בית מרגלית

בית מרגלית – רחוב יהודה הלוי 11, פינת היכל התלמוד 6 (לשעבר רחוב מיכאל).

בית בן קומה אחת שהיה שייך לראובן רפלוביץ’, נבנה בשנת 1928 על המגרש הפינתי, בשכנות לבית היולדות המפורסם של ד”ר פרויד. שנתיים מאוחר יותר נרכש הנכס על-ידי ישראל מרגלית (מרגוליס), סוחר שהחזיק בית עסק בדרך יפו ובו מכר בנזין, סולר, נפט מזוקק ושמנים למכונות. מרגלית שעד אז גר עם אשתו ועם ארבעת ילדיו, ברחוב מרחביה, במרכז המסחרי, שכר את שירותיו של האדריכל משה צ’רנר כדי שזה ירחיב את הבית ויוסיף לו קומה שניה. לא ברור אם צ’רנר ביצע בפועל את כל העבודה הנדרשת, כי על חלק מתכניות השיפוץ חתומים האדריכלים יוסף כשדן ואלישע שמשוני.

עם כניסתם לבית תפסו שרה וישראל מרגלית את אחת הדירות בקומת המבוא. בשנת 1932, מועד המעבר של בני המשפחה לביתם החדש, היה אריה, בנם הבכור, בן 20. צילה הייתה בת 18, חיה בת 13 ומרים בת הזקונים הייתה בת 5. בדירה אחרת ישב ד”ר יצחק פרויד ביחד עם אשתו ועם בנו הקטן איתן. אמנם צוות מסור של אחיות ושל רופאים שירת את הנשים בבית היולדות שבבית השכן, אבל שתי הדמויות הדומיננטיות במוסד היו ד”ר פרויד בעצמו ואשתו פאולינה, שהייתה ממונה על המנהלה ועל הבירוקרטיה. כך יצא שהשניים היו זמינים לפציינטיות לאורך כל שעות היממה, גם כאשר שהו בדירת מגוריהם.

בשנת 1936 מבקשת העירייה להניח קו ביוב שיעבור במגרש של מרגלית אבל האיש מערים קשיים. כך במזכר פנימי שכותב מנהל העבודה למהנדס העירוני (אפריל 1936): “לשם הנחת צינור ביוב מקביל לפסי הרכבת יש לנו צורך לעבור דרך מגרשו של מרגלית ישראל. מר מרגלית טוען כי היות שהעירייה עומדת להפקיע חלק ממגרשו הוא לא ירשה להניח את הצינור דרך אדמתו לפני שהעירייה תגמור איתו את סידור ההפקעה. הנני מבקש את כבודו להחיש את ההפקעה הנ”ל.” ואכן, לאחר שמרגלית נקרא לפגישה במשרדו של המהנדס העירוני הנושא מוסדר לשביעות רצונם של הנוגעים בדבר.

עד קום המדינה הדירות היו מאוישות בעיקר בידי משפחות. כך למשל גרו כאן בשנות ה-40 מנחם ושושנה ירושלמי עם ילדיהם. מנחם ניהל בית קפה ברחוב אלנבי 96. שושנה נפטרה ב-1947. בשנות ה-50 החלה מגמה של מעבר דיירים לשכונות צפוניות יותר ודירות הבית הושכרו לעורכי דין ולבעלי מקצועות חופשיים. בשנות ה-60 כבר היה ‘בית מרגלית’ כולו מאוכלס בגופים מסחריים. לחברת ‘תנובה’ היו משרדים שהתפרשו על-פני שתי דירות בקומה העליונה, באגף הפונה לחזית של רחוב יהודה הלוי. משרדיהם של עורכי דין יחזקאל אראלי, א. ורטהיים, שאול אלוני ורפאל לוץ, התמקמו בחלק העורפי של המבנה. בקומת הקרקע פעלו הוצאת ספרים ‘קרני’ וחברת ‘נשיונל קנטרד’.

אריה מרגלית שירש את הבית, התחתן עם יונה לבית לויטין. באותן שנים אריה ויונה כבר עברו לגור ברחוב החרושת. כרבים מבעלי הבתים שלא רוו נחת באותן שנים מגובה שכר הדירה הנמוך שגבו מדייריהם, גם מרגלית השקיע מעט מאד בתחזוקת המבנה. הגיעו הדברים לידי סכנת נפשות. בדצמבר 1966 חברת ‘תנובה’ שולחת מכתב לאריה מרגלית: “הננו מוצאים לנכון להפנות את תשומת ליבך למצב רעוע ומסוכן של שלוש המרפסות של ביתך, מרפסת אחת מצד רחוב היכל התלמוד ושתי מרפסות מצד רחוב יהודה הלוי. עוד בשנת 1962 ניתנה לך הוראה על ידי מהנדס העיר להרוס את המרפסת מצד רחוב היכל התלמוד ולחזק את המרפסות על ידי פסי ברזל. למרות הנ”ל ולמרות פניותינו על ידי עורך הדין שלנו, לא עשית זאת עד היום.” הסאגה של תיקון המפגעים נמשכה עוד מספר שנים. רק באוגוסט 1967 נשלחים פועלים כדי לתקן את הנדרש. בשעת העבודה ניפצו הפועלים את שלטי הפרסום של עורכי הדין ועוררו את זעמם.

במארס 1965 מונפק דו”ח של מחלקת התברואה, הנוגע לבקשת חברת ‘נשיונל קנטרד’ לקבלת רישיון לתיקון תקרים וחידוש צמיגים: “הבניין הוא בן שתי קומות והעסק נמצא בצד האחורי שבקומת הקרקע ושטחו 32 מ”ר. מחלקת התנועה אינה מתנגדת למתן הרישיון. אזור מגורים להריסה הנמצא כיום בשטח ההקפאה. הוועדה ביקרה במקום. הוועדה החליטה לאשר בתנאי שיסדירו כניסה לחצר, בהתחייבות שלא יחזיקו מכוניות ברחוב.”

בסוף שנות ה-70 ניתן היה למצוא כאן חנות אופנה ותמרוקים של אברהם ורחל אשכנזי. בשנות ה-90 פעל בחזית הפונה לרחוב היכל התלמוד, פאב ‘גרפיטי’. השכנים מהבתים השכנים מתרעמים על הנזק הנגרם להם לטענתם, בעקבות פתיחת הפאב. מתוך מכתב לאגף רישוי עסקים, מאי 1990: “מאז הפתיחה הפכו חיינו  לגהנום. אורחי המקום מרעישים, שרים בציבור, עוצרים את כלי הרכב בחריקות בלמים, צופרים על מנת לקרוא לחבריהם היושבים בפנים או במרפסת של חצר הבניין ורעש כלים בוקע מחלונות המטבח עד השעות הקטנות של הלילה.”

כיום ‘בית מרגלית’ משמש אכסניה לבית המלון ‘רובי’. מתוך אתר האינטרנט של המלון: “בלב הפועם של תל אביב, בסמוך לשכונת נווה צדק הציורית שוכן מלון הבוטיק ‘רובי תל אביב’. בבניין אקלקטי בן מאה שנים ששוחזר ושופץ, נמצאים 18 חדרים עם מקלחת ושירותים פרטיים, ארבעה סלונים וארבעה מטבחים מאובזרים אשר עוצבו בקפידה על ידי האדריכלית איריס ברגר.”