהודה הלוי 33, שימש זירה לטרגדיה שהתחוללה בבית בו נמצאו פעוטות אחדים. בשעה 3:00 אחר הצהריים, בחצר הסמוכה לרחוב סואן, רצח אליעזר צוקרשטיין בן 22 את הגננת אסתר פרנקל בת 19. רגעים אחדים קודם לכן נראה צוקרשטיין, חבוש כיפה, נכנס בצעדים מהירים לחצר בכיוון לגן הילדים. הוא עבר על פני ושמתי לב כי הוא מעוצבן ונרגש, סיפרה לסופרנו הגברת שרה לובין, בעלת הקיוסק באותו בית. מיד ראיתי שלושה שוטרים רצים פנימה ונודע לי כי אסתר נרצחה והרוצח ירה בעצמו ומת.”

בשנות ה-50 ישבו בבית, בין היתר, משרד הנסיעות ‘מונדיאל’, עורך דין שלמה אלקלעי, עורך דין ברזלי, ארגון יצרני ממתקים וופלים, וחברת ‘דפנה’ של סוכני המכס וויסמן את לביא. בסוף שנות ה-60 התמקמה כאן חברת ‘פאן-אל’, יבואנית מכונות כביסה

ביולי 2007 בדו”ח של מהנדס מטעם מדור מבנים מסוכנים של העירייה, נכתב: “ביקרתי בבניין הנדון ולהלן חוות דעתי. בניין מאוכלס בן שלוש קומות. בנוי קירות לבנים, תקרות בטון, גג רעפים באגף הקדמי וגג בטון באגף האחורי, סדקים והתפרקות חלקי בטון במשטחי המרפסות הנמצאות בשטח המדרכה הציבורית. הברזל גלוי וחלוד. המצב הנוכחי של הבניין מהווה סכנה למחזיקים בו, לציבור ולנכסים הסמוכים.”

תחקיר וכתיבה: חגי להב. 

חנה ויעקב פבזנר, מתוך האנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו של דוד תדהר.

חנה ויעקב פבזנר, מתוך האנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו של דוד תדהר.

ניתן לשתף את המאמר